לפני מספר חודשים, שוחחתי עם חבר שלי שיחה אגבית באוטו. אמרתי לו שאני חושבת ש95% מהנשים הותקפו או הוטרדו מינית. הוא אמר שאני מגזימה עם המספרים.

אני לא חושבת שאני מגזימה.

תעשו חיפוש קטן בגוגל. תחפשו "פגיעה מינית" או "הטרדה מינית" או "אונס". אני עשיתי חיפוש פשוט כזה לפני שנתיים כשאני וחברה עשינו עבודה ביחד על התעללות מינית בילדים. החומר המחקרי היה לא קל. אבל מה שזיעזע אותי זה לגלות עשרות אתרים מלאים בעשרות סיפורים. עשרות סיפורים של נשים, נערות וכן- גם גברים, שחוו מקרי אונס, התעללות מינית, הטרדה ותקיפה מינית.

גם בישראבלוג נתקלתי בלא מעט פוסטים של בחורות שגם הן נכנסות לסטטיסטיקה.

בחורות ששותקות, שלא מדברות, שלא יעיזו להתלונן כי מי יאמין להן. בחורות שפגעו, שניצלו, שהשפילו אותן. בחורות שנכנסו למערכות יחסים מנצלות ותוקפניות.

גם אני נכנסתי לסטטיסטיקה.

גם אורלי אינס, שבמקרה היא דוקטורית שמתמחה באלימות לא הייתה חסינה. ככל הנראה (אני לא יודעת בדיוק מה הסיפור ואני לא רוצה לקבוע שבר- לב אשם, אפילו שלא נראה לי שאישה תתלונן סתם) היא נכנסה לסטטיסטיקה. כשהיא נחשפה בטלוויזיה הרגשתי גאווה. הרגשתי שהיא דוגמה לכל הנשים. שהיא, לא צריכה להתבייש ולהסתתר.

בזכותה עוד נשים הבינו שהן לא צריכות לשתוק. בזכותה נשים פנו למרכזי תמיכה לנפגעות תקיפה מינית ואונס.

זה רק מוכיח שאף אחת לא צריכה להתבייש, להסתתר, לשתוק. זה רק מוכיח שמי שצריך להתבייש זה התוקף.

וזה מוכיח דבר נוסף. זה מוכיח שאף אחת לא חסינה. כמו שזה קרה לי, כמו שזה קרה לד"ר אינס, זה יכול לקרות לך. זה יכול לקרות לחברה הכי טובה שלך. זה יכול לקרות לבת זוג שלך, לידידה הטובה. לאמא שלך, לאחותך, לבת דודה. זה יכול לקרות לכם בנים. נכון שנשים נפגעות יותר, אבל גם בנים לא חסינים.

אבל לצערי הרב אני נתקלת רק בבורות ובחוסר הבנה.

במאקו עשו כתבה על הנושא. נתקלתי בתגובות איומות כמו "מותר לי לנעוץ מבטים ולהגיד מה שאני רוצה, כי אני במרחב ציבורי" ועוד כהנה וכהנה ביטויים.

חנה לסלאו מעליבה את טל ברקוביץ' ואומרת לה שהיא רגילה לפתוח רגליים כי היא פתחה רגליים (איזה ביטוי מזעזע ודוחה!) לפלייבוי (אם גבר היה אומר את זה הייתה נוצרת מהומה) ומנחם בן כותב על זה "החמיאו לך מותק, זה את שלא הבנת".

אני רוצה לנפץ מיתוסים.

אישה שנפגעת מינית, לא משנה באיזה צורה ואיזה דרך, נשארת מצולקת, כואבת, אכולה רגשות אשמה. אישה שנפגעה מינית מתקשה לתפקד. מתקשה לתת אמון באנשים ובטח שבגברים. אחרי שאת חווה כזה דבר- את לא אותו בן אדם. כתבתי על זה המוני פוסטים. אני כותבת בלשון נקבה כי יותר נשים נפגעות, אבל זה כמובן מתייחס גם לגברים.

אונס או תקיפה מינית לא מתרחשים רק בסמטאות חשוכות, ע"י איזה איש מסריח ומסומם. לא! רוב מקרי האונס והתקיפה המינית קורים בבית, בבית הספר, בעבודה. ולרוב ע"י מישהו מוכר.

ולכל החוכמולוגים.

לא, אל תנעצו בי מבטים! יש הבדל בין להסתכל על אישה לבין להתחיל לנעוץ בה מבטים. ישבתי ברכבת פעם ואיזה בחור שישב מולי לא הפסיק לנעוץ בי מבטים במשך שעה וחצי נסיעה. זה היה מאוד לא נעים.

לא, אל תתקרבו למרחב האישי שלי. אתם לא מכירים אותי, אל תיצמדו אליי ותשימו עליי את הידיים המטונפות שלכם.

