ביום רביעי הייתה שביתה. איזה כיף. עוד יום חופש בלתי מתוכנן. בזמן האחרון אני בקושי מגיעה לבית ספר. רק בשביל לבוא, לעשות מתכונת וללכת.

בכל מקרה, חופית התקשרה אליי בעשרה לשבע. ישנתי באותו זמן, אבל אחר כך התעוררתי.

אבא שלי שאל אם יש לה בעיה בהארד דיסק שהיא מתקשרת בשעות כאלו.

בשמונה היא התקשרה שוב. לפלאפון! כאילו, את יודעת שאני ישנה, אז היית חייבת להעיר אותי?!

בכל מקרה, היא רצתה שנלך ביחד לקריון. אמרתי שתתן לי להתארגן ואני אחזור אליה. כעבור שעה וחצי חזרתי אליה וסיכמנו שאני באה אליה ונלך יחד.

בדרך עברנו ליד הבית של רועי. ואז אמרתי כמו שאני תמיד אומרת "היי! הנה הבית של רועי!" ואז חופית הציעה שנבוא אליו. אז אמרתי לה להתקשר, והיא התקשרה, והוא אמר שנבוא.

עלינו אליו, ישבנו בחדר שלו, ודיברנו, והוא הראה לנו תמונות ישנות מתקופת היסודי והגן, ורואים שם גם את גיא ואדיר שהם היו קטנים- בחיי זה כזה מצחיק. וגילינו שאני, רועי וחופית היינו באותו גן בגיל 3. ידעתי שחופית הייתה איתי, אבל מעולם לא ידעתי שהוא היה איתי. והוא אפילו ישב לידי בתמונת מחזור! מי ידע שניפגש.....

אחר כך רועי רצה לבוא איתנו לקריון, ובדיוק שיצאנו, הוא דיבר עם המורה נהיגה שלו ומסתבר שעכשיו הוא חייב לבוא לשיעור. אז אני וחופית הצטרפנו לשיעור. בהתחלה היה לי כל כך מוזר לראות אותו נוהג, אבל התרגלתי והוא נוהג טוב.

אחרי השיעור, הלכנו לקריון, ורועי קנה ארוחה, ואני וחופית הסתפקנו בפוטיטו צ'יפס.

ואז חזרנו הביתה. אני תרגלתי בלשון עד שלב מסוים, ובחמש הייתי צריכה ללכת כבר לקורס. הפגישה האחרונה שלנו! יש!

אחרי הקורס לקחו אותי לרופאה בשביל שתפנה אותי לבדיקות לכרטיס עובד.

בערב, התיישבתי לי כהרגלי מול המחשב ודיברתי באיי סי קיו עם אנשים. כולל פנינית. השיחה הייתה ארוכה, אני לא אלאה אותכם בכולה, אבל גיליתי פשוט דבר איום. מסתבר, שאדיר, בגד בחברה שלו, במשך תקופה, עם פנינית. חשבתי שאני מתה. אני לא יודעת מתי זה התחיל, אבל אני יודעת שזה נפסק ברגע שפנינית והחבר שלה התחילו לצאת. זה פשוט גועל נפש! חשבתי שאני מתפגרת. סיפרתי לה שהוא גם התעסק איתי (כן, לא כתבתי את זה פה, אבל הוא התעסק גם איתי, אומנם זה שום דבר לעומת מה שהוא עשה עם פנינית) בזמן שהוא היה איתה בקטע, או במה שזה לא היה. וזה עצבן אותה עוד יותר. כי הוא הבטיח לה שאין בינינו כלום. הוא פשוט שקרן בוגד מתועב!!! במשך תקופה ארוכה, הוא פשוט בגד בחברה שלו! אני בהלם!

