אני חושבת שהלמידה לתנ"ך, הוכיחה לי כמה אני יכולה להיות חסרת אחריות. טוב, זה לא דבר חדש.

ביום ראשון בלילה לא למדתי למרות שתכננתי. הייתי כל כך עייפה, שבעשר וחצי נרדמתי.

התעוררתי בשמונה ורבע ביום שני. הלכתי לצחצח שיניים, ישבתי לקרוא עיתון, הייתי קצת באינטרנט.

בתשע וחצי התחלתי ללמוד. למדתי את כל החוק. באחד עשרה סיימתי. החלטתי לעשות הפסקה, הלכתי למחשב.

בערך באחד עשרה וחצי החלטתי לעשות חזרה על "בראשית". אבל היה לי קשה להתרכז. החלטתי לשקול את עצמי. וירדתי שני קילו!!! אני 45 קילו עכשיו – בדיוק המשקל שרציתי! אבל זה לא נראה לי מספיק רזה. אני רוצה להוריד עוד.....

בכל מקרה, סטאר התקשרה אליי. ודיברנו. והיא סיפרה שניים שבר את הרגל. וזה נורא הצחיק אותי. גם איך שהיא תיארה איך שהוא שבר את הרגל – זה פשוט גרם לי להתפוצץ מצחוק. כן, אני יודעת שזה מרושע, ונורא כואב לו, אבל זה פשוט מצחיק, כי זה כל כך מתאים לו לשבור את הרגל.

ואז התיישבתי מול האיי סי קיו. ודיברתי עם אנרג'י ועם סטאר, תוך כדי שאני קוראת את בראשית. עשיתי את זה ממש חפיף, כי הרגשתי שאני יודעת את החומר. ואז קמתי מהמחשב, הלכתי ללמוד שוב את מלכים, חזרתי למחשב. ואז הועפתי ממנו ע"י אחותי.

הלכתי לאכול ארוחת צהרים. ומאחת בצהרים עד חמש וחצי – לא קמתי מהמיטה ורק למדתי, למעט הפסקה קצרה, שבה אכלתי גלידה ודיברתי עם סימפל בטלפון.

זה היה כזה מייאש. החדר שלי היה מפוזר בניירות ובספרי תנ"ך, ואני ניסיתי לקלוט כמה שיותר חומר. את המאמרים כבר לא ממש קלטתי.

בערב עשיתי הפסקה.

בזמן האחרון ישרא בקושי עולה לי, לוקח לו המון זמן לעלות, וגם לבלוגים – לוקחות דקות ארוכות עד שהם עולים. זה מעלה לי את הסעיף.

זה קורה לעוד מישהו?

או שזה רק מחשבי הפיסח?

היום זה קצת הסתדר, אבל עדיין המחשב שלי  מתעקש להיות דפוק.

היום- היה יום הדין, כלומר המתכונת בתנ"ך.

קמתי בשש בבוקר, והתחלתי ללמוד את המאמר המסכם. הבטן שלי כאבה נורא, והייתי חיוורת. בזמן האחרון אני נורא חיוורת.

הלכתי אל סימפל – היא סיימה ללמוד רק בשלוש בלילה. ביחד הלכנו לביצפר, התיישבנו בכיתה. ואז סטאר סיפרה לי שילדה מהשכבה שלנו – אבא שלה נפטר. אני מכירה את הילדה הזאת, היא למדה איתי בחטיבה באותה הכיתה, והיינו בסוג מסוים של קשר – היינו מדברות באיי סי קיו ובביצפר.... בכיתה י' הקשר נותק, מה גם שהיא הפכה לפאקצה, אבל היא ילדה דיי חמודה.... לפי מה שהבנתי, היא ואבא שלה היו לבד בבית, ופתאום הוא קיבל דום לב ונפל עליה ומת.... והיא קראה למד"א ולדודים שלה, ועד שפינו את הגופה – לקח זמן, והיא הייתה צריכה להיות ליד הגופה שלו..... בחיי, זה ממש נורא.... פשוט טרגדיה. ממש חבל לי עליה..... היה לי כל כך עצוב......ממש לקחתי ללב.

המתכונת עצמה הייתה טובה. הלך לי ממש טוב, באנסין ובנושא המסכם קצת נלחצתי, כי זה היה קצת קשה, אבל אני באמת מקווה לציון טוב.

המורה שלי לתנ"ך חילקה לנו ולכיתה השניה שהיא מלמדת – סוכריות על מקל. איזה חמודהJ

וכמעט תפסו את סימפל מעתיקה. היא כתבה את החומר על הספר, והכניסה בין הדפים של הספר – פתק קטן עם תאריכים שהיה צריך לדעת. והמורה ששמרה עלינו בדקה לה את הספר – וראתה את הפתק. אז סימפל מהר לקחה את זה ואמרה שזה סימנייה.

חזרתי הביתה – הלכתי לישון מ-12 ועד 5. הייתי זקוקה לזה.

אה, ולסטאר יש חיה חדשה! יש לה כבר כלבה, וזבוב מחמד, ועכשיו יש לה תוכי מחמד! (סיפור ארוך איך יש לה תוכי), אבל בכל מקרה יש לה תוכי ואני החלטתי שקוראים לו איגור. אבל היא לא מוכנה להקשיב לי. נכון שאיגור זה שם חמוד לתוכי?

נ.ב. אני מקווה שאתם לא שוכחים שאני הופכת לפרטי שבוע הבא