אחד הפוסטים המומלצים בדף הראשי, הוא של בחורה שטוענת שהסדרות שמשדרים בערוץ הילדים כבר לא חינוכיות, חסרות ערכים לעומת הסדרות ששידרו בעבר. היא טוענת באופן כללי שהילדים של היום הם חוצפנים, חסרי חינוך, משמעת, ערכים וגבולות ומאשימה את התוכניות של היום בדבר הזה.

לא גדלתי על ערוץ הילדים, מהסיבה שאין ומעולם לא היו לנו כבלים או לווין. קחו כמה שניות לעכל את זה, יש אנשים שפשוט בוהים בי בתדהמה שאני מסבירה להם שאני נטולת יס או הוט ורק בשנים האחרונות התקנו צלחת לווין פרטית שנוכל לקלוט גם ערוץ 10. לא ידעתי שזה כזה מדהים.

אני צפיתי בתוכניות של הערוץ הראשון. "המומינים", "בולי איש השלג" (אבא שלי מספר שהוא היה מעיר אותי ברבע לשש כל בוקר רק כדי לראות את הסדרה הזו, ושסירבתי להתלבש ולהתארגן לגן אם לא הייתי צופה בסדרה), "הדרדסים", "שאלתיאל קוואק", "המעופפים הנועזים" ועוד הרבה תוכניות אחרות. עד היום אני זוכרת את השירי פתיחה של התוכניות ונהנית לצפות בהן למרות גילי המופלג.

הכרתי תוכניות ששודרו גם בערוץ הילדים (צפיתי אצל חברים או משפחה, וחלק מהסדרות שודרו גם בערוץ 2) כמו "נישואים פלוס", "אריזה משפחתית", "צער גידול בנות", "הנסיך המדליק מבל- אייר". אז נכון, לא ראיתי מעולם פרק של בוורלי הילס 90210 ואני מכירה את ברנדון וברדנה רק ממה ששמעתי, אבל הייתי מכורה לתוכנית אחרת ששודרה בערוץ הראשון שנקראת "תיכון הלבבות השבורים". (האם יש עוד אנשים שמכירים את הסדרה? ראיתי את כל העונות ואני זוכרת את העלילות, מעניין אם אפשר להשיג את זה באיזשהו מקום) וגם ראיתי "דגראסי".

כל דור חושב שמה שהיה בעבר- היה יותר טוב ושהדור של היום מדרדר. אז בוודאי שאוהב את הסדרות של פעם ולא הסדרות של היום, מהעובדה הפשוטה שזו פשוט נוסטלגיה בשבילי. אני כן חושבת שחלק מהסדרות שמציגים לילדים מציגות אלימות וסקס, או חלק מטומטמות להחריד. אבל זה לא שהסדרות של פעם היו כאלו חינוכיות או התיימרו לחנך- הן פשוט היו תוכניות שנועדו לבדר. למשל, הסדרה "המומינים" מאוד מכוונת לתפקידי מגדר- מומין אמא עסוקה רק במטבח ובטיפול במשפחה ומומין אבא או שלא עושה שום דבר מועיל או שעוסק בכתיבה(העבודה שלו). מה גם, אסור לשכוח שהילדים של היום חשופים הרבה יותר לאלימות ולסקס, ולא רק דרך תוכניות טלוויזיה. הילדים של היום הרבה פחות תמימים ממה שאני הייתי ואפשר להתווכח האם זה טוב או רע.

בכלל, החברה שלנו השתנתה. גם הטכנולוגיה התפתחה המון.

דבר נוסף, שהיה הרבה יותר חשוב לי להדגיש- הילדים של היום אולי חוצפנים, חסרי משמעת, גבולות וערכים- אבל מי שאשם אלו ההורים ולא התוכניות של היום!!!

ההורים של היום לא מחנכים את הילדים. ההורים של היום לא מציבים להם גבולות, מנסים להיות חברים של הילדים במקום ההורים שלהם. ההורים של היום נותנים לגיטמציה להתנהגויות של הילדים שלהם. לא הטלוויזיה אשמה. לא המורים אשמים. אלא רק ההורים. אז כן, הכותבת אומרת ש"גם ההורים אשמים בזה", אבל זה לא "גם" אלא "רק".

אותי לא חינכו בבית הספר ובטח שלא דרך הטלוויזיה. מי שחינך אותי- היו ההורים שלי.

"המקוריות יחד עם התמימות הנפלאה שהייתה בתוכניות ובסדרות ששדרו פעם הייתה מצוינת למען התפתחותם של הילדים" טוענת הכותבת.

ילדים מתפתחים ללא הטלוויזיה. אני לא רואה כיצד "המעופפים הנועזים" למשל או "הנסיך המדליק מבל- אייר" או אפילו "דגראסי" תרמו להתפתחות שלי. תוכניות טלווזיה נועדו לתת לנו בידור וניקוי ראש. הורים שתוקעים את הילדים שלהם מול הטלוויזיה ומצפים שהיא תפתח אותם- מטומטמים.

