טוב, הגיע הזמן לכתוב את הפוסט הזה.

מבזק דיאטה: הולך דיי טוב. התחלתי להיכנס ברצינות לעניין, ולהתחיל לשמור ולהקפיד. הורדתי באמת את כל העוגות, הבצקים, החומוס, שהייתי אוכלת כאילו אין אלוהים ואין מידה 38. עברתי אך ורק ללחם קל (שלי זה לחם אולטרה קל! רק 23 קל' לפרוסה!) ואני אוכלת מעדן דיאט ביום (64 לגביע). אני לא נוגעת באוכל בבסיס- זה לא טעים ומלא שמן רע ומשמין. מילא הייתי אוכלת והיה לי טעים והייתי שבעה, אבל לא! זה פשוט לאכול כמויות מטורפות של שמן איכסי. אז במהלך היום אני אוכלת יוגורט ושתי סנוודיצי'ם מלחם קל עם גבינה חצי אחוז, וכשאני מגיעה בערב הבייתה אז אני אוכלת קצת פסטה עם ירקות מבושלים ואם בא לי איזה מנת בשר ולקינוח את המעדן דיאט. נראה לי שזה סביבות ה-1000 קלוריות שאני צריכה, ואני גאה בעצמי שאני עומדת באתגר. בערך 12 שעות שאני צריכה להסתפק ביוגורט ובסנדוויצים (משש בבוקר שאני שותה את הקפה עד לשש בערב שאני חוזרת הבייתה), וזה קשה נורא נורא, אבל אני גאה בעצמי. חוץ מהמעידה האחרונה, ביום שלישי נשארתי בבסיס בפורים, ולא היה אוכל נורמלי, רק שטויות. וכך מצאתי את עצמי אוכלת בורקסים, קרואסונים, עוגות, אוזני המן, ואם כל זה לא מספיק- שתי חתיכות פיצה לקינוח. כל כך כעסתי על עצמי. פאק, הייתי רעבה, אבל למה לא יכולתי להתאפק? יום אחרי זה כיפרתי על זה- אכלתי רק בערב ארוחת ערב, ויום חמישי צמתי (האמת שסגרתי חמישי, ואני לא מוכנה לאכול את האוכל של הצבא, אז זה יצא ככה).

כן, אני יודעת. זה ממש לא נראה טוב. זה נראה כאילו אני מכניסה את עצמי שוב לאותה תהום, שוב לאותה מחלה- אבל אני לא. איפשהו, אני תמיד אשאר אנורקסית. ותמיד יהיה לי חשוב מאיך שאני נראית. ומאיה אמרה לי "הדר, לא כולם חייבות להיות רזות" אבל אני חייבת. מצטערת. אני אגיד לכל אחת אחרת, שדיאטות כסאח והרעבה והפרעות אכילה זה מטורף ולא בריא. וכן, הייתי מטיפה לכל אחת. אבל פאק, אני אוהבת להיות עדינה ושברירית. ואני נמוכה.אני לא יכולה להיות יותר מ-46 קילו. עכשיו אני 47-48, ועובדה, זה מלא מדיי.

ואני בצבא. ואני מצטערת, אני לא יכולה להכניס את האוכל הדוחה הזה לפה שלי. לא מסוגלת. זה מגעיל, חוץ מזה שזה משמין, זה פאקינג לא בריא! זה פשוט לא בריא לאכול כל כך הרבה שמן! אז כן, אני רעבה, וכן אני אוכלת פחות. אבל אני רוצה לחזור לאיך שהייתי לפני חצי שנה. אני רוצה להיות כוסית שוב. זה הכל. אני לא מסוגלת לשקר לעצמי. אני לא מסוגלת לשקר לעצמי ולהגיד לעצמי "נו, אז לא תהיי מידה 36, מה יקרה".

לא יקרה כלום, אבל אני לא אהייה מרוצה מעצמי. ואני יודעת שאני שומרת על עצמי, ואני לא נגררת לשם עוד פעם.

המצב רוח שלי דיי ברצפה. אני יכולה לצחוק, ושנייה אחרי זה אני בדאון. יש לי מצבי רוח מטורפים, ורוב הזמן אני פשוט אדישה ואפאטית לכל מה שמתרחש סביבי. רוב הזמן אני לא רוצה להיות בבסיס, אלא במקומות אחרים, ושאני נמצאת שם- בא לי להיכנס מתחת לשולחן שלי ולפרוץ בבכי.

אז הייתי אצל הקב"ן- פסיכולוג. האמת שאני מכירה אותו אישית, אנחנו סוג של עובדים ביחד, באותה הפלגה, והמאבחנת שלו ואני חברות דיי טובות. וכן, זה לא תמיד נראה טוב. אבל אני צריכה עזרה. אני לא יכולה להתמודד עם כלום. הבעיה שעכשיו הוא בקורס כלשהו, ואני לא יכולה להתחיל בטיפול. אבל היו לנו שתי שיחות. סיפרתי לו על הכל. על המון בעיות שמפאת החשיפה שלי כאן אני לא יכולה לכתוב. סיפרתי לו על העבר, על האנורקסיה, על הדיכאון, על הפגיעה העצמית, על הפרוזק. ונכון שלא כדאי להגיד כלום וכל הבולשיט הזה, אבל אני שנה וקצת בצבא. מה יעשו לי עכשיו? אף אחד לא צריך לדעת, חוץ מהמפקד הישיר שלי שיודע, כי דיברתי איתו. צריכים לקבוע לי תור לפסיכיאטר, ואני מחכה, בצבא הכל לוקח זמן.

