בימים האחרונים אני חווה תסכול בתחום הלימודים ובתחום העבודה.

אני כרגע בתקופת מבחנים. 5 מבחנים מאחוריי, עוד שניים מלפניי ועוד מועד ב' אחד.

במבחן בהתנהגות ארגונית קיבלתי 84 וזה סביר.

בעבודת פרו סמינריון קיבלתי 90. וזה באמת ציון טוב, אבל.. למה לא יותר? לא משנה איזה ציון אקבל זה אף פעם לא יהיה מספיק, תמיד אני אחשוב שיכולתי לקבל יותר.

ובמבחן על סוגיות באנתרופולוגיה של יפן קיבלתי, ובכן, 44. אני. 44. נכון שבאותו בוקר של המבחן מיצי הלכה לעולמה, אבל, 44, באמת?! האמת שאני כל כך המומה שאני לא יושבת ובוכה על מר גורלי לתוך הכרית. ביקשתי מחברה שתשלח לי סיכומים טובים שיש לה ואני אלך לפתיחת מחברות כדי להבין מה לעזאזל קרה שם. אז כן, עכשיו אני יודעת בוודאות שיש לי מועד ב' וזה דיי מבאס.

האמת שזה פחות מטריד אותי כי זה קורס בחירה ומקסימום במקרה הכי גרוע אני אקח קורס בחירה אחר במקומו.

מה שמטריד זה המבחן בסטטיסטיקה שאני מאוד מקווה שעברתי אותו.

חוץ מזה יש גם בעיות בעבודה.

קודם כל, האחראית שלי התקשרה אליי אתמול וביקשה שאבוא לעבוד שעתיים וזה למרות שהודעתי לפני חודשיים באופן מסודר את התאריכים שלא אוכל לעבוד בהם. היא ממש לחצה עליי והרגשתי כל כך נעים שאני מסרבת כי אני צריכה לשבת וללמוד למבחן. הרגשתי פשוט כל כך רע.

לפני המועד ב' אין מישהי שתוכל להחליף אותי ואחת הפקידות שהייתה אמורה להחליף אותנו (יומיים לפני מבחן אחר) החליטה שזה לא מסתדר לה והיא לא יכולה. ואיכשהו, אני מרגישה צורך להתנצל על זה שהעבודה היא לא במקום הראשון ושהלימודים חשובים לי יותר מהכל. ואני כאילו מרגישה לא נעים אחרי שכבר סירבתי להגיע למשמרת אתמול שוב פעם להגיד שיש בעיות עם שתי משמרות. אני מרגישה שזה נופל עליי ושאני צריכה לקחת את האחריות למרות שמבחינה רציונלית אני יודעת שזו לא בעייה שלי, לא אחריות שלי, זו לא קריירת חיי והלימודים הכי חשובים. מבחינת ההיגיון והשכל זה מאוד ברור לי, אבל מבחינת איך שאני מרגישה- זה להפך. זו הדפיקות שלי שאני מרגישה שאני צריכה לרצות את כל הסביבה ולקחת עליי את הכל.

דבר שני, לאחרונה החליטו לקצץ לנו בשעות: במקום להתחיל לעבוד בשעה 17:00 נתחיל לעבוד בשעה 17:30 ובימי שישי במקום להתחיל לעבוד ב8:00 נתחיל לעבוד ב8:50. הבנות שעובדות בסניף שלנו בחיפה בכלל מקוצצות בשעות- במקום להתחיל לעבוד ב16:00 הן יעבדו מ17:00 ובבקרים במקום לעבוד מ7:30 עד 13:00 הן יעבדו מ- 9:00 עד 12:30. בהתחלה הבנתי שרצו שבסניף שלנו נעבוד 18:00-21:00 ובסניף בחיפה יעבדו 17:00-20:00.

כנראה הבוס שלי חושב שככה הוא יתעשר והוא מנסה לחסוך כסף. הייתי מוכנה לסבול דברים אחרים שלא אהבתי, כמו זה שלא היינו מקבלות תלושי משכורת בזמן (רק לפני כשבועיים הביאו לנו את תלושי המשכורת מפברואר!) ואת זה שאני צריכה לתפקד כמנקה. כן, אין להם כסף לשלם למנקה שתנקה כמו שצריך את הסניף, לכן אחנו הפקידות קבלה צריכות לעשות את זה באותו התשלום. לאחרונה האמת ממש כואב לי הגב לעשות את זה, כי צריך להתכופף.

אבל לעבוד 7 שעות בשבוע זה כבר די והותר. לתחושתי, לא נראה לי שהוא יסכים שאחזור לעבוד 3 משמרות כמו שעשיתי בעבר, לפני שהתחלתי את הסמסטר הנוכחי.

אני מאוד אוהבת את העבודה ואוהבת את הבנות שעובדות איתי ואפילו את הלקוחות. אני מגיעה לעבודה עם חיוך. אבל אני רוצה לעזוב את הבית ולשכור דירה וממשכורת של 700 ש"ח זה פשוט בלתי אפשרי. וגם אם לא- זו עדיין משכורת מאוד מאוד נמוכה, אחותי בשירות לאומי הרוויחה יותר.וזה ממש מבאס אותי, כי אני לא רוצה לעזוב ואני לא רוצה להתחיל למצוא עבודות אחרות כי אני נורא שונאת שינויים, אבל אין לי ברירה.