עכשיו הוא ופנינית לא מדברים. למה? כי הוא כועס עליה, בגלל שטויות, והיא זאת שניסתה להפסיק את העניין, אבל הוא המשיך, עד שהיא הפסיקה סופית, כי היא התחילה לצאת עם החבר שלה. ומה הוא אמר אחר כך? שהיא, כלומר פנינית, פיתתה אותו! שהוא לא עמד בפיתוי! אלוהים אדירים! אני כל כך שונאת את אלו שאומרים את זה! מה זה לא עמד בפיתוי?! מה, הוא ילד קטן? הוא חיה? אני שונאת בוגדים ושאחר כך מאשימים את כולם חוץ מאת עצמם!

פנינית אמרה שהיא לא יכולה להסתכל לחברה שלו בעיניים. והאמת, אני לא חושבת שהיא אשמה. פשוט אי אפשר להתנגד לו. זה לא שהוא איזה יפיוף הורס, אבל הוא יכול לשכנע אנשים לעשות דברים שהוא רוצה. יש לו השפעה. אני יודעת שאני לא מסוגלת להתנגד לו. הרי כל מה שהוא רצה-  גם בתקופה שלא היינו חברים – הוא קיבל. אחר כך אני סבלתי המון בגלל זה, אבל עובדה, הוא קיבל. אני חלשה, תמימה, ועוד רוצה אותו. וכך פנינית. היא הייתה חלשה, תמימה והיה לי רגש אליו, בגלל מה שהם עשו.

ולמה שהיא לא תסכים? הרי הוא אמר לה שהוא אוהב אותה! שאכפת לו רק ממנה! ומה בסוף? בסוף אכפת לו רק מעצמו.

וזה גורם לי לחשוב. רגע, אולי בעצם כל מה שהוא אומר לי "את מאוד חשובה לי, אכפת לי ממך" זה בולשיט?

הרי הוא שיקר. שיקר לי לפני. שיקר לאחרות.

חשבתי שאני משתגעת.

איזה בוגד נוכל! תמיד ידעתי שיש לו אופי בוגדני, אבל חשבתי שזה בקטנה.... שזה לא ככה. שזה סתם פלרטוטים קטנים כאלו מהצד. אבל לא. פתאום לגלות את זה...

ופתאום דברים מתחברים לי בראש. לא הייתי כל כך מופתעת מהבגידה שלו, גם לא מזה שהוא עשה את זה עם פנינית.

אבל ביום ראשון שדיברנו, הטחתי בו "מבחינתי אתה בגדת, אפילו אם זו בגידה באמון". וראו שזה פוגע בו. שזה כאילו, כאילו, כאילו המצפון שלו התחיל לעבוד, או כאילו פגעתי בנקודה רגישה.

והוא אמר לי "מה את חושבת? שאני אומר לך סתם דברים בשביל להכניס אותך למיטה?", ולא הבנתי מאיפה הוא הביא את זה.....

והחברה שלו...... ככה הוא בוגד בה? קודם קינאתי בה, למרות שלעומתה אני יפה, כוסית על, וכל השיניים שלי במקומן הטבעי, ועכשיו, אני מרחמת עליה. הבן אדם עושה ממנה צחוק! מי צריכה חבר כזה? נכון שבמידה מסוימת זה מגיע לה, כי הוא בגד בי איתה, אבל, אני לא יודעת מה היה שם בדיוק. תכלס, זה לא מגיע לאף אחת.

אני לא חושבת שאני באמת מצליחה להעביר את מה שהולך כאן. את מה שאני בכלל אמורה להרגיש.

פנינית אמרה לי שאדיר מניאק, והיא לא רוצה לדבר איתו בחיים, אחרי שהוא שיקר לה. היא שאלה אותו אם ביני לבינו היה משהו, והוא ענה לה "לא, מה פתאום זה רק בינינו". בא לי להקיא! מתעסק עם שתי בנות באותו זמן? ושיש לו חברה? בחיי, גועל נפש.

היא אמרה לי בשום פנים ואופן לא לחזור אליו. אמרתי לה שאני לא חזקה מספיק. אני פשוט לא. היא אמרה לי שהוא לא מגיע לי, ושאני צריכה למצוא מישהו פי אלף יותר טוב ממנו. אני יודעת את זה....

