טוב, אז אני לא ממש יודעת מה לכתוב.

אני מוצאת את עצמי מנסה בכוח לכתוב פוסט, למרות שאני חייבת לכתוב להתחיל לעבוד על הצעת מחקר לסמינר וזה לא משנה שאני אחרי תשע שעות עבודה היום.

אני ממש לא מרגישה טוב, כואב לי הגב, הראש והבטן. קר כל הזמן בצורה מקפיאה. יש לי בחילות וחולשה ואני מרגישה שאני עייפה כל הזמן. אני רק רוצה לישון ולהיות במיטה. אין לי אנרגיות ולא מתחשק לי לראות אף אחד. והשיער שלי נראה נורא. ואני מרגישה שאני עומדת לבכות כל שנייה ואני מפחדת שהניצוץ הכי קטן יגרום לבכי גדול. וגם בטוח השמנתי, למרות שאני עוד נכנסת לכל המכנסיים, כולל אלו מידה 36. והם תמיד נופלים לי ומחליקים כלפי מטה וזה לא כי רזיתי, אלא  כי נראה לי שאני פשוט שמנה מדיי והם כבר לא עולים. ואני דוחפת לעצמי אוכל, בלי שאני רעבה, בלי שיש תיאבון או חשק בכלל לאכול.

ומחר אני אמורה לקום בשש ורבע בבוקר כדי להגיע לשיעור של שמונה וחצי. ללמוד עד שתיים עשרה ואז לנסוע ישר לעבודה מהלימודים, עד שמונה בערב. ויום שלישי אני עובדת בבוקר ואז ישר נוסעת ללימודים עד שמונה בערב. כן, קצת לחוץ עכשיו בעבודה כי המנהל מכירות בחופש.

ויש לי לשבת על שני סמינרים. אחד אני עושה עם חברה וישבנו עליו כבר כמה שעות טובות לפני שבוע, אנחנו לא ממש מתקדמות ובקושי מצאנו חומר. וסמינר נוסף אני לא מוצאת שום נושא וכל שאלת מחקר שאני מעלה המרצה שלי פוסלת ואני באמת, באמת, לא יודעת מה לעשות כבר עם זה. זה פשוט יושב לי על הראש ומייאש אותי.

וזה בלי כל הצורך לקרוא כל שבוע בערך 4 מאמרים של כמה עשרות עמודים.

ואין לי כוח. אני יודעת שככה זה אצל כולם ואני מרגישה בכיינית ומפונקת, כי זה שטויות. יש ילדים רעבים או משהו כזה. אבל זה שוב. במורד הגרון. במורד הגרון מתחלקת מועקה.