צAnd I'd give up forever to touch you
'Cause I know that you feel me somehow
You're the closest to heaven that I'll ever be
And I don't want to go home right now

 And all I can taste is this moment
And all I can breathe is your life
'Cause sooner or later it's over
I just don't want to miss you tonight

שוב לילה ללא שינה, שוב עיניים צורבות וכואבות, שוב אותן מחשבות ארורות ורגשות לא ברורים.

אתמול ראיתי עם האחיות שלי את הסרט "סינבד". תגידו מה שתגידו, אני עדיין אוהבת סרטי ילדים. הסרט פשוט מדהים. העלילה מעניינת, הסרט עצמו מצחיק, האנימציה מרהיבה, ואפילו בכיתי בקטעים המרגשים. רציתי לראות בגרסה של בראד פיט (אפילו הקול שלו עושה לי את זה) אבל הסרט הוקרן רק בגירסה העברית.

שחזרנו ישבתי מול המחשב עד שלוש וקצת. אח"כ ניסיתי ללכת לישון. לא הצלחתי. התהפכתי שוב ושוב במיטה שלי. לא הפסקתי לחשוב. המחשבות שלא רציתי לחשוב לא הפסיקו לרדוף אותי.

חשבתי על כמה החדר שלי קטן, וכמה אני רוצה שהוא יהייה גדול, בשביל שאני אוכל לעצב אותו יפה ושתהייה לי מיטה וחצי;

חשבתי על מה לקנות לסטאר ליום הולדת, וזה הוביל אותי למחשבות של מה ללבוש למסיבה שלה, וזה גרם לי לחשוב שאין לי בגדים ואני צריכה לקנות בגדים.

חשבתי על זה שאני צריכה לקנות לק בצבע כחול מטאלי.

אבל בעיקר בעיקר חשבתי עליו.

לא יכולה להפסיק.

המוח והמחשבות שלי לא הפסיקו לשחזר את הנשיקה הזאת. לא הפסיקו לשחזר את מה שקרה באותו יום שישי.

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am.

אני כל כך מבולבלת. מעולם לא חשבתי עליו בתור יותר מידיד. לא משנה עד כמה כמות הפלרטוטים והרמיזות המיניות ושאר השטויות היו גבוהות – מעולם לא חשבתי עליו בתור יותר מידיד טוב. אני לא יודעת למה קרה מה שקרה. זה היה הדבר הכי לא מתוכנן, הכי לא צפוי שיקרה. ואני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש. נראה לי שאני מתאהבת בו. אני לא מבינה את עצמי. אני לא מפסיקה לשחזר שוב ושוב את הנשיקה, את המגע שלו.... ואני רוצה את זה שוב. או שפשוט עליי להודות בזה – אני חרמנית. יותר מדיי. אני לא יכולה לחשוב על מה שהיה קורה אילו הוא לא היה מאוהב באותה אחת. הוא אומר שאנחנו צריכים לשכוח. אבל אני לא יכולה לשכוח ולא רוצה לשכוח.

הוא ממש מאוהב באותה אחת. הוא אוהב אותה בטירוף. הוא סיפר לי מה הוא מתכנן ליום האהבה בשבילה. לפי מה שהוא סיפר – היא כנראה מאוד מאוד חשובה לו והוא אוהב אותה. מדהים אותי עד כמה הוא מתוכנן.הוא אמר שהוא מתכנן כל פרט בחיים שלו, מלבד מה שקרה בינינו. לא ידעתי שהוא כזה. אני לעומתו כל כך ספונטנית. אני נותנת לחיים שלי לקרות, אני זורמת איתם. הדבר היחיד המתוכנן והיציב בחיים שלי זה שהשמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב ושיש לי בית ספר ללכת אליו מדי פעם.

 ואני, נחמדה, מעודדת אותו כמה שאפשר. מחזקת אותו כמה שיותר ומעלה לו את הביטחון העצמי. אמרתי לו שהוא מנשק ממש טוב ומבין כל הבנים שהתנשקתי איתם הוא מנשק הכי טוב. וזאת האמת לאמיתה.

