בזמן האחרון אני שמה לב שהאנשים שאני מסתובבת איתם פשוט גורמים לי להרגיש רע.

יש מישהי שכל הזמן עוקצת אותי ומעירה הערות על התמונות שלי, על איך שאני מצטלמת ואיך שאני נראית. וזה לא שהיא מלכת היופי. וזה לא שהיא חושבת שאני נראית רע או לא בסדר אלא להפך. ואני יודעת את זה בוודאות.

מרגיז אותי החוסר פירגון הזה. מרגיזה אותי הקנאה הזו והמרמור הזה וההערות האלו. את לא אמורה להיות סוג של חברה שלי? 

אותי לימדו שאם אין לך משהו נחמד לומר עדיף לשתוק. אותי לימדו לפרגן ולהעריך.

אני יודעת שאני לא צריכה לשים לב לההערות האלו ואני עונה בעוקצניות חזרה שימותו הקנאים. ועדיין, זה מציק ולא נעים.

ומפריע לי שאם לא מתחשק או לא מתאים לי לעשות משהו מסויים, או אם אני רוצה ללכת מוקדם מכל סיבה שהיא או שסתם משעמם לי כי כולם תקועים בתוך האייפונים שלהם אז צוחקים עליי שאני "כבדה", "זקנה", ו"מבריזנית" ומילים נרדפות בסגנון, כאילו לא רציתי לצאת במקום לשבת בבית, אבל כולנו צריכים להיות חלק מגחמות של אדם מסויים. ואז עוד זורקים עליי מלמעלה אגוזים או פיצוחים או לא יודעת מה זה.

ואני נפגעת ובוכה ומרגישה מושפלת. אני מרגישה שהיחס הזה לא מתאים לי ואולי זה "בצחוק" אבל זה לא מצחיק אותי בכלל.

ואם אני אגיד שנפגעתי ונעלבתי מהעניין יגידו שאני מגזימה ולוקחת את הכל קשה. אני אתן להם עוד סיבה, עוד נשק כדי לפגוע בי ולצחוק עליי. כאילו הרגשות שלי לא חשובים בכלל. 

זין עליהם, לא מגיע לי הדבר הזה. אולי אני צריכה להפסיק לקחת ללב.