זה נראה כמו עוד יום שגרתי וארוך, נכנסתי לכיתה לשיעור סטטיסטיקה והעברתי את הזמן בפתירת תשבצים ותפזורות ב"לאישה".כשהתחילו להיכנס עוד ועוד אנשים שמדברים על שריפה ליד האוניברסיטה חשבתי שזה עניין של מה בכך.

כשהתחיל השיעור לא ממש יכולתי להתרכז. כולם מסביבי נכנסו לאתרי חדשות, דיווחו מה קורה עם השריפה, את מי מפנים. כולם התחילו להעביר תמונות וסרטונים של השריפה. האמת, לא חשבתי שזה רציני. לא האמנתי שיפנו אותנו כל כך מהר.

בסביבות השעה 14:00, חבר שלי קיבל הודעה מבחור שלומד איתנו שהמזכירות סגורה והודיעו שכל השיעורים מבוטלים. לאחר מספר בירורים המרצה הודיע שמפנים את האוניברסיטה. מייד התחלנו להתפנות, הייתה תחושה של בהלה ולחץ.

כמובן שכולם התחילו לרדת לכיוון החנייה- או יותר נכון, החוסר חניה. אין מקומות חניה מסודרים, לכן כולם חונים ביערות הכרמל או בצידי הכביש שמוביל לעוספייה ודליה. נסעתי עם מספר חברות ולקח לנו בערך שעה רק לצאת ממתחם האוניברסיטה בגלל העומס והפקקים. תוך כדי ראינו גם המון ניידות משטרה וניידות של שב"ס שפינו את האסירים מהכלא.

מאז שהגעתי הבייתה אני צמודה לטלוויזיה ולאינטרנט, אני לא יכולה להתנתק.

בהתחלה זה עוד נראה מצחיק. המרצה שלנו שאמר "מה אתם רצים, מה בוער?" וכל מיני בדיחות בסגנון "מישהו הגזים עם נרות חנוכה" ושמחה על כך שביטלו שיעור.

אבל ככל שחולפות השעות, זה ממש לא מצחיק ולא משעשע אותי. פתאום אני מבינה את מימדי האסון.

כואב לי הלב על העצים ועל בע"ח שנפגעו מהשריפה. כואב לי הלב על 40 המחלצים שנהרגו. אני לא רוצה לדמיין את זה בכלל.  אני יודעת שיש אנשים שגרים בחיפה ומתפנים. המשפחה של חבר שלי גרה בשכונה הסמוכה לאוניברסיטה ואני מקווה שלא יצטרכו לפנות אותם. שלחו לנו הודעה שהאוניברסיטה סגורה עד להודעה חדשה.

חבר שלי שוטר והקפיצו אותו לסייע. שלחתי לו הודעה לבדוק שהכל בסדר והוא שלח לי שהוא בתוך האש, אבל הוא בסדר ושיתקשר אליי ברגע שיוכל.

עכשיו שמעתי ברקע מהטלוויזיה שיש שוטרים נעדרים ואין לי מושג אם זה קשור אליו או לאוטובוס שנשרף.

אני כל כך דואגת. הדמעות עולות לי לעיניים ואני משתדלת שלא לבכות ולא להיות היסטרית ולחוצה. אבל קשה לי.

 עדכון 23:12

חבר שלי התקשר אליי לפני כמה דקות ודיווח לי שהכל בסדר. הוא סיפר לי מה היה שם וזה פשוט עצוב וכואב. אם האש תשנה את הכיוון (אני מאוד מאוד מאוד מקווה שלא) ותגיע לשכונה שלו- הוא יהיה אחראי על הפינוי שלה, אבל בינתיים הוא בבית והולך לנסות לנוח קצת. אני מרגישה איזשהי הקלה לשמוע שהכל איתו בסדר.

 אני מקווה שיצליחו להשתלט על השריפה הזו בקרוב ושהכל יעבור בשלום ולא יהיו נפגעים. אני מתפללת לשלומם של הכבאים והשוטרים ומאחלת החלמה מהירה לכל הפצועים.

אני לא מצליחה לישון. היו לי חלומות נוראיים כל הלילה. פתחתי את האינטרנט וראיתי שמפנים חלק מהשכונה של חבר שלי. ההורים שלו עדיין בבית והלכו לישון, לא נשקפת סכנה לשכונה, וזה טוב. הוא גם לא ישן כל הלילה בגלל ההתפתחויות ואני מקווה שיהיה חזק ושזה ייגמר בקרוב.

הייתה מישהי שעבדה איתי בעבר שגרה בקיבוץ בית אורן שנשרף כליל. ראיתי שהיא כתבה סטטוס "הבית שלי????" ופשוט כואב לי הלב ויורדות לי דמעות.