אתמול באופן מפתיע לא איחרתי לבית ספר.

השעתיים הראשונות היו היסטוריה, וכרגיל היו משעממות ביותר. מלבד זאת, לא פתחו את המזגן. אין סיוט יותר גדול מלשבת בכיתה סגורה חנוקה ומסריחה, ששורר בה חום אימים במשך 20 דקות. מזל שבאותו יום למדנו כימיה, והיה לי את החוברת נתונים שיכולתי לעשות איתה רוח.

שאר היום עבר בסדר.

התבטל לנו כימיה, ולפני כימיה היה חלון, אז הקדימו לנו את המעבדה בביוטכנולוגיה. בהתחלה ישבתי לבד (דחויה שכמותי) והמורה הייתה צריכה להדגיש את זה שישבתי לבד. אבל אח"כ באה עוד חברה לכיתה ולמגמה שלי וישבה איתי ועשינו את המעבדה ביחד. בדקנו איך שמרים גדלים. המעבדה היא גם של כימיה והיא יפה ומשוכללת יחסית למעבדות בית ספר. פתחו אותה לפני שנה. בכל אופן, היה נחמד. עכשיו יש לי עוד דו"ח מעצבן לעשות.

אתמול אחרי הצהרים כל מה שעשיתי היה לישון, לראות טלוויזיה, לעשות קצת שיעורים ולהיות במחשב.

שלחתי לאנשים הודעות באיי סי קיו בקשר ליומולדת שלי. באותו יום מישהי מהשכבה עושה גם יומולדת, ויש לנו מס' חברות משותפות, אז יהיו אצלי פחות אנשים וזה קצת מבאס...... אני מניחה שאני אצטרך לקחת את זה ב"איזי". אני תכף אעשה לי רשימה מסודרת (אני פריקית של רשימות) של האנשים שאני רוצה שיבואו, האנשים שמתוכם הזמנתי, והאנשים מתוכם שאישרו את ההזמנה. אני רוצה לדעת כמה אנשים בערך יבואו. לא נראה לי שיהיו יותר מעשרים. אולי אפילו פחות. מצד אחד, הייתי רוצה מסיבה ענקית כזו, אבל מצד שני, מה שחשוב זאת האיכות ולא הכמות. לא צריך מסיבות המוניות, כי אח"כ צריך הרבה לסדר ולדאוג להכל, ומה שאכפת וחשוב לי באמת, זה שיהיו איתי האנשים שאני אוהבת. מצידי, שיהיו רק הארבע החברות הכי טובות שלי וזה מספיק לי.

היום שני  שיעורים  ראשונים היה אנגלית. עדיין אין לי ספר דקדוק. בחיי! כמה זמן לוקח להורים שלי להחליף ספר מסכן אחד? ואחרי אנגלית היה שיעור ספרות ואז הייתה הפסקת עשר. אחרי ההפסקה (שנגמרה מהר משום מה) היו שעתיים ביוטכנולוגיה, ובהפסקה ראינו את המורה שלנו לשעבר לכימיה. דיברנו איתה, והיא אמרה לנו

שהיא אוהבת יותר ללמד אותנו מאשר את העיוני!! נה נה נה!

(אני מאוד בוגרת)  

ואז ביולוגיה. אוי! ביולוגיה! זה משיעור לשיעור החומר נעשה משעמם יותר ויותר. אני כל כך לא מקשיבה. ואז הייתה מעבדה. סימפל הרסה קצת את הניסוי והשתלטה עליו. חזרתי הבייתה בעשרים לארבע, הייתי צריכה לאכול ארוחת צהריים מהר, ואז ללכת לקוסמטיקאית שלי. אני, בניגוד לסימפל לא מבצעת בעצמי ובעור שלי ניסויים קיצוניים. (האדמומיות מעל לשפה כבר עברה לה, אבל עדיין זה נראה מוזר, ונראה כאילו בצד אחד יש צלקת). שחזרתי הבייתה הלכתי להתקלח, הלכתי לנוח, ראיתי טלוויזיה, עשיתי שיעורים באנגלית ובביולוגיה וזהו.