אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות בקיבוץ, אני יותר מדיי עירונית. אך חלקים רבים של ילדותי העברתי בקיבוץ.

וסבא רבא ז"ל וסבתא רבא גרו בקיבוץ מהרגע שעלו לארץ. סבא וסבתא שלי גם הם נולדו וגדלו באותו הקיבוץ ועזבו אותו כשאמא שלי הייתה בת ארבע.

בחופש הגדול בימי בית ספר היסודי סירבתי ללכת לקייטנות, במקום זה הייתי נוסעת אל סבא וסבתא רבא, לקיבוץ.

אבא שלי היה מביא אותי מוקדם בבוקר.

סבא וסבתא היו לוקחים אותי לחדר אוכל לארוחת בוקר. אני זוכרת שסבתא הייתה מעמיסה לי על הצלחת: חביתה, לחם מטוגן, ירקות, גבינה, לחם. אני לא יודעת עד כמה אנינת טעם הייתי, אבל אהבתי את הארוחת בוקר הזו.

אחרי החדר אוכל, אני וסבתא היינו הולכות לבריכה. או יותר נכון, נוסעות בקלנועית של סבתא.

עשיתי גם כמה שיעורי שחייה, אבל רוב הזמן שחיתי לבדי. הייתי ילדה שידעה להסתדר לבד, בלי חברת ילדים וידעתי להעסיק את עצמי.

סבתא הייתה יושבת על הדשא וצופה בי ומדיי פעם הייתה קוראת לי לאכול סנדוויץ' עם גבינה וזיתים.

בצהריים היינו הולכות שוב לאכול בחדר אוכל עם סבא ואחרי הארוחה סבא וסבתא היו הולכים לישון ואני ישבתי וראיתי טלוויזיה.

אחה"צ אבא שלי היה לוקח אותי הביתה.

לפעמים היינו עושות דברים אחרים. היו פעמים שסבתא לקחה אותי למשק חי. אהבתי להסתכל על החיות ואספתי נוצות. אני זוכרת שמאוד ציפיתי לרגע שהטווס יפרוס את הזנב שלו ואולי אוכל לאסוף נוצה של טווס.

אני זוכרת גם פעמים שבהן הלכנו לכלבו של הקיבוץ שתמיד נראה לי מסעיר ומעניין ולפעמים סבתא הייתה קונה לי צעצועים קטנים. פעם או פעמיים ביקרנו בספריה של הקיבוץ ואפילו השאלתי משם כמה ספרים.

סבתא גם לקחה אותי למכבסה של הקיבוץ (לאחר שסיימה לעבוד כגננת היא עבדה במכבסה). היא הראתה לי את מכונות הכביסה, איך מסדרים את כל הכביסה ביחד ואיך שמים את הכביסה הנקייה בתאים של החברים. אני חושבת שאפילו עזרתי לה כמה פעמים. גם המכבסה נראתה לי מיוחדת.

פעם בשבועיים בערך, סבתא לקחה אותי לבית קברות של הקיבוץ. לאנשים זה נשמע מאוד מוזר וקצת מזעזע שלוקחים ילדה קטנה לבית קברות, אבל לי זה נראה הכי טבעי ורגיל. סבתא הראתה לי את הקברים של הבן שלה, של אבא שלה ושל אח שלה ואת הקברים של ההורים של סבא. סבתא תמיד דאגה להשקות את העציצים ולדאוג שהקברים יהיו מטופחים. היא הייתה מספרת לי על אלו שאינם.

לסבא היה מאוד חשוב שיהיה לי כתב יפה, אז הייתי מתאמנת ביחד איתו בכתיבה.

חוץ מלבקר בקיבוץ היו ספרים שאהבתי לקרוא, שהעלילה שלהם מתרחשת בקיבוץ. שניהם היו של יונה טפר. לאחד קראו "בקבוק הבושם של אמא" ואני לא זוכרת את שמו של השני. אני זוכרת שהסיפור היה על ילד שסבא שלו עובר אירוע מוחי. בעיקר אהבתי את "בקבוק הבושם של אמא" והייתי מדמיינת איך גם אני גרה בקיבוץ.

סבתא עדיין גרה בקיבוץ והיא הייתה מאוד רוצה שאנחנו נגור שם גם. היא עדיין חיה לפי הערכים של פעם: לעבוד קשה והקיבוץ הוא מעל הכל. אני לא חושבת שאי פעם אעבור לקיבוץ, אבל יש לי הרבה זיכרונות ילדות טובים ונעימים.