ובכן, אתמול בערב, נדחסנו כולנו באוטו לכבוד נסיעה לעבר הבית של סבתא שלי.

ליל סדר, זה אחד הדברים המשעממים שיש. והמצב רוח שלי גם ככה לא משהו.

חוץ מאיתנו, היו דודים שלי, וסבא וסבתא שלי כמובן.

הערב נפתח בקריאת ההגדה. אני חושבת שהמשפחה שלי היא בין היחידות שקוראת את כ-ל ההגדה מתחילתה ועד סופה. אבא שלי קורא עוד מההגדה של אבא שלו, ועורך את הסדר כפי שערכו אצלו בבית.

זה כמובן, חלק מאוד משעמם. אני חושבת שאני מכירה את ההגדה בעל פה.

ואז- חלק האוכל.

אכלתי כל כך הרבה כי פשוט הייתי מורעבת. אבל היה כל כך טעים! אני חושבת שאני היחידה שאוכלת קניידעלך (או איך שלא כותבים את זה) בלי מרק. זה פשוט טעים ככה.

וכמובן – גפילטע פיש! אין, אני פשוט מתה על זה. פעם שנאתי, אבל אבא שלי עושה את הגפילטע הכי טעימים בעולם! רק חבל שהוא עושה פעמיים בשנה, פסח וראש השנה, כי זה הרבה עבודה. הגעתי למסקנה, שהעולם מתחלק לשניים: כאלו שפשוט מתים על גפילטע פיש, וכאלה שרק נגעלים מהמחשבה עליו.

הסדר שלנו מרתק, וכיאה לאנשים אינטלגנטיים כמונו, ניהלנו שיחה על "כוכב נולד". אין עלינו.

אחרי הסדר ישבתי לי בנחת לצפות בטלוויזיה. הייתה תוכנית לכבוד קורט קוביין, ואחרי זה היה עשרת הגדולים של נירוונה.

וזכיתי לצפות בבני דודים שלי!

אני כל כך אוהבת אותם!

והבן דוד התינוק שלי ממש גדל!

הוא כזה מתוק, הוא חייך, ועשה "כן" ו"לא" עם הראש, ומוחא כפיים.... הוא ממש מותק.

ומאוחר יותר באו דודה שלי שחזרה מארה"ב וגם החבר שלה. והיא ממש השתנה. ורזתה.

בערך בשתיים עשרה התקפלנו הביתה, הייתי קצת במחשב, וישנתי בכיף עד הצהרים. יכולתי להמשיך לישון עוד, אבל היה צריך ללכת לסבתא שוב, לחסל את שאריות אמש.

היינו באותו ההרכב, רק שנוספה סבתא רבא שלי.

כמובן, שוב אכלתי המון (אין כמו החגים היהודיים, בכל חג יהודי צריך לאכול!).

ושיחקתי עם בני דודים שלי, ובאיזה שלב יצאתי החוצה לשחק עם החתולה שהתנחלה אצל סבא וסבתא שלי בגינה.

ובאו עוד אורחים יותר מאוחר.

ובאיזה שלב, כבר היה לי ממש משעמם. חזרנו בערב! פתחנו התנחלות....

מחר אנחנו הולכים לטיול. עם המשפחה וחברים של המשפחה.

בסביבות הכנרת.

ולא בא לי ללכת.

כי יהיה לי משעמם.

ואני במחזור וזה מאוד לא כיף.

אבל אין לי מה לעשות בבית.

אוף.

אני צריכה להיות יותר החלטית.