אתמול בערב, אחרי ששיגעו אותי לגמרי בקשר להאם לצאת – ולאן, נפגשתי עם ניים ושאי ויחד הלכנו לסמארט. הגענו באיחור אופנתי, והיו אצלה כבר טוק ובריין. סימפל יצאה לדייט עם ידיד של וויס, שהיא הכירה ב"סיטי הול". שלוש פעמים היא התקשרה אליי באותו ערב, לדווח לי. אולי שיהיו כבר חברים ואז היא תפסיק לנדנד כל כך הרבה.

הזמנו פיצה (אחד ומשהו בלילה זה הזמן האידיאלי לאכילת פיצה), וישבנו בסלון ודיברנו. איכשהו, אני אפילו לא זוכרת איך, הגענו לשיחה על הבנים שהתנשקתי איתם. ואז, טוק אומר לי "תתנחמי בכך שלפחות לא התנשקת עם סמייל". אני, סמארט, שאי ובריין החלפנו מבטים אחד עם השני. ואז כבר לא יכולנו והתפוצצנו מצחוק. טוק בהתחלה לא הבין מה קורה, ורק אחר כך הוא קלט שבאמת התנשקתי עם סמייל. התגובה שלו הייתה ממש מוזרה ונוטה להיסטריה. זה היה כל כך מצחיק!

לאחר אכילת הפיצה, התנחלנו לסמארט בחדר. פתחנו טלוויזיה וחיפשנו משהו לראות. שאי נעצר על ה"מורדים". ואז כולנו התחלנו לצפות בזה, ולתת לדמויות בסדרה שמות של אנשים שאנחנו מכירים מהבית ספר שלנו. זה היה כזה משעשע. הגענו למסקנה, שזו סדרה על הבית ספר שלנו, וזו מסקנה ממש עלובה.

חוץ מזה, אני ושאי נתקפנו בהתקף צחוק. פשוט במשך כ-20 דקות צחקנו מכל דבר, והתחלנו להצחיק את עצמנו.

אחר כך נרגענו קצת, אבל עדיין המשכנו לצחוק.

בארבע סמארט רמזה לנו דיי בעדינות, שהגיע הזמן שנעוף לה מהבית.

ועל כן, בארבע וחצי הייתי במיטתי, מנסה לישון.

היום רוב היום פשוט למדתי לאנגלית, כלומר התמקדתי בלסיים סוף כל סוף את הספר לבוק ריפורט. וכן, סיימתי אותו.

זה היה פוסט ממש קצר. אבל אין לי משהו מיוחד לכתוב. אני צריכה לעשות דו"ח מעבדה, כשאני לא זוכרת איך עושים. ואני גם רוצה לאכול משהו.

וזהו.