נראה לי שאני עוברת סוג של אבל. קשה לי בלעדיו. אני מתגעגעת אליו המון. רוב הזמן יש לי קהות חושים בנושא, אבל פתאום זה יכול להתפרץ לי. כן, נפגשתי איתו. הוא רצה שנדבר. חברה של אחותי אמרה לי "לכי אליו, תהיי כוסית, שיראה מה הוא יפסיד, ותראה לו מה זה". אז לא. בטח שלא התלבשתי כמו כוסית – סתם ג'ינס ואולסטאר וסווצ'ר. אין פה את הקטע שיראה מה הוא יפסיד- כי פשוט הוא מכיר אותי. מכיר אותי שאני דופקת הופעה בחצאיות ושמלות ועקבים, מכיר אותי בטרנינג, מכיר אותי בתחתונים וגופייה, מכיר אותי בלי. אין לי את הקטע הזה. ולא, לא הייתי חזקה. הוא אמר שהוא יודע שהדרך בה הוא נפרד ממני הייתה שגויה, והוא מצטער על זה. אבל שאכפת לו ממני. ושהוא ניסה שזה יעבוד, והוא ניסה להרגיש, אבל זה לא הצליח. ושהוא לא רצה לנצל אותי ולפגוע בי. פאק, ישבנו יחד שעתיים. הוא מדבר איתי, צוחק איתי בכיף, אומר לי כמה אני מההמת ויפה. מחבק אותי. אפילו התנשקנו כמה וכמה פעמים. בנשיקות האלו לא היה דבר, הייתה בהן אהבה שבורה לרסיסים. ובכיתי. ואמרתי שאני מתגעגעת. שאני רוצה שיחזור. שאני אעשה את כל מה שצריך למלא את החסר. הוא אפילו לא יודע מה היה חסר. ואחר כך הגעתי הבייתה, ולא הפסקתי לבכות. ושוב השבוע שלחתי לו הודעה, שאני מתגעגעת אליו. ושוב הייתי צריכה לשמוע "אני לא אוהב אותך". ושוב זה דקר והרס אותי וחתך אותי לאלפי חתיכות קטנות. אבל זהו, זה נגמר. באמת שזה נגמר, והגיע הזמן שפשוט אניח לזה.

אני לא יודעת מה נסגר איתי. אני יכולה ללכת ולהזדיין, ולצחוק, וזה יהיה נעים וטוב, אבל זה לא אותו הדבר. כי הוא לא יהיה זה שיהיה שם בשבילי. הוא לא יחבק אותי בלילה, הוא לא ישמע את הקיטורים שלי, הוא לא יכין לי סלט וחביתה שאהייה רעבה. אני לא יודעת מה אני רוצה. מצד אחת- קשר רציני לא מתאים כרגע. בהחלט לא. מצד שני- אני מתגעגעת לזה. או שאליו. אני פשוט לא סגורה על עצמי בכלל בכלל.

הייתה לנו בבסיס מסיבת פורים, וזה כל כך הזכיר את הבית ספר. אני שמתי לעצמי זר פרחים מפלסטיק סמלי על הראש (האמת שכמו ילדה מפגרת הסתובבתי עם זה כל היום). היה נחמד מצד אחד לראות את כולם מחופשים, המפקד הישיר שלי התחפש לבחורה והמפקד הכי בכיר שלי התחפש לשרק! והיה כיף לצלם תמונות שיהיו למזכרת, אבל חוץ מזה היה מעאפן. הביאו לנו איזה בדרן, שהיה מאוד לא מבדר ומשעמם. אני ושתי חברות שלי פשוט ברחנו משם. הילה בחיל אוויר ושכרו להם מועדון עם אנשים שחילקו סושי ממגשים!

אני לא בחיל הנכון!

חוץ מזה נשפטתי על החוגר- קיבלתי התראה, ואף הוצאתי חוגר חדש בשלישות. ואז לפני שבוע מתקשרת אליי בחורה ואומרת לי שהיא מצאה ת'חוגר שלי. אז מחר אני נוסעת בבוקר לת"א לקחת את החוגר, ואז לחזור שוב את כל הדרך לבסיס.

סגרתי חמישי השבוע- הייתה לי שמירה, כי רק אני טוחנת שוב חמישי אחרי חמישי כמו צעירה! שמרתי את המשקית ת"ש, וזה מצחיק, כי גם לפני חודש שמרנו ביחד. זו הייתה שמירה נוראית וחשבתי שאני עומדת להתפגר (פעם חשבתי שלהתפגר זה להיות מפגר). אבל העיקר שזה עבר, וביום שישי בבוקר כבר הייתי בבית!

אתמול סוף סוף יצאתי, ולשם שינוי נהניתי. חופית הזמינה אליה את ה"חבורה" של פעם- מור, רועי, גבי, ענת וגיא- והיה משעשע. ישבנו אצלה עד אחת בערך, ואז יצאנו לפאב, ונפגשנו שם עם עוד איזה ידידה של גיא וגבי וחברה שלה מהבסיס. נשארנו בפאב עד דיי מאוחר, ורועי הלך מוקדם. ואז שבאנו ללכת, נתקלנו באירוע חריג- שבעה אנשים ואוטו אחד. אז ארבעת הבנות הצטופפו מאחורה, ואני הייתי בשכיבה עליהן. זה לא היה כיף כמו שזה נשמע, ומזל שלא תפסה אותנו משטרה! אבל היה מצחיק ונחמד, והערב נגמר בצורה מפתיעה למדיי.

הלכתי לישון בחמש בבוקר, ומשום מה קמתי בתשע וחצי!

הילה הייתה אצלי היום, וחוץ מזה הסופ"ש הזה היה נחמד.

עוד שבוע עבר, מחר שביזות יום א'.