ניתן לומר שעבר עליי שבוע נחמד יחסית, ללא יותר מדיי עבודה.

בתחילת השנה החדשה- הרגשתי שקיבלתי את חיי במתנה. יצאתי עם ההסעה של הבסיס, כשבדרך שני גלגלים של האוטובוס פשוט ניתקו ממנו ועפו. האוטובוס התחיל לרעוד וזה היה ממש מפחיד – הייתי בטוחה שאנחנו הולכים להתהפך וכל מה שעבר לי בראש זה "אני הולכת למות. אני לא רוצה למות". במזל, רק במזל – זה שהייתה בטונדה בצד, זה שלא נסענו מהר מדיי, זה שלא היינו הרבה אנשים יחסית על האוטובוס – רק במזל לא התהפכנו וכולנו נשארנו בחיים. יצאנו מהאוטובוס, היינו על הכביש המהיר וניסינו לתפוס טרמפים. דיי מהר מצאתי טרמפ לרכבת, כל כך רציתי לעוף משם. רק ברכבת פשוט קלטתי מה היה יכול לקרות, ממש רעדתי ובכיתי.

ביום חמישי היה יום של טקס הסמכה – לכן יכולנו לבוא על אזרחי, ופשוט לא עשינו כלום – ישבנו וראינו טלוויזיה. ככה עבר לי כל היום עד הערב, הסתובבתי בבסיס, עד כמעט הרגע האחרון – והספקתי גם להתקלח וגם לעלות על א' ואפילו הגעתי לפני הזמן!

הטקס עצמו היה מרגש ויפה, מפאת השמירה על הסודיות לא אוכל לפרט לצערי....

חזרתי עם חבר שלי הבייתה בשעה מטורפת לחלוטין- בערך בחצות.

נסעתי אליו לכל הסופ"ש והיה פשוט כיף!

ביום שישי אפילו הלכנו לראות סרט ביחד....

עכשיו אני עייפה. כל היום הסתובב לי הראש והיו לי סחרחורות מטורפות. בוהו.

מקווה שיעבור.