לפני מספר חודשים, שוחחתי עם חבר שלי שיחה אגבית באוטו. אמרתי לו שאני חושבת ש95% מהנשים הותקפו או הוטרדו מינית. הוא אמר שאני מגזימה עם המספרים.
אני לא חושבת שאני מגזימה.
תעשו חיפוש קטן בגוגל. תחפשו "פגיעה מינית" או "הטרדה מינית" או "אונס". אני עשיתי חיפוש פשוט כזה לפני שנתיים כשאני וחברה עשינו עבודה ביחד על התעללות מינית בילדים. החומר המחקרי היה לא קל. אבל מה שזיעזע אותי זה לגלות עשרות אתרים מלאים בעשרות סיפורים. עשרות סיפורים של נשים, נערות וכן- גם גברים, שחוו מקרי אונס, התעללות מינית, הטרדה ותקיפה מינית.
גם בישראבלוג נתקלתי בלא מעט פוסטים של בחורות שגם הן נכנסות לסטטיסטיקה.
בחורות ששותקות, שלא מדברות, שלא יעיזו להתלונן כי מי יאמין להן. בחורות שפגעו, שניצלו, שהשפילו אותן. בחורות שנכנסו למערכות יחסים מנצלות ותוקפניות.
גם אני נכנסתי לסטטיסטיקה.
גם אורלי אינס, שבמקרה היא דוקטורית שמתמחה באלימות לא הייתה חסינה. ככל הנראה (אני לא יודעת בדיוק מה הסיפור ואני לא רוצה לקבוע שבר- לב אשם, אפילו שלא נראה לי שאישה תתלונן סתם) היא נכנסה לסטטיסטיקה. כשהיא נחשפה בטלוויזיה הרגשתי גאווה. הרגשתי שהיא דוגמה לכל הנשים. שהיא, לא צריכה להתבייש ולהסתתר.
בזכותה עוד נשים הבינו שהן לא צריכות לשתוק. בזכותה נשים פנו למרכזי תמיכה לנפגעות תקיפה מינית ואונס.
זה רק מוכיח שאף אחת לא צריכה להתבייש, להסתתר, לשתוק. זה רק מוכיח שמי שצריך להתבייש זה התוקף.
וזה מוכיח דבר נוסף. זה מוכיח שאף אחת לא חסינה. כמו שזה קרה לי, כמו שזה קרה לד"ר אינס, זה יכול לקרות לך. זה יכול לקרות לחברה הכי טובה שלך. זה יכול לקרות לבת זוג שלך, לידידה הטובה. לאמא שלך, לאחותך, לבת דודה. זה יכול לקרות לכם בנים. נכון שנשים נפגעות יותר, אבל גם בנים לא חסינים.
אבל לצערי הרב אני נתקלת רק בבורות ובחוסר הבנה.
במאקו עשו כתבה על הנושא. נתקלתי בתגובות איומות כמו "מותר לי לנעוץ מבטים ולהגיד מה שאני רוצה, כי אני במרחב ציבורי" ועוד כהנה וכהנה ביטויים.
חנה לסלאו מעליבה את טל ברקוביץ' ואומרת לה שהיא רגילה לפתוח רגליים כי היא פתחה רגליים (איזה ביטוי מזעזע ודוחה!) לפלייבוי (אם גבר היה אומר את זה הייתה נוצרת מהומה) ומנחם בן כותב על זה "החמיאו לך מותק, זה את שלא הבנת".
אני רוצה לנפץ מיתוסים.
אישה שנפגעת מינית, לא משנה באיזה צורה ואיזה דרך, נשארת מצולקת, כואבת, אכולה רגשות אשמה. אישה שנפגעה מינית מתקשה לתפקד. מתקשה לתת אמון באנשים ובטח שבגברים. אחרי שאת חווה כזה דבר- את לא אותו בן אדם. כתבתי על זה המוני פוסטים. אני כותבת בלשון נקבה כי יותר נשים נפגעות, אבל זה כמובן מתייחס גם לגברים.
אונס או תקיפה מינית לא מתרחשים רק בסמטאות חשוכות, ע"י איזה איש מסריח ומסומם. לא! רוב מקרי האונס והתקיפה המינית קורים בבית, בבית הספר, בעבודה. ולרוב ע"י מישהו מוכר.
ולכל החוכמולוגים.
לא, אל תנעצו בי מבטים! יש הבדל בין להסתכל על אישה לבין להתחיל לנעוץ בה מבטים. ישבתי ברכבת פעם ואיזה בחור שישב מולי לא הפסיק לנעוץ בי מבטים במשך שעה וחצי נסיעה. זה היה מאוד לא נעים.
לא, אל תתקרבו למרחב האישי שלי. אתם לא מכירים אותי, אל תיצמדו אליי ותשימו עליי את הידיים המטונפות שלכם.
זה שבישראל יש תרבות של חוסר כבוד למרחב האישי של האדם לא אומר שזה בסדר לשלוח ידיים. או להיצמד.
ואם אתם לא יודעים מה ההבדל בין להחמיא ולהתחיל עם מישהי לבין להשפיל ולפגוע- אז תסתמו את הפה ואל תעשו כלום. יש הערות מיניות בוטות שמשום מה גברים חושבים שזו דרך להתחיל עם בחורה. אז לטובת אלו: לא, ממש לא!
וכשבחורה אומרת "לא" אז היא מתכוונת לדבר אחד וזה "לא"!
הגוף הוא פרטי, שלנו. לאף אחד אין את הזכות לגעת בו, להשתמש בו ולנצל אותו.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
