אני מרגישה בזמן האחרון חוסר שקט, כאילו אני נחנקת ואין לי רגע אחד לעצמי.

יש כל כך הרבה דברים שאני צריכה ו/או רוצה לעשות, אפילו דברים קטנים ברמת ה-ללכת לספרייה להחליף ספר (כי עבר הרבה זמן ונראה לי שאקבל קנס) או לראות פרק של גלי ואני מרגישה שאין לי זמן לשום דבר.

יש לימודים, עבודה, זוגיות, חברים, פילאטיס, רגעים של התנתקות, משפחה והכל מתערבב ומתנגש אחד בשני.

רוב הזמן אני לא מודעת לזה, אבל הרבה לילות אני חושבת על כל התחומים האלו ומנסה לחשוב איך אני משלבת את כולם.

וזה לא הולך להיות קל. בקרוב מתחילה תקופת המבחנים ואחריה הסמסטר שלי הולך להיות סופר עמוס.

היום ישבתי בעבודה עם הלוח מבחנים וניסיתי להבין איך לעזאזל אני נותנת משמרות. עובדות איתי עוד שתי בנות בסניף. אחת גם היא בקושי יכולה לתת משמרות ועוד אחת שככל הנראה תתפטר (כך הבנתי מהסמסים שלה) כי היא לא מסוגלת לשלב עבודה עם לימודים.

כבר דיברתי עם האחראית עליי שעוד מעט יתחילו המבחנים ותהייה בעייתיות ואני יודעת שאיכשהו זה יסתדר, אבל אני מרגישה שהאחריות על זה הולכת ליפול עליי. מה גם ששתי הבנות האלו- לא באמת חייבות את העבודה, הן יכולות להסתדר גם בלי לעבוד. אני זו שחייבת עבודה כי אין לי ברירה. אני מרגישה שאני צריכה לדאוג לפיתרון, לדאוג לעובדת חדשה, לדאוג להחלפות למרות שאני לא צריכה להתעסק בזה. אני לא רוצה לשחק אותה ראש קטן ואני מרגישה שאני לא יכולה לשחק אותה ראש קטן, אבל זה כבר הכניס אותי ללחץ עצום. מה גם שהייתה לקוחה שלא הייתה מרוצה ממשהו והיא הייתה קצת תוקפנית אליי (מול לקוחות אחרות) והרגשתי שאני על סף דמעות.

בסוף בכיתי לחבר שלי ופרקתי קצת ממה שיושב לי על הלב, אבל אני לא שקטה. אני לא שקטה מהמבחנים, יש קורס אחד שאין לי מושג מה המרצה רוצה מהחיים שלנו וכמובן יש את סטטיסטיקה בה החומר נעשה הרבה יותר קשה ומסובך להבנה.

 אני מנסה לתכנן לעצמי את השבוע מבחינת מטלות, סידורים, פנאי וכד' ואני באמת מנסה להירגע ולהזכיר לעצמי שהכל יסתדר בסופו של דבר. כולם עוברים את זה, אז גם אני אמורה איכשהו.