השיקול היחידי שלי היכן ללמוד את לימודיי האקדמאיים היה: להמשיך לגור בבית. וזה לא כי אני מפונקת או לא יכולה להסתדר לבד (אם כי אני מניחה שהיה לי קצת קשה להסתדר עם שותפים) אלא כי אין כסף. ההורים שלי לא יכולים לממן אחזקת דירה נוספת ואני לא חושבת שאני בעצמי הייתי יכולה להסתדר מבחינה כלכלית. למעשה, הייתי צריכה יותר לעבוד מאשר ללמוד.

אז לי יש מזל. ההורים שלי גרים קרוב יחסית לאוניברסיטה (עניין נסיעה של שעה בתחבורה ציבורית שזה גם סיוט בפני עצמו), החבר שלי גר ליד האוניברסיטה מה שחוסך לי את רוב הנסיעות. ההורים משלמים לי שכר לימוד במלואו (וזה למשל כלל גם קורס אנגלית בקיץ שעלה הרבה מאוד כסף) ונסיעות- החופשי שנתי סטודנטים. אני גרה בבית ואין לי הרבה הוצאות, לפעמים ההורים גם קונים לי דברים שאני צריכה או רוצה. יש לי עבודה של מעט מאוד שעות יחסית, במרחק הליכה מהבית (חוסך לי עוד שעות נסיעה) ובתקופת המבחנים מאוד התחשבו בי.

אז כן, אני ברת מזל.

אבל יש סטודנטים שאין להם מזל. לא לכולם יש הורים שיכולים לעזור, לא כולם יכולים להמשיך לגור בבית של ההורים כי הם רוצים ללמוד במקום מסויים שחשוב להם או שההורים גרים רחוק מהאוניברסיטה/מכללה. יש הרבה מאוד סטודנטים שפשוט נקרעים ונשחקים בניסיון לשלב עבודה ולימודים. אז נכון, יש מלגות, אבל לא כולם מקבלים מלגה והמלגות לא באמת מכסות את כל ההוצאות הגדולות מאוד שיש. לא לכולם יש מקום עבודה שמתחשב בהם בתקופת מבחנים. יש הרבה מעסיקים שמבחינתם תתן את המשמרות שאתה צריך ומצידם אל תלמד. ואם לא טוב לך- תלך.

גם אנשים שלא סטודנטים נקרעים. עובדים קשה אבל בכל זאת לא מצליחים לגמור את החודש. קשה לחיות פה. שכ"ד הוא בשמיים. שלא לדבר על לקנות דירה. מחירי המזון הולכים ומאמירים. הדלק. גם התחבורה הציבורית לא כזו זולה והיא פשוט נוראית. הכל כל כך יקר!

שנה הבאה אני והחבר רוצים לעבור לגור ביחד, אבל מבחינה כלכלית זה הולך להיות לא פשוט. גם אם נדחה את המעבר אחרי שנסיים את הלימודים- מי אמר שכל ההשקעה שלי בלימודים תניב איזשהם פירות? מי אמר שאצליח לגמור את החודש? ומה יהיה הלאה? אם נרצה לקנות דירה? אני באמת תוהה איך נצליח. אני מקווה שיהיה בסדר למרות הכל.

יש כאלו שאומרים שזו מחאה רק של אנשים שמתעקשים לגור בת"א. אבל זה לא רק בת"א! מחירי שכ"ד עולים ומאמירים בכל גוש דן וגם בירושלים, באר שבע וחיפה. וזה לא רק שכ"ד מאמיר, יוקר המחייה גבוה בהרבה לעומת מה שאנשים מרוויחים.

בחיפה, בשכונה יחסית טובה ונורמלית, בדירה קטנה- שכירות היא בסביבות 2500- 3000 ש"ח. האלטרניטיבה היא לגור בשכונות אחרות בחיפה לצד נרקומנים ופושעים. למות מפחד מללכת ברחוב כשקצת מחשיך. לנסוע באוטובוס שעה ואפילו יותר לאונ' או לבית של ההורים.

וכן, אפשר לגור בפריפריה. אבל גם בפריפריה יש משכנתא לשלם. גם בפריפריה צריך לשים אוכל על השולחן, לדאוג לחינוך טוב לילדים. ואיך בדיוק נעשה את זה, כשאין שם עבודה?

אני חושבת שהמחאה הזו מוצדקת ולאנשים פשוט נשבר. פשוט קשה לחיות פה ואני חושבת על העתיד שלי, שהוא לא כזה רחוק ולפעמים אני פשוט תוהה מה יהיה ואיך נצליח להסתדר.