לפני כמה ימים, אחרי שדיברתי עם חברה, הגעתי למספר תובנות.

אני נתתי לכל מיני אנשים אפסים להוריד לי את הביטחון עצמי, את ההערכה עצמית, את החיוך.

כל הזמן גרמו לי להרגיש (בעיקר זאת שעובדת איתי) שאני לא שווה בעבודה, שאני לא עובדת טוב.

וזה פאקינג שטויות.

את כל הדיונים אני מזמנת ואני מודיעה ואני בדרך כלל מקבלת.

אני מתעסקת תמיד בעבודות המעצבנות של המשרד- לטפל במכונת צילום, במכונת גריסה וכו'.

אני יושבת כל יום משמונה עד חמש במשרד, ולא זזה ממנו.

וואלה, חלק מהעבודה זה להיות במשרד שלך. לא להסתובב. בעוד שאני קמה ברבע לשש כל בוקר, כדי להיות בשמונה במשרד, בעוד היא, שישנה בבסיס, לא יכולה לקום בשבע וחצי כדי לבוא בשמונה.

תמיד היא מאחרת, וגם כשהיא נמצאת- היא לא תמיד במשרד.

ואיכשהו, כולם מייחסים רק לה את כל "התהילה".

אז מצטערת שאני יוצאת כל יום הבייתה. אני ביקשתי בסיס פתוח, עוד לפני שהתגייסתי, הבית שלי קרוב, ויש לי בעייה מהותית יותר- אני לא יכולה לאכול בבסיס. אין לי שום סיבה להרעיב את עצמי.

אני לא חושבת שחייל שיוצא הבייתה מדי יום הוא חייל פחות טוב.

אני כועסת על עצמי, שנתתי לעצמי להרגיש רע ושחשבתי שאני דפוקה ולא בסדר.

כי אני לא.

אני עושה את העבודה שלי כמו שצריך. הבעייה היא שאני פחות פעלתנית (סורי, אין לי כוחות לזוז) ולא חנפנית.

אין, נדמה שכמעט כולן פשוט חנפניות וטיפשות.

אני יודעת שזה נשמע נורא מתנשא והכל, אבל אני מעדיפה אנשים עם עומק.

אנשים שיש להם יותר עניין בחיים מלהידחף ללוחמים/חניכים, ולחשוב שזו המטרה שלהם.

זה פשוט דפוק.

אותה חברה סיפרה לי, שאותה בחורה שעובדת איתי (זאתי שדיברתי עליה), יום ראשון אחד באה אליה ומספרת לה בשיא ההתלהבות של ילדה בת 15 "את יודעת איפה הייתי? במסיבה של ***" (זה בן של מישהו חשוב בצבא). אז חברה שלי לא התלהבה במיוחד. אז בניסיון להלהיב אותה "יואו את יודעת איזה אנשים היו?"

תגידי, מה את טיפשה?

אפשר לחשוב מי זה הילד הזה, שהוא חניך אצלנו.

הוא עשה משהו ששווה "להעריץ" אותו ככה? אפשר לחשוב. עדיף להעריץ את רן דנקר (והוא גם יותר חתיך).

תלכי למסיבה ותהני מהאוווירה, מהחברה, לא כי היו שם "אנשים חשובים".

אני ממש מתחילה להתרגז.

גרמו לי להרגיש כזאת קטנה, ומהמפקד שלי עוד מעודד את זה.

סליחה, מי היה שם כל השנה הזאת, ולבד?

רק אני.

והיא עוד מעזה לטעון (כמובן מאחורי הגב שלי) שאני לא עובדת, ואני לא בסדר.

כן, מי את חושבת עושה את כל הדברים אם את כל היום מסתובבת?

הצבא הזה לא תרם לי לשום דבר בחיי.

רק למוח מנוון.

רק כאבי לב.

הדבר הטוב שיצא מזה זה החבר שלי.

באמת.

אני מתה לעוף כבר מהמקום הצבוע והדוחה הזה.