"תלך. תברח ממני. אל תעשה את זה לעצמך. למה אתה מכניס את עצמך לזה. אתה לא מבין, אני רק אהרוס אותך. אני הורסת כל דבר, אני הורסת את עצמי. אני פוגעת בכל דבר. אני אפגע גם בך.

אתה לא צריך אותי על הראש שלך. אני לא מבינה למה בכלל אכפת לך ממני. אתה אומר שאני חשובה לך. אבל למה. למה לכל הרוחות. במקומך כל אחד אחר היה פשוט מעיף אותי לעזאזל. ואתה לא חייב לי שום דבר, ואני לא מבינה את ההתעקשות שלך להמשיך להיות לידי. זה פשוט טוב מדי בשבילי.

אתה עושה את זה מרחמים? כי אם כן אני לא צריכה.

אתה עושה את זה מהתנדבות? אז אל.

אתה לא צריך אותי על הראש שלך. אני סתם דפוקה, אני סתם מטומטמת. אני סתם מתוסבכת, אל תכניס את עצמך לזה בכלל.

אני לא יכולה לסמוך על אף אחד. אני מצטערת. מספיק סמכתי על אנשים והם אכזבו.  אני רק חושבת מה יקרה אם גם אתה תאכזב אותי. ואכזבת כבר.

ואני לא יודעת אם בכלל להאמין לך, אני לא יודעת אם אתה באמת מתכוון לכל מה שאתה אומר. הרי כבר פעם אחת שיקרת לי. אז לנסות ולהאמין לך שוב?

יש כאלו שיגידו שאני צריכה להתנתק ממך. אבל אני לא יכולה. בטח זאת אחת מההפרעות הנפשיות שלי.

אתה לא מבין. אתה פשוט לא מבין.

עם כמה שזה יישמע מעוות וחולני, אני צריכה אותך. אתה היחיד שהצליח להחזיק אותי, אבל נדמה שעברו מיליון שנות אור מאז.

לפעמים אני פשוט לא יודעת מה להגיד, ונראה לי שאני מאבדת פה את הכיוון.

בכל אופן.

אני רק רוצה להתנצל על כל התסבוכים שאני עושה לך, כי אני ממש לא מתכוונת לזה. אני לא רוצה שתהייה מבואס בגללי או משהו כזה.

ואני חושבת שאולי אני באמת אצליח לבטוח בך, בלי לסבך את הכל.

ואם אתה באמת מתכוון לכל מה שאתה אומר - אז תודה.

לפעמים פשוט נדמה לי שאני נופלת ונופלת, ואף אחד לא יכול לעצור אותי מליפול עוד יותר. כי אני לא יכולה לתת לאף אחד. ולפעמים אני רק רוצה שמישהו יעזור לי לקום ולא ליפול, אבל אני מפחדת שאם אני אפתח אליך, שאם אני באמת אבקש את העזרה הזאת ממך או מה שזה לא יהיה, אני מפחדת להרגיש כמו מקרה סעד.

אני מפחדת להרגיש שאני סתם מציקה לך, ושאני סתם מטרידה אותך או מבאסת אותך או עושה לך רע... ואני לא רוצה שזה יהיה ככה......

*סיום פתאומי. לפעמים נגמרות המילים ומתחילות הדמעות*"

"אני לא אברח ממך כי הכל זה בראש שלך, אם תשדרי לעצמך שאת שמחה והכל טוב ואת לא הורסת כל דבר אז זה באמת יהיה ככה...

מתי תביני שאני לא כמו כל אחד אחר... חשבתי שכבר הכרת את הצד הרומנטי שלי אז יש בי צד אנושי שאני לא רוצה לפגוע באף אחד. ואת חשובה לי כי עברנו תקופה יפה ביחד ואין סיבה להרוס אותה ולהרוס לך את החיים אם אני יכול לעזור לך ולגרום לך לחייך.

