נפתח בווידוי.

אני סחוטה/הרוגה/מתה מעייפות. העיניים שלי פשוט צורבות וכואבות ונראה לי שעוד שנייה אני נרדמת פה. וכולה אחת בלילה.

שוב הלכתי היום לקורס בלשון. היום למדנו קצת יותר זמן, אבל משום מה הזמן עבר לי מהר. אבל היום לא ממש הקשבתי למורה. ניסיתי להקשיב אבל היו כמה פעמים שנתתי למחשבות שלי לנדוד להן. חוץ מזה, יש שם ילד אחד שלפני הקורס לא הכרתי אותו. הוא קצת ערס, ויש לו לפעמים ריח של סיגריות. (כלומר אין לו ריח טוב) מדי פעם הוא מסתובב אליי, לוקח לי דברים מהקלמר ושואל אותי מה המצב. היום הוא אמר שאני חרשנית. רק בגלל שכתבתי את הכללים של השווא הנח והשווא נע. זה הצחיק אותי. הלוואי והייתי חרשנית. הוא אמר את זה למורה, והוא אמר למורה שהוא אומר את זה בשביל לשבח אותי. אני לא יודעת למה כתבתי את זה עכשיו, אולי כי הוא הדבר היחיד המעניין בקורס הזה.

חזרתי בשתיים, ראיתי טלוויזיה, אכלתי והלכתי לישון לאיזה שעה.

שהתעוררתי התקשרתי לסימפל ודיברנו וקבעתי שאני אבוא אליה. באתי אליה והיא ישנה. הערתי אותה, אבל תוך כמה דקות היא נרדמה שוב. היא כזו ישנונית. זה לא חדש שהיא נרדמת בכל מקום ובכל מצב. ראיתי שעה טלוויזיה והערתי אותה שוב. ואז הלכנו לקנות כמה דברים.

קודם כל הלכתי לחנות צילום ושמתי כמה תמונות להגדלה. אח"כ הלכנו לחנות אחרת בשביל לקנות תלבושת אחידה אבל לא הגיעו להם צבעים נוספים. אז נכנסו לחנות אחרת. אחרי שבדקנו והתבלטנו בקשר לחולצות ולמידות קניתי ארבע חולצות. בצבעים טורקיז, שחור, בורדו ואפור בהיר. החולצות האלו, זה הדבר הכי מכוער שיש בעולם. אני נראית איתם כמו....אני אפילו לא יודעת איך לתאר את זה. אני אגזור להן את הלמעלה. ואמא שלי יכולה להגיד מה שהיא רוצה. וגם הבית הספר הדפוק הזה. מספיק אני צריכה לבוש את האוהלים האלו שנקראים חולצות בית ספר. ואז נכנסו לניו פארם, ושוב – אחרי התבלטויות בקשר לסוג ולריח – קניתי קונדישינר לשיער. וסימפל קנתה מברשת שיניים. במבצע. ואז נכנסנו לחנות אחרת וקניתי מברשת לשיער כי שלי נשברה.

אחרי זה הלכתי לסימפל. ראינו סרט במחשב שלה – Not Another Teen Movie  . אני לא אוהבת לראות סרטים במחשב כי זה לא נוח ואין תרגום. ואפילו שהבנתי מה שהלך שם, עדיין יש בסרטים האלו סלנג שאני לא הכי טובה בו. בלשון המעטה. הסרט עצמו הוא סרט מטופש, מין פארודיה על סרטי נעורים מטופשים. באמצע הסרט עשינו גם הפסקה לתוכנית "כוכב נולד".

חוץ מזה, סיפרתי לסימפל על מה שקרה עם סמייל. אני צריכה לסמוך על המילה שלה שהיא לא תגיד כלום ולא תרמוז ולא תסתכל מוזר. דיי קשה לי לסמוך עליה, כי היו כמה פעמים שהיא פלטה דברים. לפעמים היא לא יכולה לשמור סודות. התגובה שלה כצפויי הייתה הלם.

בערך ב-11 חזרתי הבייתה.

התקלחתי ולקחתי לאחותי את המחשב.

ואני רוצה לאחל לפינוקי המתוקה יום הולדת  16שמח!

המון המון מזל טוב

בריאות, אושר ועושר

ובכלל – שכל מה שאת רוצה ומאחלת לעצמך יתגשם ושיהייה לך תמיד את הכי הכי טוב שבעולם!

עד 120!

אוהבת

פייק