ועכשיו, עכשיו הוא מת מפחד שפנינית תגיד משהו לחברה שלו. זה מה שיעצתי לה לעשות. החברה שלו צריכה לדעת...... נכון שיש לי אינטרס לראות את שניהם נפרדים, אבל זה מגיע לו! באיזה מקום בלב שלי, אני כן רוצה שהוא ייפול. שהוא יסבול. כמו שאני סבלתי בגללו. כמו שבגללו התרסקתי. שירגיש את מה שאני הרגשתי.

אבל פנינית לא מסוגלת לפגוע באנשים. היא לא ביצ'ית כמוני. אני במקומה כן הייתי הולכת ומספרת.

אבל אני לא בטוחה שמתפקידי ללכת ולספר לה. או שבעצם כן, אני כבר לא יודעת.....

נשארתי המומה אחרי השיחה הזאת. הייתי כל כך מבולבלת, כל כך בסערת רגשות. לא ידעתי מה לחשוב.

הרי מצד אחד אני עוד רוצה אותו. מצד שני, הוא פשוט חרא של בן אדם, ותמיד אמרתי שאני לא מתחברת עם אנשים גועליים.

אבל בעצם מגיע לי אותו? בעצם אני צריכה אחד כזה על הראש שלי שבלי בושה בוגד בחברה שלו? שבלי בושה משקר? אין לו מצפון? הוא לא מתבייש להגיד לחברה שלו "אני אוהב אותך" ותוך כדי לחבק מישהי אחרת?

ומה יהיה הלאה? הוא יעבור גם אליי? גם איתי הוא ינסה לעשות דברים? גם אותי הוא ינסה להכניס למיטה? והכי גרוע שאני יודעת שהוא יצליח.

ואני לא יודעת מה לחשוב – הוא באמת מתכוון למה שהוא אומר לי? אני יודעת שאני חשובה לו. אני מניחה שכן, כי היינו ביחד תקופה, כמו שהוא היה הראשון שלי הייתי הראשונה שלו – הנשיקה הראשונה, החברה הרצינית הראשונה, הסקס הראשון, ועוד דברים כאלו, שפשוט לא שוכחים אותם. אבל השאלה עד כמה הוא מתכוון? גם ממני הוא רוצה טובות הנאה?

אני ממש לא יודעת מה לחשוב. ממש לא.

פנינית אמרה לי לא לספר, אבל כבר סיפרתי. למור ולרועי. מור במילא הייתה יודעת על זה, כי היא קוראת כאן, אבל רועי.... איכשהו השיחה שלנו נגררה לזה, זה סיפור ארוך והוא הוציא את זה ממני. מור לא הייתה מופתעת. לרועי ניפצתי את הבועה. אדיר חבר טוב שלו, ופשוט..... הוא גילה עליו דברים מגעילים. הוא כנראה עד עכשיו חי לו בתוך עולם קטן וורוד משל עצמו, שבו מרחפים להם בנחת קרנפים סגולים. אני מקווה שלא ידבר, כי אז בכלל הכל יסתבך לי.

אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עכשיו. אני כועסת עליו נורא, גם בגלל שהוא התעסק איתי ואיתה באותה זמן, וגם בגלל שהוא דוחה. בחיי, הוא פשוט חרא של בן אדם! ואני לא יודעת מה לחשוב.

אני יודעת שהקשר בינינו לא בריא. אני יודעת שאני חייבת להתנתק ממנו. אבל אני לא יכולה. אני תלויה בו מדיי. הוא כמו הסם שלי. אבל אני לא יכולה. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו.

בחצות החלטתי שאני הולכת לישון. נמרחתי במיטה, שלחתי הודעה להילה שתתקשר אליי, ופשוט בכיתי. 

היא התקשרה אליי, ודיברנו, והרגשתי קצת יותר טוב. היא אמרה לי שאין לי סיבה לבכות עליו, ושאני צריכה להתנתק ממנו, והוא ממש גועלי.

