חצות ומשהו, אני, סימפל וסאד יוצאות מהבית לתוך המונית. מקום היעד: הסיטי הול שבחיפה. הסיבה: יום הולדת לכמה ילדים מהשכבה שלנו.

עם ההתרגשות שבלב, יש לי תחושות רגשות אשם. שיקרתי להורים שלי בשביל לצאת. אמרתי להם שאני רק הולכת לסימפל. אבל באמת שלא הייתה לי ברירה.

הגענו למועדון ורק ראינו ממיטב הפקצות והערסים של שכבתנו.

עמדנו בתור, וקפאנו למוות.

כל מה שלבשתי היה ג'ינס וחולצת שלושת רבעי דקה למדיי. לא רציתי לקחת עליי תיק או מעיל, מפחד שיקרה לזה משהו או מגניבה. את המפתח, הפלאפון והמעיל השארתי אצל סימפל בבית, וכל מה שלקחתי עליי זה חמישים שקל בכיס, ארבעים שקל במגף שעל רגל ימין, ותעודת זהות במגף שעל רגל שמאל.

היה פשוט קפוא, וכל הזמן דחפו ונדחפו אנשים, עד שראינו את החבר של סטאר והוא אמר לסימפל שכדאי לנו להיכנס מכניסה שנייה, שכן שם מכניסים רק בנות. נכנסנו, ובפנים פגשנו את טוויקסי ואת וויס. היינו גם סקורפיו במהלך הערב מדי פעם. מלבד זאת, היו עוד הרבה אנשים מהשכבה שלנו, מהשכבות י', ויב'. והיו כאלו מעיר אחרת שקרובה לעיר מגוריי.

התחלנו לרקוד, לאט לאט השתחררתי יותר ויותר.

אחר כך עלינו למעלה – מעל הרחבה, היה שם מין כמו "עזרת נשים" שאפשר לצפות מלמעלה על הכל עם ספות.

עמדנו למעלה, ורקדנו. זאת אומרת, אני רקדתי וויס וטוויקסי. סימפל בקושי רקדה. היא מדי פעם הזיזה את הגוף שלה מצד לצד.

אומנם המוזיקה שהייתה לא המוזיקה האהובה עליי – מוזיקה שחורה, ואחר כך היו טראנסים ודאנסים, אבל בכל זאת נהניתי.

ואז – אז שמו את "גניבה" של היהודים. ואני התחלתי לרקוד על סף ההשתוללות, ממש באקסטזה תוך כדי צריחת המילים. לא ידעתי בכלל מה אני עושה, רק הזזתי את הגוף שלי שוב ושוב. הרגשתי כמו ששותים הרבה אלכוהול ואז פשוט משתחררים לגמרי, רק בלי החלק של האלכוהול.

ומאותו רגע הייתה מוזיקה ישראלית. ורקדתי פשוט בטירוף. היה קצת ראפ והיפ הופ, אבל הרוב היה רוק. ואני רקדתי ממש עם כל הנשמה, וכל פעם שהיה שיר של היהודים ו/או שיר שאני אוהבת פשוט צרחתי את המילים תוך ריקוד באקסטזה.

לא ידעתי שאני כל כך אוהבת לרקוד.

אחרי שהרוק נגמר, קצת נרגעתי, ושמו שוב מוזיקה שחורה וטראנסים ודאנסים, אבל המשכתי לרקוד.

כמה בנים מגעילים נטפלו לטוויקסי והיא העיפה אותם. מפלס החרמנות היה ממש גבוה.

אני צפיתי על הכל מלמעלה, וזה כל כך יפה לראות את כולם באקסטזה, נמרחים אחד על השני.

באיזה שלב כבר לא יכולתי יותר וישבתי לנוח.

וואו כמה סיגריות היו שם. כל כך הרבה מעשנים.טוב נו, גם אני עישנתי...... כל השיער שלי והבגדים והפה שלי פשוט הסריחו מסיגריות. הכי היה מוזר לי לראות את סקורפיו מעשנת. אני כל כך לא רגילה לזה.

בארבע וחצי בערך, רצינו ללכת.

ירדנו למטה.

בצד היה אפשר לראות את כל האנשים השיכורים, השפוכים לגמרי.

בלונדי שגם הייתה שם, הייתה שיכורה לגמרי.

הייתה עוד מישהי – דראנק – שאני מכירה אותה רק בשם ובפנים, שפשוט הייתה שפוכה לגמרי. היא בקושי יכלה לזוז, סקורפיו הייתה צריכה להחזיק אותה כי היא כל הזמן נפלה.

רצינו לנסוע ביחד במונית – אני, סימפל, סאד, וויס, טוויקסי, בלונדי, החבר של סטאר, סקורפיו ודראנק.

דראנק בהתחלה לא רצתה ללכת הביתה, והיא פשוט נעלמה. וכמובן שזה לקח זמן עד שמצאו אותה וגררו אותה החוצה.

עד שנכנסו למונית לקח זמן, כי דראנק בקושי יכלה לזוז, והיא הקיאה. היא אמרה שהיא שתתה שתי וודקות עם רדבול. לא נורמלית.....הנהג מונית אמר לנו בדרך "למה אתם שותים אם אתם לא יודעים לשתות". והוא צודק. נכון, גם אני אוהבת אלכוהול. ואני אוהבת לשתות. והפעם לא שתיתי ואני גאה בעצמי.

בלונדי סתם התנהגה מוזר ודיברה שטויות בקצב.

ואני הסתכלתי עליהן וחשבתי – מה ככה אני נראית כשאני שיכורה?

בדרך במונית, דראנק הקיאה שוב פעם.

בלונדי ממש התנהגה בצורה מצחיקה.

פתאום היא מסתכלת עליי ושואלת אותי "מה מה זה איך הגעת לפה?"

"אני איתך מאז שעלינו למונית"

"אהה... היינו ביחד בטיול השנתי! היינו יחד בחדר!"

"נכון"

"מה אנחנו בטיול שנתי עכשיו?"

"לא, אנחנו בדרך הביתה"

" מה באת לבקר אותי? את מה זה חמודה. הכי חמודה מכולם"

"תודה גם את חמודה"

בקיצור, עצרנו קודם ליד הבית של דראנק, וסקורפיו העלתה אותה עד לדלת.

החבר של סטאר לקח גם את בלונדי עד הדלת.

סאד וסקורפיו הלכו הביתה, כי סאד כבר הייתה חייבת להיות בבית, כי היא הייתה צריכה לקום מוקדם בשל נסיעה לחרמון. היא הייתה ממש עצבנית בגלל זה, וגם בגלל שבטעות דראנק פגעה בה עם סיגריה בוערת.

אני קודם עברתי אצל סימפל לקחת את הדברים שלי ואז הלכתי הביתה, ממש לפני הזריחה.

באתי הביתה ונכנסתי במהירות לחדר שלי. הורדתי מעליי את הבגדים, ונכנסתי למיטה בערך בחמש וחצי. כל הזמן רק הרחתי את הריח של הסיגריות והרגשתי את הטעם שלהן בפה שלי.

היום, התעוררתי כבר בתשע, כי הייתי צריכה לבוא אל לאפ בשביל לעשות את התצפית בביוטופ. תשע וחצי קמתי, ולרוע מזלי אבא שלי היה ער. כל כך פחדתי שהוא יריח את הסיגריות. מהר נכנסתי לאמבטיה, צחצחתי שיניים וניקיתי את הכל האיפור שנמרח. התקלחתי וחפפתי את הראש ארבע פעמים כדי להיות בטוחה שהריח ירד.

וב-11 כבר הייתי אצל לאפ. נסענו לחוף אכזיב, איפה שאנחנו עושות את התצפיות. החוף הזה ממש יפה, אבל היה קפוא ואנשים שהיו שם הסתכלנו עלינו כעל מטורפות.

אני לא אלאה אותכם במה שעשינו, כי זה ממש לא מעניין, אבל עשינו כל מיני בדיקות ולקחנו דגימות מים, ואחר כך באתי אליה ועשינו חישובים. מחר אנחנו נעשה בדיקות למים במעבדה.

בערך בשתיים הייתי בבית, ראיתי טלוויזיה, אכלתי המון כי הייתי מורעבת, התקלחתי שוב, דיברתי עם סטאר בטלפון והיא כעסה עליי כי עישנתי, והלכתי לישון קצת, כי ישנתי כולה שלוש וחצי שעות.

סה"כ היה ממש כיף. אני רוצה עוד פעם!