קוראיי הוותיקים יותר, בוודאי זוכרים את האקס המיתולוגי שלי.

נו, אותו אחד שהיה החבר הראשון שלי בגיל 15, שכל שלוש השנים של התיכון חפרתי עליו שוב ושוב ובזבזתי עליו הרבה זמן, אנרגיה, מילים ופוסטים.

אותו בחור, הוא חלק בלתי נפרד מקבוצת החברים שלי. החברים שלי הם גם החברים שלו, אבל בארבע השנים האחרונות יצא לי לראות אותו פעם בחצי שנה פחות או יותר.

לפני בערך חודש, דיברנו בפייסבוק והוא הציע שניפגש אחרי הרבה מאוד זמן שלא התראינו.

אני, באמת, בשיא התמימות שלי, הסכמתי לבוא אליו הבייתה. ואכן, באתי, שתינו קפה, העלינו זכרונות, ואז הוא נישק אותי. אני מודה בהתחלה כן שיתפתי פעולה, מכורח ההרגל ואולי גם הייתי זקוקה לניחומים.

אך תוך כדי עברה בי המחשבה "האממ זה לא כזה כיף לי. למעשה, זה לא מאוד נעים לי." ואז חשבתי על כמה אקסים וסתם בחורים שהייתי מאוד שמחה להתנשק איתם. הסיבה היא שאני לא מרגישה אליו כלום. גם לא ממש משיכה.

מה שהיה בעבר, נשאר בעבר מבחינתי.

זה נפסק והלכתי הביתה.

מאוחר יותר דיברנו על זה בערב. אני אמרתי לו שהיה מה שהיה, היה נחמד והכל, אבל אני לא מעוניינת בשום המשך. הוא לא הסכים לקבל את זה. לא הפסיק להציק לי שאני אבוא אליו שוב ומתי נפגשים ואז מה אם הקשר הזוגי נגמר אפשר להמשיך בקשר מיני בלה בלה בלה. אין לי בעיה עם יזיזות, עם סקס, אבל אני לא רוצה איתו!

הסברתי לו בצורה מאוד יפה ובוגרת שזה לא מתאים לי.

אבל לא! הוא לא אמר נואש!

לא הפסקתי לקבל ממנו הודעות של "בואי ניפגש, תבואי אליי, אני מתגעגע, את מתגעגעת?" כולל לסלולרי.

אמרתי שזה לא מתאים, שאני עסוקה, ושאני ל-א מתגעגעת.

אחרי שבועיים, הייתה מסיבת הפתעה לגיא. והפלא ופלא! עם מר האקס המיתולוגי בא? עם חברתו!

הוא אמר שהם ביחד שבועיים, היא אמרה שהם כמה חודשים ביחד. מקסים, איך לא חשבו לאמת גרסאות?

בכל מקרה, אני לא הופתעתי, זה ממש לא הפתיע לא אותי ולא אף אחד אחר.

בכל מקרה, חשבתי שזה תם ונשלם העניין הזה, ונוכל להיפגש כמו תמיד פעם בחצי שנה ולומר אחד לשני שלום שלום.

טעיתי.

באותו השבוע, גיא חגג גם בפאב. המיתולוגי התיישב לידי באיזה שלב, ולא הפסיק לשאול האם אני מתגעגעת אליו ו"אני מתגעגע אלייך!" אמרתי לו "יש לך חברה, זה לא רלוונטי". הוא אמר "אבל אם לא הייתה? תתעלמי מהחברה שלי".  וקצת שלח ידיים, אמרתי לו שהיא כן קיימת, וניסיתי לזוז לכיוון מור.

ניסיתי להתעלם ממנו ומהודעות שהוא שלח לי בפייסבוק, אבל בפעם אחת עניתי ודיברנו כאילו שום דבר לא קורה. ואז הוא שאל אם אני יכולה לעזור לו ללמוד מילים לפסיכומטרי. אמרתי לו שאני ממש עסוקה, כי אני לומדת כל יום וגם עובדת מדיי פעם. אז הוא הציע שניפגש בסופ"ש, כי בטוח בסופ"ש יש לי זמן פנוי. אמרתי לו שלא, שיש ליד דברים לעשות. הוא אמר שהוא יכול להיות בעדיפות השלישית או הרביעית שלי. חה! גיחכתי לעצמי, אתה בעדיפות המאה אם כבר. אני מעדיפה לקחת את חוברות הפסיכומטרי שלו ולהתחיל לפתור משם תרגילים. אני מעדיפה לעשות הרבה מאוד מאוד דברים אחרים. אומנם לעיתים זה נראה כאילו אני יושבת ונמרחת במיטה, אבל כשאני לא צריכה להתעסק בלימודים אני מעדיפה לשבת ולבהות בפייסבוק מאשר להיות איתו. בכל מקרה, הוא אמר משהו כמו "אם היית רוצה, אז היה לך זמן". לא עניתי. למה לעזאזל הוא לא מבין רמזים?

לפני שבוע, ביום שבת בחמש בבוקר, אני מקבלת שיחת טלפון. מי על הקו? החבר האחרון שהיה לי בקיץ. הוא היה מופתע שאמרתי לו שאני ישנה (זה מה שאנשים עושים בדרך כלל בשעות האלו, ישנים) והיה קצת שתוי והיה ברחוב שלי ונורא רצה לראות אותי. אמרתי לו שאני במיטה ולא מתכוונת לקום ממנה. אבל אנחנו נסלח לו, כי הוא בחור טוב סה"כ. בכל מקרה, אחרי שאני מסיימת איתו את השיחה, אני רואה שקיבלתי סמס. ממי? מהמיתולוגי כמובן – "את בכלל יודעת כמה אני מתגעגע אלייך?"

