השבוע הקודם עבר לי ממש מהר.

יום ראשון שמרתי (שוב) 2-6 בלילה, יחד עם חברה. היא ישנה כל השמירה, בעוד שאני שמעתי מוזיקה בנגן שלי. (זה היה חכם להביא אותו לשמירה). כמעט עשיתי לה התקף לב – פתאום ראיתי אורות של אוטו מתקרב אלינו, וחשבתי שזה קצין תורן (זה לא היה הוא בסופו של דבר) ואני ישר צרחתי בהיסטריה "מיכל! מיכללל!". היא כל כך נבהלה ואמרה שהלב שלה לא מפסיק לדפוק.

יום אחרי תכננתי ללכת מוקדם יותר, אבל בשלוש, כשרציתי לצאת, המפקד שלי החליט לעשות לנו שיחה.

בפלגה קרה אירוע לא נעים לכולנו. הבחורה שמבצעת את תפקידה כמשקית תיאום, שהייתה פעם פקידה ביחד איתי – נושלה מתפקידה, ושולחים אותה להיות פקידה של מישהו מעצבן. הוא דיי נחמד, אבל חושב שכל הבנות בעולם (כלומר אני והפקידה שעובדת איתי)- הפקידות שלו, ומטיל עלינו מטלות מרגיזות שאנחנו לא אמורות לבצע, כאילו אין לנו עבודה משל עצמנו.

זה היה סיפור מאוד לא נעים, בעיקר כאב לי הלב לראות אותה כל כך בוכה ונסערת. למרות שהיו לי תאקלים וכעסים עליה- זה קצת נבזי לעשות את זה.

אז המפקד לקח אותנו – אותי ואת הפקידה שעובדת ביחד איתי בלשכה, ואת העוזרת שלו – ועשה לנו שיחה על כל הנושא הזה- בעיקר על הסיבות למה. (וזה לא בגלל שהעבודה לא נעשית כראוי)

עכשיו יש בחורה חדשה, היא קצת פרחה, אבל חביבה פחות או יותר.

ביום שלישי נסעתי מהבסיס ישר למודיעין – לחבר שלי. הוא יצא מהבסיס בשלוש, ואני עוד הייתי חייבת להישאר כי היה מה לעשות. בארבע וחצי הקפיצו אותי לבנימינה, הנסיעה לת"א עברה מהר- אבל משם למודיעין היו פקקים איומים!

אבל היה נחמד להגיע אליו באמצע השבוע ולא בסופ"ש לשם שינוי.

יום אחרי זה היה לי סיור בירושלים (כלומר גם לפלגה שלי). בגלל אי הבנה מצטערת – החבר שלי חשב שההורים שלו יוצאים מוקדם ולא יוכלו לקחת אותי לירושלים ובסוף הסתבר שהם כן יכלו – נסעתי לת"א. וביליתי שוב שעתיים בפקקים!

נפגשתי עם כולם ליד הקרייה, שאני מנסה להתחמק מה-מ.צ. הגענו לירושלים, והיינו בגבעת התחמושת- בפעם המי יודע כמה בחיי. היה נחמד שם, המדריכה שלנו דיברה כאילו היא על ספידים וממש נכנסה  להסברים. היא צריכה להיות בחוג לדרמה.

אחרי זה נסענו להר הרצל, ושם גם הגיע המפקד של הפלגה- המפקד הבכיר (שאני הפקידה שלו). כולנו אוהבים אותו והיה כיף שהוא בא, בעיקר כשהוא נסע איתנו באוטובוס וניגן ביחד איתנו על הגיטרה ולא נסע באוטו שלו. בהר הרצל המפקד שלי עשה את ההדרכה- והיו את הדברים הרגילים- קבר הרצל, קבר רבין, האנדרטה לצוללת דקר, וגם ביקרנו בקבר של לוחם מהיחידה שלנו.

הכי כאב לראות את הקברים של חיילים שנהרגו במלחמה האחרונה- הייתה מצבה עם דרגות ותמונה ותג יחידה- וזה ממש גרם לי להרגשה מאוד לא נעימה.

אחרי זה נסענו למנהרות הכותל- זה פשוט מדהים! הכל תת קרקעי- וזה אחד הדברים המדהימים והחוויתיים ביותר, ומומלץ בחום. יצאנו לרובע המוסלמי, והיינו שם עם אבטחה, קמת מצחיק שאזרחים שומרים על חיילים, זה אמור להיות להפך...כמובן שאחרי זה היה זמן בכותל, ובכל זאת למרות שאני לא דתייה ואפילו לא שומרת מסורת- אחרי כל היום הזה, לגעת באבנים הללו, ועוד על מדים – ריגש אותי מאוד, ואפילו היו לי דמעות בעיניים.

הנסיעה חזרה הבייתה הייתה ארוכה מאוד, נשפכתי על המיטה.

ביום חמישי חבר שלי הבייתה אליי הבייתה לסופ"ש. בערב יצאנו למסעדה לכבוד היום הולדת של אחותי הקטנה, נסענו כולנו למסעדת דגים בחיפה, והיה מאוד טעים.

שאר הזמן בילינו ביחד, לא יצאנו כי פשוט לא הרגשתי טוב, אבל יש בילויים אחריםJ

אני מקווה שהשבוע הזה יעבור מהר גם, אני מרגישה ממש ממש לא טוב, אני מקווה שזה ישתפר..