התרגלתי במהרה לחיי האזרחות והבטלה. רוב הזמן אני ישנה וקוראת, אני חושבת שאני משלימה את כל שעות השינה האבודות שלי. ב-18 לפברואר מתחיל הקורס פסיכומטרי שלי, לכן אני לא יכולה לעבוד, התחלתי ללמוד את המילים, וגם קיבלתי שתי חוברות, אחת באנגלית ואחת במתמטיקה. את האנגלית סיימתי, ודווקא הלך לי טוב, ואת המתמטיקה אני עושה עכשיו וזה מעצבן. אני נזכרת בכל אותם שיעורים בתיכון ואני מצטערת שלא הקשבתי. בחיי, קשה לי להיזכר בבסיס, אחרי שכל כך הרבה זמן המוח שלי לא עבד יותר מדיי.

נוספו לי דאגות חדשות- אני צריכה להירשם שוב לקופת חולים וגם לשלם ביטוח לאומי. וזה מאוד לא זול! איך בדיוק אני אמורה לשלם אם אני לא עובדת ואין לי כסף? ממה בדיוק? מהאוויר? אולי אני לא אשלם והם לא יידעו? (בהנחה ואף אחד מביטוח לאומי לא קורא את הבלוג הזה).

רוב הזמן אני יושבת לי בבית ומנסה להעביר את הזמן.

משעמם לי.

החבר שלי ניגש לבחינה הפסיכומטרית עוד שבועיים, ככה שבעיקר יש לי חבר וירטואלי.

זה כמו בצבא, רואים את החבר פעם ב.

האמת היא שזה מייאש אותי מאוד, ומתסכל אותי נורא.

בסוף השבוע לא היה לי יותר מדיי מצב רוח.

ביום שישי מישהי שאני מכירה עשתה מסיבה בבית שלה, שכן הוריה נסעו.

היו כל מיני אנשים מהשכבה שלי, כאלו שהספקתי לשכוח. והיו שם כאלו שלא הכרתי.

הבחורה שערכה את המסיבה הייתה שיכורה ברמות מטורפות.

היה לי דז'ה וו מטורף לתקופת התיכון.

אני חושבת שזו ה"מסיבת בית" הראשונה שאשכרה אנשים רוקדים בה!

היה שם איזה אחד שניסה כל הזמן לשכנע אותי לרקוד איתו. נשמה, אני לא מעוניינת, תבין ת'רמז.

בהתחלה חשבתי שהוא הומו בכלל.

בערך בסביבות 1:00 אני והחברים שלי הרגשנו שקצת מיצינו, אז הלכנו לשבת בבית קפה בסביבה, ושתיתי צ'אי והיה נחמד.

בא לי לעשות משהו מעניין.