אין, אין כמו שיעורי ספורט שמהווים לכל תלמיד ממוצע את נקודת השבירה שלו.

אין תלמיד אחד שאוהב אותם, אין תלמיד אחד שלא התחמק/הבריז/זייף מחלה.

זה מתחיל בחדר ההלבשה. ארבעים בנות לערך, שצריכות להחליף בגדים. או, כמה כיף לפשוט את החולצה שכל העולם בוהה לך בחזייה (הסקסית אם בא לך להשקיע לבית ספר). ואח"כ יש את אותן בנות ששמות דיאודורנט (הערה ביולוגית: לא שמים דיאודורנט על גוף מזיע. הזיעה סתם מריחה יותר חזק וזה כבר לא אפקטיבי). וכל הריחות "המבושמים" נותנים הרגשה של חדר שירותים. (כלומר הם מריחים כמו מטהרי אוויר).

והתלבושת. חולצה לבנה עם סמל בית ספר ומכנס ספורט. זה דיי מובן, אבל לא משנה מה תלבשי, תמיד אותה תלבושת ספורט תיראה עלייך זוועה, אלא אם כן את כוסית על.

ובכן, לפני השיעור המורה מדברת איתנו קצת. המורה שלי לספורט דווקא מאוד חמודה. היא קוראת שמות, ואז עושים ריצה. אוקיי, ריצה זה בסדר.

ואז

ס-י-ו-ט.

אירובי.

המורה אומרת שזה לא אירובי אלא "עיצוב גוף" אבל כל עוד יש מוזיקה קצבית ברקע ועושים תנועות מגוחכות, בשבילי זה אותו הדבר.

ובכן, גם הקבוצה השנייה הצטרפה, ועוד כיתה של בנות מי'. (מאיפה הן צצו?).

לא להאמין עד כמה מגוחכת הרגשתי. אני נטולת קורדינציה וחוש קצב ושאני מנסה לעשות את כל התנועות המטופשות האלו, אני מרגישה כל כך מגוחכת, כמו ברווז גדול שמנסה לרקוד. והכי גרוע, זה לדעת שמי שצופה מהצד חושב שאת מגוחכת.

תודה לאל ושיעור הקפיצות הסתיים.

ואז שוב ללכת לחדר הלבשה.

תמיד שהשיעור נגמר חדר הלבשה עמוס. כנראה שזה האופי הישראלי, אבל רוב הבנות צועקות, מזייפות שירים בקולי קולות, נדחפות ודוחפות בזמן שמנסים להכנס פנימה. כמובן חדר ההלבשה שוב מסריח מזיעה וממטהרי אוויר, ושוב צריך להחליף חולצה לפני כולם.

ושיעור ספורט הזה באמת שבר אותי. לכן אני בבית עכשיו. הברזתי ממתמטיקה. הראש שלי כאב וממש לא היה לי כוח לעוד שעתיים ובמילא אני לא עושה בשיעור כלום ואני מבינה את החומר הנלמד. נכון זה לא חכם להבריז ממתמטיקה, בעיקר שיש מבחן שבוע הבא ובעיקר כי עוד לא עבר חודש מאז תחילת הלימודים. מה קורה לי? אני הופכת למבריזנית כרונית. זהו אני לא מבריזה יותר.

תכף אני אלך להתקלח ולאכול משהו.

עדכון נוסף בערב. (מקווה).

תקנאו בי

אני הברזתי ואתם לא.