דיברנו משהו כמו עשרים דקות ואז נרדמתי, אבל התעוררתי בערך בחמש בבוקר, והייתי ערה עד שש וחצי.

לא יכולתי להירדם, המחשבות התרוצצו לי בראש. אני עדיין מבולבלת ואני צריכה להחליט מה לעשות.

התעוררתי בשמונה וחצי.

בכלל, היה לי מצב רוח רע, לא התחשק לי לאכול, לשתות, ולעשות כלום. בכלל לא אכלתי כלום היום. כבר לא בא לי. מצידי להיות אנורקסית. כבר לא אכפת לי מכלום. אני לא יודעת למה אני נפגעת כל כך.... אבל עובדה. זה פוגע בי.

בערך ב-11 הייתי בבית ספר. לשיעור תגבור בלשון. המורה עשתה קצת חזרה, ופתרנו את הבגרות של שנה שעברה. ולא יודעת, היה בסדר. אני מרגישה בסדר. גם בזכות הקורס. חוץ מזה בכלל לא למדתי. אין לי כוחות. מחר אני אקום מוקדם בבוקר ואעשה חזרה על החומר העיוני, כלומר רק לקרוא הסברים..... במילא אין לי עצבים עכשיו לתרגל. אני לא מצפה לכלום. אני רק רוצה לקבל את ה-65 וזהו. מתכונת ארורה.

כשחזרתי דיברתי שוב עם פנינית. אני שמחה שגיליתי את זה. אני שמחה שדיברנו. יעבור זמן עד שאני אחליט מה לעשות. בהנחה שאני אחליט.

כל מה שהוא רוצה זה את הגוף שלה. ככה זה היה איתי, אני מאוד לא מופתעת. אכפת לו מעצמו. אני לא מבינה איך אין לו מוסר. איך המצפון לא מציק לו. הוא פשוט עושה מהחברה שלו צחוק. הוא לא יודע מה זאת אהבה. הוא לא יודע מה זה לאהוב בכלל. הוא זורק "אני אוהב אותך" והוא לא מבין את המשמעות של זה. אולי הוא פשוט מאוד חרמן וההורמונים שלו מתרוצצים לו בגוף והוא חושב שזה אהבה. אולי הוא חושב שאהבה זה לצאת עם החברה שלך ביום שישי ולכתוב לה מכתבים קיטשיים. יש להם מערכת יחסים דפוקה. פנינית אמרה לי שהיא שמעה שמועות שהיא מתמזמזת עם בנים אחרים. זה יותר חולני ומעוות ממה שהיה לנו.

אני לא צריכה להכניס את עצמי לזה. אני לא צריכה לרדוף אחריו ולנסות להשיג אותו. אני לא יכולה להיות עם כזה דבר.

בסביבות הצהרים היום סבתא לקחה אותי לספרית שלה, שהיא גם חברה שלה. בעוד שבוע בת דודה שלי מתחתנת, ויום שבת יש שבת חתן. אז לכבוד זה שיניתי פריזורה. עשו לי גוונים בצבע חום (השיער שלי בצבע שחור) והם יצאו מאוד עדינים וטבעיים. לא כמו של פאקצה. וגזרתי הרבה מהאורך. היא עשתה לי מדורג, כאשר החלק הכי ארוך מגיע עד קצת מעל הכתפיים. וכמובן יש לי פן. ושבוע הבא אני אעשה פן שוב, לכבוד החתונה.

וזה ממש יפה. אני צריכה שמישהו יצלמני. ממש התלהבתי. זה שונה, וזה אפילו מבגר אותי. נמאס לי להיראות כמו ילדה בת 14 וחצי מקסימום. אמא שלי ממש התלהבה ממני.

אבא שלי עוד לא חזר הבית, ככה שאני לא יודעת אם הוא אוהב לא. יש לי הרגשה שהוא לא....