תמיד חשבתי שבמרכז לאמנות הפיתוי יש משהו קצת עצוב ופתטי.
השיטות שלהם נראו לי קצת הזויות, הרי לעקוץ בחורה ולהביך אותה- נראה לי שלא יוביל לשום מקום. בחורות רוצות שיתעניינו בהן, שיקשיבו להן, שיהיה להן ולבחור שמתחיל/יוצא איתן תחומי עניין משותפים, בקיצור שיהיה "קליק".
כל אחת מחפשת וכל אחת רוצה משהו אחר, ולדעתי זה משהו שאי אפשר ללמוד אותו.
אבל זה מילא.
ביומיים האחרונים נתקלתי בלינקים שזיעזעו אותי ממש. (כאן וכאן).
מסתבר, שבמרכז הזה לומדים ש"לא" זה מבחן שצריך לעבור, ואיך להתמודד עם התנגדויות של הבחורה. וזה כמובן, חוץ מהיחס שלהם לנשים כחפצים, כאובייקטים מינים ותו לא.
מתואר גם ממש מקרה מזעזע של אונס והבחור כל כך מתפאר במעשיו.
הרגשתי תחושת בחילה איומה.
בוודאי שברגע שבחורה נמצאת בסיטואציה אינטימית, מאוד קל להפעיל עליה לחץ. יש דרכים ויש שיטות ויש מניפולציות. בעיקר על בחורות שזו ההתנסות הראשונה שלהן או אחת מהראשונות שלהן והן לא בטוחות מה ואיך ומה נכון ומה לא נכון.
אז נכון שתמיד אגיד לבנות : תגידו "לא"! בקול חזק וברור. קומו ותלכו מייד. תצרחו אם צריך. תיקחו מונית ולכו הבייתה. תתקשרו לאבא/אח/ידיד/ בן דוד גם אם זה בשלוש בלילה שיבוא וייקח אתכן.
אבל מי כמוני יודעת שלפעמים את משתתקת, את בהלם, את לא מצליחה להגיד "לא". וכשאת מצליחה, אז מפעילים כל מיני מניפולציות בשביל שלא תתנגדי. כדי שהוא יספק את הצרכים המיניים שלו, וזין על מה שאת מרגישה. זין עלייך, כי את רק אובייקט מיני.
האקס הפסיכי, שכתבתי עליו בעבר, היה חבר בדבר הזה.
כן, גם עליי הוא הפעיל מיני מניפולציות כדי שאסכים לשכב איתו ולעשות איתו עוד אקטים מיניים.
כשקראתי את זה, הרבה דברים הסתדרו לי בראש פתאום.
ואיפה אתם הגברים? למה לא נתקלתי בתגובות של גברים שמכפישים, שמגנים, שמתנגדים לכך?
איפה כל אותם הבחורים הטובים, המקסימים, שרואים באישה שמולם כבת אדם, כמישהי עם רצונות ותחושות, כמישהי שהם מתעניינים בה ולא ברק בלהכניס אותה למיטה, שלעולם לא ילחצו עליה לעשות שום דבר שהיא לא רוצה, איפה הם?
למה הם שותקים?
זה גורם לי לחשוב שכולם כאלו.
היום בשעה 18:00, בסמינר הקיבוצים, יש הפגנת מחאה שקטה, מול כנס של בוגרי המרכז לאמנות הפיתוי. מאוד רציתי להגיע, אבל לצערי זה לא מסתדר. אחותי תהייה שם. אני מזמינה את כולן ואת כולם לבוא. כי מחר זו תהייה אחותך, הבת דודה שלך, הידידה הטובה. מחר זו תהייה את.