ערוץ הילדים נשאב לתרבות הרייטינג. אני לא יודעת אם זה רע או טוב, כי לא רק הילדים השתנו, כל הדור שלנו השתנה. לכל דבר יש חסרונות ויש יתרונות. ערוץ הילדים פועל משיקולים כלכליים ומסחריים. לא תפקידו לחנך או להוביל לשינוי. תפקידם של ההורים לחנך את הילדים ורק הם.

הורים שלא רוצים שהילדים שלהם ייחשפו לתוכניות אלימות או שמציגות ערכים שלא מתאימים לילדים שלהם- שלא ייתנו להם לצפות.עם הטכנולוגיה של היום אפשר להגביל צפייה כל תוכנית, וכן, לא חייבים להכניס הוט או יס הבייתה! גם בעבר היו טלנובלות, אופרות סבון ותוכניות למבוגרים שהציגו סקס- וההורים שלי לא נתנו לי לצפות בהן! אם יש תוכנית שמציגים בה סצינות סקס, ואפילו שהיא משודרת בערוץ הילדים- אפשר למנוע מהילדים לצפות או לחסום את התוכניות באמצעות קוד סודי.

ילדה שרוצה להתלבש כמו "לוליטה קטנה" כי ככה היא ראתה במורדים- ההורים שלה צריכים להציב לה את הגבולות ולאסור עליה להתלבש כך. אני זוכרת שלפני כמה שנים הייתה אופנה של כפכפים עם עקבים קטנים לילדות. אחותי הקטנה רצתה לנעול כאלו גם ואמא שלי סירבה בתוקף כי לא נראה לה שילדה בת 10 צריכה לנעול נעליים עם עקבים. האימהות של החברות של אחותי תמכו באמא שלי והסכימו בה, אבל לא יכלו להיכנע ללחץ של בנותיהן.

לסיכום, בהחלט יש תוכניות לא ראויות לילדים, אבל אני מאמינה שבהחלט יש תוכניות שכן. מה שלא ראוי, לא ערכי ולא מתאים לילדים לדעת ההורים- אפשר לחסום לצפייה או לא להכניס את הערוצים האלו הבייתה. אני לא בטוחה שהתוכניות של פעם היו כאלו חינוכיות, מטרת תוכניות טלוויזיה הן בידור ולא חינוך. התוכניות משתנות כי החברה משתנה, לקידמה יש יתרונות ויש חסרונות, כמו לכל דבר.  לא ערוץ הילדים (או כל ערוץ אחר) צריך להוביל שינוי או להיות אחראי על חינוך וערכים של הילדים. ערוץ הילדים לא צריך לחנך, ללמד, להדריך את הילדים בצעדיהם הראשונים. בדיוק בשביל זה יש להם הורים.

עדכון:

מכמה תגובות, קלטתי שלא ירדתם לסוף דעתי. מאחר ובמקרה אני סטודנטית לסוציולוגיה, למדתי על חיברות ועל סוכני חיברות. אז כן, בוודאי שיש סוכני חיברות שמשפיעים עלינו כמו קבוצת השווים וכן, המדיה. אני לא תמימה. הכל משפיע עלינו. אבל בסופו של דבר- המשפחה היא סוכן החיברות המרכזי ביותר. בסופו של עניין, המשפחה היא זו שמשפיעה עלינו הכי הרבה.

אז כן, יש הרבה השפעות לסביבה, יש הרבה מאוד גורמים שמשפיעים על האישיות שלנו ומעצבים אותה. חלק מזה- המדיה.

א-ב-ל.

חינוך: כלומר הקניית ערכים,ויותר חשוב ועיקרי מכך- הצבת גבולות ומשמעת- זה תפקיד ההורים. אם ההורה לא מציב גבולות לילד שלו ונותן לו לעשות מה שהוא רוצה- אף טלוויזיה לא תעשה את זה.

אי אפשר לצפות שהטלוויזיה תחנך אותנו. תוכניות טלוויזיה מושפעות משיקולים מסחריים וכלכליים נטו.ואם הורה לא מרוצה ממסרים של תוכנית מסויימת- שלא ייתן לילד לצפות בה! אני בטוחה שיש גם היום תוכניות יפות לילדים ואפשר לתת להם לצפות בהן.

לזרוק את הילד שלך באופן תדיר מול הטלוויזיה ולצפות שהיא תחנך אותו או שהמורה תחנך אותו- זה מטומטם ואווילי. ילד שעושה מה שבא לו- עושה את זה כי ההורים שלו נותנים לו. הילד יכול לראות עשרות תוכניות "חינוכיות". אבל אם ההורים שלו לא יציבו לו גבולות- הוא עדיין ייצא ילד בלי גבולות.