שירים תמיד מזכירים לי דברים. הם תמיד מזכירים לי תקופות בחיים, אנשים, רגעים. שמתי לב שמאוד קשה לי להגדיר איזו מוזיקה אני אוהבת, כי מתחברת יותר לשיר ולא ללהקה או זמר מסויימים. כמובן שיש להקות ו/או זמרים שיש להם יותר שירים אהובים, אבל אני אוהבת הרבה מאוד שירים מסגנונות שונים זה מזה לחלוטין.

אני לא איזו מוזיקאית גדולה או מבינה יותר מדיי במוזיקה או "מוזיקה איכותית" (בשביל זה יש אחותי, היא מוזיקאית מוכשרת) אבל מוזיקה תמיד עשתה לי טוב ותמיד הייתה חלק מהחיים שלי והטעם המוזיקלי שלי השתנה דיי הרבה במהלך השנים. כשהייתי בכיתה ז' הייתי מאזינה בלילות ל"רדיו- חיפה". היו משדרים שירים עכשיווים והייתה תוכנית שהיה אפשר לבקש שיר והיו משדרים את זה. הייתי יושבת לילות שלמים מאזינה לרדיו בווקמן שלי. בכלל, הרבה לילות גם בהמשך העברתי כשאני מאזינה מוזיקה.

אני חושבת שהייתי מבין האחרונים שישבו ליד הרדיו והקליטו שירים מהרדיו לתוך קלטת. היו לי עשרות קלטות והייתי מקשיבה לרדיו ומנסה "לצוד" שירים.

בערך בכיתה ט' ההורים שלי חיברו את המחשב לאינטרנט ואז גם גיליתי את תוכנת "קאזה". הייתי מורידה עשרות שירים, אבל רק כעבור שנה בערך שדרגנו את המחשב עם צורב. וכך, במקום קלטות, הייתי מכינה לעצמי ערימות על גבי ערימות של דיסקים. היו לי כמה קייסים. לטיולים שנתיים הייתי סוחבת את הדיסקמן וקייס עם כמה דיסקים. היום, שלכולם יש נגני מוזיקה או אייפודים, אני לא יכולה להשוות. זה היה מאוד מסורבל ולא הייתי יכולה להסתובב עם דיסקמן ברחוב.

מהילדות שלי אני זוכרת כמובן את מיטב הקלאסיקה של שנות ה-90. אבל בעיקר אהבתי להקות בנים. פייב, בקסטריט בויז, ווסטלייף (ואפילו את היי-פייב. כשהיה את "האח הגדול" וי.איי.פי הייתי בעד אמיר פיי גוטמן כי זכרתי לו חסד נעורים). וכמובן, הערצתי את הספייס גירלז. אחרי שראיתי את הסרט שהן עשו דיימנתי איך גם לי יש להקת בנות ואוטובוס מגניב והדבר שרציתי מכל הן נעלי פלטפורמה בצבעים של דגל אנגליה.

Baby one more time של בריטני ספירס תמיד יזכיר לי את הטיול השנתי של כיתה ו'. השמיעו את השיר הזה באוטובוס, והמדריכה התחילה לשיר ולרקוד לפי הקליפ. אני לא זוכרת למה היא עשתה את זה, ואיך זה היה... אבל אני זוכרת את הרעיון. בכלל, פעם מאוד אהבתי את בריטני ספירס. הפרק מחווה שעשו לה ב"גלי" היה ממש כייפי ומהנה.

If you had my love של ג'ניפר לופז תמיד יזכיר טיול בת המצווה שלי, בצרפת, הולנד ואנגליה. הוא בדיוק יצא אז וחרך את מסכי האמ.טי.ו.

היום שמעתי ברדיו את genie in a bottle של כריסטינה אגילרה. הרבה מאוד זמן שלא שמעתי את השיר הזה ואיכשהו היה לי פלאשבק לעצמי, בכיתה ז'. יכולתי ממש לראות את עצמי, קוראת את העיתון "ראש 1" בכזו אדיקות, כאילו זו התורה שלי. נדמה כאילו אני ממש חווה את תחילת גיל ההתבגרות שוב, עם כל הבעיות של אז. עם הניסיון להבין מי ומה אני, עם הרצון הזה של להיות כמו כולם, של להשתלב. אני ממש יכולה להיזכר בימי החטיבה, להעלות בראשי אירועים וזיכרונות וחוויות. בכלל, בימי החטיבה הייתי נסיכת פופ, שמעתי את מוזיקת הפופ הפופלארית באותה תקופה. יש שירים שאני נהנית לשמוע עד היום.

