בשעה שש בבוקר, מצאתי את עצמי מתעוררת מצלצול השעון המעורר שלי. בקושי זזתי. בלילה גם כן לא ישנתי טוב, אבל לא הייתה לי ברירה. רציתי לקום מוקדם בשביל לעשות חזרה אחרונה לביולוגיה.

שוב קראתי בעיון את כל המחברת, כולל החומר שהיה במבחן, עוברת על כל התרגילים שעשינו, עוברת על הדפים בספר ועל המבחן האחרון.

בשבע ועשרים סיימתי, כשכל הגוף שלי מאובן וכואב. הלכתי להתקלח כדי להרגיע את עצמי, אבל לא הייתי רגועה בכלל.

אני שונאת מבחנים בביולוגיה. אני לא יודעת למה גם שאני לומדת באמת, וגם שאני מקשיבה בכיתה ומבינה את החומר – אני לא מצליחה בהם. מכיתה י'- ועד עכשיו פשוט לא הצלחתי לעבור את ה-60. לא משנה כמה אני אחרוש, אני פשוט לא מצליחה.

אני כל כך מתגעגעת לימים בכיתה ט', שבהם בלי ללמוד, ורק עם השקעה מינימלית מצידי הייתי מוציאה מאיות. נכון, אין השוואה ברמה, אבל בכל זאת. אני לא מצפה ל-100. גם 80 ואפילו 75 יהיה מספיק טוב עבורי.

כל הבוקר, הייתי בלחץ טוטאלי. שתיתי תה (מה שאומר ללא ספק שאני באמת לא מרגישה טוב, כי על הבוקר אני שותה רק קפה, תה אני שותה רק שאני לא מרגישה טוב ו/או שאני חולה). ניסיתי לאכול, שמעתי מוזיקה, אבל כל הזמן פשוט כאב לי הראש, הרגשתי את הבטן שלי מתפחלצת, והייתה לי מין מועקה כזאת בחזה. לחץ. בדרך כלל, אני לא נלחצת ממבחנים. בנוסף, כל העור מעל השפה התחיל להתקלף לי (עכשיו זה כבר הפסיק), מה שגרם לי להיות מבואסת במקצת.

כל הדרך לבית ספר, ניסיתי להגיד לעצמי שאני יודעת את החומר, שהוא יושב לי בראש, וכל מה שאני צריכה לעשות במבחן זה לשים לב לפרטים הקטנים ולהשתמש בהיגיון. אחר כך רציתי שתהיה רעידת אדמה והביצפר ייהרס, ובאמת בשיעור מתמטיקה הרגשתי תזוזות מוזרות מתחת לכיסא שלי, אבל אני חושבת שזאת שישבה מלפני רק שינתה תנוחה.

הגעתי לבית ספר, וכולם עוד המשיכו לחרוש. תוך כמה דקות המורה באה עם המבחנים. הייתה לי הרגשה מוזרה.

המבחן היה מורכב מארבע שאלות פתוחות גדולות עם סעיפים, שאלות אמריקאיות והיגדים.

עשיתי בהתחלה את השאלות האמריקאיות, אחר כך את השאלות הפתוחות ואז את ההיגדים.

היה קטע שפשוט שכחתי את הכל ולא ידעתי כלום. בהפסקה התחילו להשמיע שירים, וכמה ילדים התחילו לזמזמם. אחר כך השירים נפסקו, ואז אחרי כמה דקות הם חזרו, ואז שוב הם נפסקו. בנוסף, כמה ילדים שיחקו בפחיות ועשו רעש וכל הזמן פגעו עם הפחית הארורה שלהם בחוזקה על הדלת. המורה אמרה להם להירגע ולהפסיק להפריע, אבל נכון, למה שחבורת הברברים תחדול ותתנהג באנושיות? כמובן! צריך להפריע לאנשים תמימים המנסים לעשות מבחן. כל הזמן פשוט חשבתי איך אני רוצחת את הילדים האלו עם גרזן, תוך כדי שפיכת פניצלין והשמעת השירים של בריטני ספירס בלופ. כדי שיסבלו. כל זה כמובן, מנע ממני להתרכז, אבל אחרי שהרכז העיף אותם ואמר להם בצורה מאוד "בוגרת" ש"אנחנו נפריע להם שהם יעשו מבחן", התחלתי להיזכר בדברים. לא עשיתי היגד ועוד סעיף קטן. המבחן היה בסדר, אבל אין לי ציפיות.

אחר כך הלכתי עם לאפ לשיעור ספורט. בשיעור ספורט היינו צריכות להתאמן על כפיפות בטן, ואז לעבור לריקוד. אני פשוט הסתכלתי בריקודים של כולן. חוץ מזה היו בנות מי"ב שרקדו, והיה להן ריקוד ממש יפה.

בכל אופן, אחרי ספורט היה שיעור מתמטיקה, ועשינו חזרות למבחן.

וחזרתי הביתה וישנתי משלוש עד שש וחצי.

העיקר שהמבחן הזה מאחוריי.