נראה לי שעכשיו זה רשמי, חזרנו להיות ביחד.

יכול להיות שהיינו צריכים את הפסק הזמן הזה, להבין מה מפריע לנו, ולנסות לשפר את זה.

אני נוטה ללכת לפי האינסטינקטים שלי, ופשוט לא יכולתי לוותר על ההזדמנות הזו.

בחיים אין תעודות ביטוח לשום דבר, אני רק מקווה שיהיה לנו טוב ביחד.

הייתי אצלו, לסופ"ש.

מצד אחד זה הרגיש לי מוזר להיות שוב בבית שלו, אבל מצד שני הייתה לי הרגשה טובה, כאילו אני חוזרת הבייתה. להיות במקום אהוב.

להרגיש שוב אותו, לטעום את השפתיים והגוף שלו, לחבק וללטף אותו, וזה עדיין מסעיר ונעים וטוב לי.

ולצחוק איתו, ולצאת איתו, ולעשות מלחמת כריות ושאר חפצים – הכל הרגיש לי כל כך נכון. כאילו ככה זה היה אמור להיות, כאילו זה הדבר הנכון האמיתי.

הלוואי ונצליח.