התיישבתי במיטה, ואמרתי לעצמי "סעמק, השעה חמש בבוקר! מה זו המתקפת אקסים הזו?"

הדברים האלו קורים רק לי!

כמובן שהתעלמתי ממנו ומההודעה הזו.

ביום חמישי, שוב לא היה לי כוח להתעלם, ועניתי לו להודעה בפייסבוק. הוא רצה שניפגש, ואמרתי לו שאני לא רוצה. הוא אמר שאני רעה, ולמה אני מתעלמת ממנו כשהוא מנסה למצוא חן בעיניי. אמרתי לו שאני לא צריכה למצוא חן בעיניו, ושיש לו חברה שהוא צריך למצוא חן בעיניה, ואם הוא לא מכבד אותי שלפחות יכבד אותה. הוא אמר משהו על זה שלא קשור לחברה שלו. ואז אמרתי לו שזה כן קשור, וההודעת סמס שלו הייתה מאוד לא במקום, והוא לא אמור לשלוח הודעות כאלו למישהי אחרת כשיש לו חברה.

ואז הוא לא ענה, וחשבתי שסופית זה נגמר.

אתמול הייתי אצל רועי. הוא הזמין חברים אליו הביתה כדי שנראה ביחד את ה"אביר האפל" (סליחה שאני סוטה מהנושא, אבל זה סרט מעולה! הית' לדג'ר ממש אלוהי! כמה חבל שהוא מת).

בקיצור, המיתולוגי היה שם. אני ניסיתי להתעלם ולהתחמק בכל צורה אפשרית. הוא בא לשבת לידי על הספה – אז זזתי לספה השנייה ליד רועי. הוא ראה שלא נוח לי לשבת שם, אז הוא התחיל להגיד לדרור שישב לידו שיקום ויפנה לי את המקום. לחרדתי דרור שיתף איתו פעולה. אני אמרתי לו שאני לא רוצה ושאני מסתדרת. הוא ביקש שוב ושוב ושוב, וכל פעם אמרתי לו שלא. הוא אפילו הושיט את היד שלו לכיווני, כדי שאתפוס אותה ואצעד איתו לעבר הספה, או השקיעה או וואטאבר. אני לא הגבתי והתרכזתי בסרט והיד שלו הייתה עדיין באוויר לכמה דקות.

שסיימנו לראות את הסרט, הוא לא הפסיק להציע לי שהוא יקפיץ אותי הביתה. אני מעדיפה ללכת לבד, ברגל, בחושך ולפחד מאנסים פוטנציאלים מאשר להיות איתו לבד במכונית. למזלי רועי הבין לליבי ונזכר שאני צריכה לספר לו משהו, והציע שהוא ייקח אותי הביתה.

המיתולוגי גם אמר לי משהו כמו "את ממש רעה, את מתעלמת ממני." לא היה לי מה להגיד על זה, כי אני מצפה שהוא יבין את הרמז.

רועי הסכים איתי שזה היה מוגזם ולא במקום.

מור בכלל באטרף ממנו ואומרת שפעם הבאה היא פשוט תגיד לו. היא אמרה שזה לא מפתיע אותה, ושהוא כמו תמנון. הוא שולח את הזרועות שלו לכל כיוון ומה שהוא תופס תופס.

כל בנאדם שיודע על זה – מסכים איתי.

אני פשוט לא מבינה.

נכון, זה יכול להתפרש כל המעשים האלו של אתמול כסתם נחמדות. יכולתי לשבת לידו והוא לא היה עושה כלום. הוא יכל להסיע אותי והוא לא היה מניח עליי אצבע. אבל אני יודעת שהוא כן. אני לא מאמינה לשום דבר שהוא עושה, ואני יודעת שיש מאחורי זה מניעים נסתרים וזה מהיכרות של שבע שנים. קוראי הוותיקים בוודאי זוכרים כל מיני דברים שהוא עשה. אולי כן הייתי צריכה לשבת לידו וכן לחכות שהוא יעשה משהו,כדי שיהיה לי קייס מובהק לכך שהוא חרמן ואני לא רוצה אותו ואוכל לצווח עליו לעיני כולם.

הדבר המעצבן הוא שהוא חלק מהקבוצת חברים שלי. אני צריכה לעמוד במצב כל כך מעצבן ולא נעים.

אני לא מבינה את הקטע שלו, פשוט לא.

דיי! תבין את הרמז!

אכפת לו רק מזה שהוא חרמן.

לא ממני, לא מהחברה שלו, לא מהחברים שלנו שצריכים להיות באמצע.

אולי הוא בשוק שאני ל-א הסמרטוט שלו יותר, כפי שהייתי בעבר.

הוא פשוט עושה מעצמו ד"ר לענייני נשים, כאילו הוא סופר מומחה לבחורות וחושב שהשיטה הזו תעבוד לו.

מה אני אמורה לעשות עכשיו? להמשיך להתעלם? לא לבוא למפגשים עם חברים? לדבר עם חברה שלו?

למה, למה רק דפוקים נדבקים אליי?!

עדכון!!!!

מתוך שיחה בפייסבוק: