"הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט לא להישבר כאן למולך הלוואי יהיה בי כוח לא ליפול על ברכי מכובד אהבה הלוואי יהיו עוורות עיני כל זמן שתישאר שלא אראה את פניך שלא אושיט את ידי לאתר עוד מעט אנשום לאט"

הרבה זמן שלא עדכנתי,בקושי הייתי פה, בקושי היה לי כוח לדבר עם אנשים באיי סי קיו.  פשוט לא היה משהו יותר מדיי מעניין. גם לא תמיד היו לי את הכוחות, בתוספת המצב רוח שהוא לא משהו.

ביום שלישי חזרתי מהחופש, שגם ככה לא היה משהו, ישר למבחן בביוט'.

כל השאלות היו אמריקאיות, ואני ממש לא בטוחה בשום דבר. יש לי הרגשה ממש רעה שנכשלתי.

חוץ מזה, חזרתי הביתה בצהרים, והאחיות שלי בישרו לי על "מתקפת היונים". אחותי הקטנה חזרה הביתה, וגילתה שתי יונים בתוך הסלון. והן עשו את הצרכים שלהן בסלון שלנו. היא נורא נבהלה, ואז באה אחותי האמצעית ונבהלה מהיונים. היונים גם הן נבהלו, ואחת מהן באה לצאת מהחלון, שהיה סגור. והיא נפגעה מהחלון ועפה אחורה. הן חשבו שהיא מתה. ליונה שלום, אגב. בכל מקרה, התפוצצתי מצחוק, והצטערתי שהפסדתי את זה.

אתמול גם לא היה משהו מעניין/מיוחד. במשך שלוש שעות וקצת, חרשתי לתנ"ך. אני כל כך גאה בעצמי. בערב דיברתי עם סמייל באיי סי קיו. אני לא אכתוב פה את השיחה, כי היא כזו מיותרת. הוא כעס עליי, שהוא מנסה להיות נחמד אליי, ואני בתגובה – התערבתי בינו לבין סמארט. ועכשיו אני אסביר: באותו יום בבית ספר, הוא ניסה לעשות לסמארט משהו, אני כבר לא זוכרת מה. והזהרתי אותה. אז על זה הוא כועס. והוא אמר לי שעכשיו הוא לא ינסה להיות נחמד אליי בכלל, ושהוא יתייחס אליי שוב כמו אל סתם אחת. אוי באמת מזיז לי. אמרתי לו שהכי קל להאשים אחרים ולא להסתכל על עצמך, שהיחס שלו מאוד לא נחמד ואני כבר רגילה ליחס שלו. סתם ילד עילג, אין לי כוחות אליו ואל השטויות שלו. עושה לי טובה.

היום בהפסקה הגדולה אני ואיינג'ל הלכנו לראות משחק כדורסל של הכיתה של האקס נגד הכיתה שלה. זו הייתה התערבות או משהו. הרבה אנשים היו שם, והמשחק היה מגוחך ומשעשע. הכיתה של איינג'ל ניצחה.

ובשיעור ספורט קצת התאמנו על התרגיל. ואיכשהו יש לי שטף דם כואב על הברך. הריקוד הזה סתם תקוע לי באמצע החיים, אין לי ממש זמן או כוחות לעשות אותו.

ועשינו את המבחן של הכפיפות בטן. צריך לעשות 80 כפיפות בטן ברצף, בלי זמן, אבל בלי לעצור. ואני וארנג'י עשינו 85. היא הכריחה אותנו להמשיך. סטאר עשתה 80. איזה כיף לנו.

ואחרי הצהרים עשיתי חזרה לתנ"ך, ואז האקס בא אליי. שלוש שעות של....לא יודעת איך לתאר את זה. היינו אמורים ללמוד למתמטיקה. בפועל, לא ממש למדנו, עשינו כמה תרגילים, יותר התעסקנו בדברים אחרים. סתם הלכנו מכות, ואתם יודעים איך זה.... כל מיני הפלות על המיטה.......ו.....ו....סתם, לא היה משהו מיוחד. היינו המון פעמים ממש מחובקים, צמודים אחד לשני, מרווח של שני ס"מ בין השפתיים. מזל שלא התנשקנו. הייתי יכולה שלא לשלוט בעצמי ולא יודעת מה. אבל סתם נשכתי אותו בצוואר, ועשיתי לו היקי. או לפחות ניסיתי. והורדתי לו את המכנסיים. חי חי חי. הוא ניסה להוריד לי, אבל לא הצליח.

ולא מזמן הוא הלך. ואני יכולה עוד להריח את הריח שלו על המיטה שלי. עליי. ואני מרגישה כל כך מוזר. איתו – זאת הייתה הרגשה טובה כל כך, לא רציתי שהוא יילך בכלל. אני מבחינתי, הייתי יכולה להיכנס איתו למיטה ולא לצאת משם בכלל. חשבתי שהתגברתי עליו. אבל כנראה שלא. כנראה שתמיד אני ארצה אותו, אני לא יודעת עד מתי. מה, עד שאני אצליח להתנשק איתו? לשכב איתו? מה אני עוד צריכה לעשות...... אם מישהו היה אומר לי שהייתי צריכה לנשק איתו, או לשכב איתו, או לא יודעת מה, ואז אחרי זה הכל פשוט ייעלם – הייתי עושה את זה. יכול להיות שזה כל מה שאני רוצה ממנו – משהו פיזי. אני לא רוצה להיות חברה שלו, יש גבול להשפלה. גם לי יש גבולות. הייתי כל דבר, כדי להעלים את תחושת הריקנות שבתוכי, כשהוא עוזב. אני מתגעגעת אליו.

"אפצע את ידי עד ישותקו לא יתקרבו אל גופך המוכר האהוב שאפי לא ישאף את הריח אלוהים את הריח שלא ארד על ברכי שתישאר הלוואי יהיה בי כוח עוד מעט לא להישבר כאן למולך הלוואי אהיה חזקה עד שתעזוב זאת תהיה נקמתי היחידה"