 אני לא מתכוונת לגלות לו מה אני מרגישה. זה לא יעזור. עדיף שאני אעטה על עצמי מסכה. אני לא אחשוף את הרגשות שלי. הלב שלי שבור, אז שיישבר עוד יותר. 

סטאר אמרה שלא נראה לה שהם יהיו ביחד. והיא יודעת על מה היא מדברת. כי היא חברה טובה שלה. ואני, אני מרגישה כל כך רעה, שאני רוצה לקוות איכשהו שהיא צודקת. אני לא מאמינה מה אני מאחלת לידיד טוב שלי – שהלב שלו יישבר. ואולי אני רק אנושית?

הלילה שלי היה ארוך. שמעתי את ההורים שלי מתעוררים בבוקר ומתארגנים לעבודה. ברבע לשבע שאמא שלי יצאה מהבית קמתי מהמיטה. בהיתי בעצמי במראה. העיניים שלי נראו נפוחות. התקלחתי, אכלתי, קראתי עיתון. קראתי את הראש 1 שלי. כל העיתון כל כך דביק. הכל מלא בט"ו באב, הכל מלא בקוצ'י מוצ'י. מי צריך את זה? מי צריך את החג הזה? ולמה אני צריכה לשמוע על התכנונים של כולם ולהיות שמחה מבחוץ כשאני שבורה מבפנים.

בשמונה וחצי, שהייתי על סף עילפון, הצלחתי להירדם. העייפות חזקה ממני. בשלוש התעוררתי. מאוחר יותר באתי לסטאר. סמייל הסכים שאני אספר לה. היא הייתה בהלם. היא לא ידעה איך ומה להגיב. היא אמרה לי שאין סיכוי שסמייל וההיא יהיו ביחד. היא אומרת שלא נראה לה. היא הפתיעה אותי, אמרה לי שאם אני רוצה אז להיות יזיזה שלו. למען האמת, לא ממש אכפת לי. הפסקתי להתייחס אל אהבה כמשהו קדוש וטהור, אחרי שמישהו מאוד מסוים (האמ האמ האקס) הרס לי את כל מה שהאמנתי בו. אחרי שהוא שיקר ובגד והעמיד פנים.  אבל אני לא רוצה לקוות, לחשוב על זה בכלל. אני רוצה לחכות עוד כמה זמן לראות בכלל מה ייגמר בין שניהם. אני רוצה לדבר עם איינג'ל. היא לא פה.

שהייתי אצל סטאר דיברנו עם סמייל. הוא רצה שב – 11 נבוא אל הבית של סבא וסבתא שלו, ביחד עם ניים 2, האקס, עוד ידידה טובה שלו ואולי זאת שהוא אוהב. אני חושבת שסטאר לא הולכת. אני גם לא הולכת. אפילו שאמרתי שאני כן אבוא. אני לא יכולה. אני גם ככה לא מי יודע מה בקשר כזה קרוב עם האנשים שיהיו שם, גם ככה אמא שלי בטח לא תרשה לי ללכת, ולי – אין ממש חשק. אני לא יכולה לראות אותו ולדעת שבאותו מקום.....

אני גם מרגישה רע ונראית ככה. העיניים שלי כואבות וצורבות. אני עייפה. אני נראית זוועה. אני גם מרגישה רע מבפנים. אני אף פעם לא הרגשתי ככה. אולי רק ביום אחרי היום שבו אני והאקס נפרדנו. שבו הבנתי שהחיים שלי הולכים להיראות אחרת. שבו רק הייתה לי הרגשה עמומה בלב.

והכי רע – שאני לא יודעת מה אני מרגישה. אני לא יודעת אם אני מאוהבת בו, או שפשוט אני רוצה לספק את היצרים שלי..... (ניסיתם לחיות תשע חודשים בלי סקס? ניסיתם? לא. אז אל תדברו).

אני רוצה לבכות.

אבל למה אני לא יכולה?

 And you can't fight the tears that ain't coming
Or the moment of truth in your lies
When everything feels like the movies
And you bleed just to know you're alive