(היה אחד האהובים עליי. אולי בזכות הקליפ הזה יש לי חיבה יתרה ללז'רי סקסי במיוחד)

Complicated  של אבריל לאווין ו- in the end של לינקין פארק יזכירו לי תמיד את סוף כיתה ט' ותחילת התיכון.

בתיכון שמעתי הרבה מאוד להקות ושירים וסגנונות, אבל בעיקר אהבתי את נירוונה, פרל ג'ם, ק'יס צ'ויס.

Black של פרל ג'ם תמיד יעשה לי צביטה בלב.

הייתה גם מוזיקה ישראלית כמובן כמו אביב גפן, כנסיית השכל, מופע הארנבות של ד"ר קספר, איפה הילד ובטח עוד להקות שאני שוכחת.

אבל הכי- הכי, הפסקול של חיי, היו היהודים ובעיקר האלבום "מציאות נפרדת". אני חושבת שזה האלבום היחיד שבאמת הייתי מסוגלת לשמוע אותו שוב ושוב, וגם ברצף.

השירים ששמעתי בתיכון תמיד יזכירו לי תקופה בטעם חמוץ- מתוק- מריר. תמיד יזכירו לי את תהומות הדיכאון, הייאוש, המחלה.

וכמובן, iris. השיר שלי. אני חושבת שזה השיר שאותו העליתי הכי פעמים לבלוג שלי. השיר ששמעתי הכי הרבה פעמים, השיר שאיתו בכיתי. המילים שלו תמיד יחדרו לי ללב וירעידו את כל נימי נפשי. הסולו של הגיטרות תמיד יעשה בי משהו. אני תמיד אזכור את המשפט when everything feel like the movies, yeah you bleed just to know you'r alive.

(לצערי אין אפשרות להעלות את הקליפ הרשמי)

מה אני זוכרת מהצבא? את השיר don't bother של שאקירה, שהיה הצלצול של השעון המעורר של הבחורה הכי מעצבנת באוהל בטירונות. את השיר "קיץ" של איה כורם שיצא בדיוק כשהתגייסתי. "אל תדאג" של בית הבובות. הייתי שומעת גלגל"צ במשרד, כך שכל שיר שגלגל"צ טחנו בתקופת שירותי הצבאי יכול להיצרב לי במוח, אבל איכשהו כשאני שומעת את השיר הזה אני נזכרת בעצמי לובשת את המדים של חיל הים, יושבת במשרד- אני עדיין זוכרת את המשרד לפרטי פרטים ומתעסקת בענייני היום- יום וקוראת ספר. אני עדיין זוכרת הרבה מאוד דברים מהצבא, אני יכולה לשחזר ולראות את עצמי מאותה התקופה בהרבה מאוד בהירות. אולי זה בגלל המילים שלו: "אל תחשוב לא הכל שחור, יכול להיות טוב... אל תדאג גם אתה תקבל פרח, גם באופק שלך יש ספינה". הוא בעיקר יזכיר לי חברה טובה וקרובה מתקופת הצבא, ג'ינג'ית הורסת שעד היום אני שומרת את המחזיק מפתחות שהיא עשתה לי כשהיא השתחררה- מצד אחד תמונת נוף של הבסיס ובצד השני תמונה של שתינו. היא מאוד אהבה את "בית הבובות" ושרה לי את השיר את הזה פעם כשהוא הושמע ברדיו כשהייתי עצובה. היא חיפאית, ואני מקווה שאראה אותה שוב יום אחד. בסוף מצאתי אותה בפייסבוק לאחר חיפושים רבים, אבל זה מוזר לי להוסיף אותה פתאום.

"מבול" ו"עיניים זרות" של רונה קינן תמיד יזכירו לי אהבות נשכחות, דברים שנגמרו ואינם. אולי זה מפתיע, אבל  אין שירים שמזכירים לי בחורים ספציפיים. אולי טוב שכך.

אני בטוחה שיש שירים ששכחתי. הזיכרון הוא לא מה שהיה.

Plug in baby  של מיוז יזכיר לי את הגשם. היום הלכתי בערב ברחוב הריק ושמעתי את השיר הזה כשהתחיל לרדת גשם. נעמדתי עם הידיים פרושות לצדדים והרמתי את הראש למעלה ועצמתי עיניים.