בכיסים שלי יש זיכרונות ושלל חוויות. תקופות שונות מתוייגות בשמות כמו "חטיבת ביניים" ו"צבא".
בכיסים שלי מסתתרות הפרעות אכילה, דיכאונות, חתכים, טריגרים, עצבות, רגרסיה.
בכיסים שלי יש חרטות, יש חוסר ביטחון, יש פחדים, יש קנאה.
בכיסים שלי יש אהבות ישנות, ישנם גם אנשים שהיו חלק מחיי ואינם עוד. ישנם געגועים.
בכיסים שלי יש את אהבת הספרים והקריאה. יש את כישרון הכתיבה שלי, שמעטים האנשים שמודעים אליו בכלל. נו טוב, זה לא משהו שאפשר להראות כלפי חוץ.
בכיסים שלי יש יצירתיות, חוש הומור, קלילות, חברותיות וחיוכים.
בכיסים שלי יש שאיפות ומטרות,חלומות ורגשות.
בכיסים עדיין מסתתרת ילדה בת 13 עם חצ'קונים, גוף מעוות ומוזר, משקפיים וגבות לא מסודרות שפוחדת שאף אחד לא יאהב אותה.
אני חושבת שהכיסים שלי מלאים, כי ה"אני" שלי כל כך מגוון, וקצת קשה לי לכתוב. לפעמים אני שולפת מתוך הכיס חלק מהאני שלי ולפעמים לא. אני חושבת שאתם קוראיי מכירים אותי יותר ממה שאני חושבת.
אתם מכירים אותי, את ה"אני" שלי יותר ממה שהרבה אנשים בחיי מכירים.
ואם כבר אנחנו דנים בזה, אז איך אתם- הקוראים- רואים אותי? מה אתם חושבים עליי?כיצד אתם תופסים אותי?
(מקווה שתהייה היענות)