לפני שנה בדיוק, נרצחו ליז טרובישי וניר כץ זכרונם לברכה בפיגוע ירי בבר-נוער.
לעולם לא אשכח את הלילה הזה, שטלטל אותי לגמרי. לעולם לא אשכח את העצרת שבאה שבוע אח"כ בכיכר רבין. איך עמדתי שם בכיכר יחד עם עוד עשרות אלפי אנשים.
לעולם לא אשכח איך בכיתי כאשר חן לנגר שנפצע בפיגוע דיבר. לעולם לא אשכח את מילותיו.
שנה עברה. והרוצח עדיין חופשי. ולמען האמת, זה מפחיד אותי. אבל יותר מפחידה אותי השנאה, ההסתה.
שנה שעברה, ועדיין רבים מתושבי מדינת ישראל, כולל אלו שיושבים בממשלה מלאים בבורות, בפרמיטיביות, בשנאת חינם.
לא, אני לא הולכת להסביר לאף אחד שהומו, לסבית, בי, טרנס הוא אדם בדיוק כמוכם. אם אתם לא מבינים את זה, צר לי עליכם. אני אפילו מרחמת עליכם.
אודי רז היה חבר של ניר כץ. הוא תיעד את ליל הרצח במצלמת וידאו. טבע ברזילי ערך את הצילומים לסרטון.
אחותי הקטנה, נוי רויטנברג, מוזיקאית מוכשרת,בחורה מקסימה ומדהימה, עושה שירות לאומי במרכז הגאה בגן מאיר וכן, היא גם לסבית.
היא כתבה, הלחינה ושרה שיר שמלווה את הסרטון הזה.
את השיר הזה היא שרה מול 3,000 איש בעצרת בתום מצעד הגאווה בירושלים.
אני לרוב לא חושפת בני משפחה כאן, אפילו שחלק מקוראיי מכירים גם אותה ומגיעים להופעות (ואתם יכולים להגיד לי שלום! אני אשמח!), אבל הפעם הנושא הזה חשוב לי מאוד.
מוקדש לליז טרובישי וניר כץ. יהי זכרם ברוך.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