אין כזה דבר טוב מידי בשבילך... הכל טוב בשבילך וכמה שיותר טוב ככה יותר טוב

זה לא מרחמים ולא מהתנדבות זה מחיבה ורצון לעשות לך טוב על הנפש כי את חשובה לי כמו שציינתי קודם.

אם את לא רוצה אל תתלי בי תקוות אני לא רוצה לאכזב אותך רק לעזור לך עד כמה שאת מוכנה לתת לי לגשת לעברך, כי שנינו יודעים שלא נחזור למה שהיה.

אני לא מבקש שתאמיני לי אם את לא רוצה אני לא מכריח אותך לכלום ואל תשכחי שה"שקר" הזה היה בשבילך שתהיי שמחה...

אני לא מבין אני מודה למרות שאני רוצה להבין... תעזרי לי להבין אולי...

אם אני יכול לעזור לך זה כבר פתח לחיים יותר טובים בשבילך...

את מאבדת כיוון ואני רוצה למקד אותך ולגרום לך להמשיך קדימה...

אני לא מבואס בגללך יותר אין לך על מה להתנצל אני רק מחפש את התודה שלך וזה מה שקיבלתי, בואי נצליח שנינו ונלך קדימה ביחד לעתיד טוב יותר בשבילך ובשבילנו כידידים

אני אעזור לך לקום ולא ליפול הרי בשביל מה יש ידידים?

את לא מציקה מטרידה או מבאסת אני עושה את זה מרצוני החופשי כדי לגרום לך להיות שמחה... רק תבטיחי לי שביום מן הימים אל תירקי לי שוב בפנים כמו שעשית שנפרדנו.

לפעמים נגמרים המילים ומתחילות הדמעות ושהדמעות נגמרות החיוך נוצר. (סיום פתאומי הא(?"

"וואו...

ירקתי לך בפנים?"

"בדיוק"

"מה בדיוק עשיתי?"

"התעלמת ממני למרות שעזרתי לך לצאת מהדיכאונות והכרתי לך חיים חדשים

אינטרנט ואת כל החברים שלי"

"ציפית שאני אעשה משהו אחר?

הייתי מאוד פגועה ממך

ברמות שאי אפשר לתאר

אתה לא ידעת כמה

אתה לא ראית את הדמעות ששפכתי

אתה לא שמעת את שיחות הטלפון ההיסטריות לסטאר שהייתה צריכה לסבול אותי אז"

"אבל השיחות והדמעות היו בלי סיבה"

"הן היו עם סיבה"

"אם היית מדברת איתי היינו יכולים ללבן את זה"

"לא יכולתי לדבר איתך בכלל

אתה בכלל לא יכול להבין כמה זה שבר אותי..... נכון אבל זה לא סיבה ללכלך...

אתה צודק

אבל לא ידעתי מה לעשות עם עצמי בכלל

רציתי לריב איתך

כדי שתהיה רע אליי

ואז אני אוכל להזכיר לעצמי כל הזמן כמה אתה רע ומגעיל ורשע

ואז ככה אני אשנא אותך

וחשבתי שיהיה לי הרבה יותר קל אם אני אשנא אותך

אבל זה לא עבד בסופו של דבר"

"ניסיתי להיות רע אליך שתצאי ממני שאני כל כך טוב ושתראי שאני רע וככה תשכחי ממני ולא תהיה לך סיבה לבכות עלי"

"זה לא ממש עבד

אתה לא יודע כמה פגעת בי....

אתה ממש לא יודע

ואני לא חושבת שמישהו יוכל להבין בכלל...."

"מצטער זה הכי הרבה שאני יכול לעשות"

"אני לא ביקשתי שתבין"

"צודקת"

"אז זהו..."

"בסדר"

"תודה על התשובה..."

"מתי שתרצי"

אני יודעת שזה יכול להישמע חולני ומעוות.

ואני לא יודעת להסביר את זה בכלל.

אבל אני באמת צריכה אותו.

אני מנסה להבין בעצמי מה הולך כאן.