השבוע השמיעו את creep בגרסה של ה- Pretenders, וזו השורה שהתחלתי לזמזמם.

יש ימים טובים יותר ויש ימים פחות טובים. משתדלת לעשות את העבודה שלי, מנסה להימנע ממחשבות רעות.

לפני שבוע הייתה מסיבת רווקות של חברה טובה, ויום אחרי זה הבנזוג שלי נסע למסיבת הרווקים של הבחור. זה היה סופשבוע שמאוד חששתי ממנו. חששתי ממסיבת הרווקות- שאני לא אהנה וארגיש תקועה, וחששתי מאוד מלהיות לבד. אני יכולה לומר שעבר דיי בסדר.

במסיבה דווקא נהניתי. הבנות שלא הכרתי היו מאוד נחמדות, והייתה אווירה מאוד נעימה. הכל היה מאורגן עד לפרטים הקטנים! רבצנו בבריכה, שיחקנו משחקי חברה מאוד משעשעים, ראינו קומדיה רומנטית. היה שלב שהרגשתי שמיציתי וממש ייחלתי להיות בבית- אבל זה עבר מהר. בלילה כמעט ולא הצלחתי לישון- מאוד קשה לי לישון במקום זר, עם אנשים זרים.

יום למחרת עוד הספקתי לראות את הבנזוג לפני שהוא הלך ואז העסקתי את עצמי בניקיונות ובכביסות. נשכבתי במיטה עם ספר והרגשתי איך העיניים שלי נעצמות. הלכתי לישון מוקדם, אבל שוב לא ישנתי טוב. אני ממש מפחדת לישון לבד בבית, ואפילו שהייתי עם החתולות והדלקתי אור קטן- בכל זאת כל הזמן התעוררתי.

יום למחרת ההורים שלי באו לקחת אותי לסבתא רבא שלי.

היום בעבודה גיליתי טעות במשכורת שלי, שחוזרת על עצמה. שלחתי סמס למנהלת שלי וגם למנהל שמעליה. ואז הוא חזר אליי, ופשוט בכיתי לו בטלפון. הוא שאל מה קרה ושהוא מרגיש שיש מאחורי זה. ואז פשוט שפכתי את הכל. שאני מרגישה מתוסכלת, שלא טוב לי. שאני שחוקה. שהשעות נורא נורא קשות לי בתוספת הנסיעות. שאני כבר לא יודעת למה אני עושה את זה לעצמי. והכל בבכי. הוא ניסה להרגיע אותי, ואפילו "נזף" בי שלא אמרתי שום דבר ושמרתי את הכל בבטן. הוא באמת בסדר, אני יודעת שהוא מאוד אוהב ומעריך אותי. והוא אמר שהוא יבדוק מה הוא יכול לעשות.

מצד אחד אני מרגישה לא מקצועית, אפילו נבוכה במקצת. מצד שני, אולי זה טוב שהוצאתי את הכל החוצה, ואולי הדברים ישתפרו מעכשיו.