 זה שבישראל יש תרבות של חוסר כבוד למרחב האישי של האדם לא אומר שזה בסדר לשלוח ידיים. או להיצמד.

ואם אתם לא יודעים מה ההבדל בין להחמיא ולהתחיל עם מישהי לבין להשפיל ולפגוע- אז תסתמו את הפה ואל תעשו כלום. יש הערות מיניות בוטות שמשום מה גברים חושבים שזו דרך להתחיל עם בחורה. אז לטובת אלו: לא, ממש לא!

וכשבחורה אומרת "לא" אז היא מתכוונת לדבר אחד וזה "לא"!

הגוף הוא פרטי, שלנו. לאף אחד אין את הזכות לגעת בו, להשתמש בו ולנצל אותו.

אחד הדבר שיכול להציק, להכעיס ולשרוף את כל הפיוזים שלי, זו הנורמה של "אישה ששוכבת עם הרבה גברים היא זולה/זונה".

מציגים לנו מסרים סותרים. מצד אחד סקס נמצא בכל מקום. סרטי פורנו שמחפצנים את האישה ומציגים תמונה מעוותת לגמרי על יחסי מין, פרסומות שמשדרות מסרים מיניים בוטים, קליפים של אלילות נוער שמשדרים גם הם "סקס, סקס, סקס". הלבוש האופנתי (בעיקר לנערות) הוא כמה שיותר חושפני וולגרי. אבל מצד שני, עדיין קיימת הנורמה הזו, שלאישה אסור לעשות סקס. שזה לא בסדר. שאם היא שוכבת עם הרבה גברים- אז היא זולה וחסרת כבוד.

דבר נוסף, גברים רוצים מצד אחד שהבנות "יזרמו" במיטה. אם היא לא עושה את זה- היא פרידיג'ית והיא מבאסת. אבל אם היא כן עושה את זה- אז היא קלה להשגה.

זו לא תפיסה שפסה מהעולם. נתקלתי לאחרונה בתגובות כאלו כאן בישראבלוג ובמרחבי האינטרנט. גם בחיים האמיתיים יצא לי להיתקל לא מעט בגברים ואפילו בנשים שמחזיקים בדעות כאלו.

אנחנו לא בימי הביניים יותר. בעבר היה אסור לעשות סקס לפני החתונה כדי למנוע מצב שיהיו ילדים מחוץ לנישואים. (זו התיאורייה שלי, אם למישהו יש עובדות אחרות בנושא אני אשמח לשמוע).

יצר מיני זה דבר טבעי, שיש לכולם. גם לגברים וגם לנשים. גם אנחנו בני אדם! גם לנו יש צרכים בדיוק כמו שיש לגברים. זכותן של נשים לשכב עם מי שהן רוצות! זה כולה סקס. פעולה שהיא בדיוק כמו כל פעולה אחרת. נכון שיכולה להיות בזה הרבה מאוד אהבה וקרבה ואינטימיות ולדעתי האישית סקס טוב זה סקס שקודם כל יש בו את הרכיבים האלו, אבל זה לא חייב. זה יכול לבוא מתוך חרמנות ותשוקה נטו. למה לגבר מותר לשכב עם כמה שיותר נשים וכל המרבה הרי זה משובח אבל לנשים זה אסור, זה לא בסדר?

ממתי "כבוד" נמדד לפי האם בחורה עושה סקס או לא עושה סקס? מה הקשר לעזאזל בין סקס וכבוד? האם סקס זה דבר כזה רע ומלוכלך? האם כל אלו שאומרים שאישה  ששוכבת עם הרבה גברים היא חסרת כבוד תומכים גם ברצח נשים על רקע כבוד המשפחה או סקילתן באבנים כי יש חשש שהן נאפו או מילת נשים בדיוק כמו שעושים במגזר הערבי ובעוד כל מיני מדינות עולם שלישי? ובכלל- מה זה "הרבה" גברים או "מעט" גברים? יש רף מסויים?

תתקדמו. אנחנו במאה ה-21. סקס זה לא דבר מלוכלך וסוטה.  הוא יכול להיות אחד הדברים הכי מהנים שיש. אבל, זה כולה סקס. בדיוק כמו שכתבתי למעלה- זו עוד פעולה שאנחנו עושים. עוד יצר בסיסי ופיזי- בדיוק כמו הצורך לאכול או לישון.בוודאי שהכי כיף והכי מהנה זה שמעורבים בו אהבה, אינטימיות וקרבה, אבל זה לא חייב, לכן אני חושבת שלא צריך לעשות סיפור כזה גדול מזה.ובטח שלא לקשר את זה לכבוד או אישיות. כי אני באמת לא רואה ולא מבינה מה בדיוק הקשר. אנשים שמודדים ומעריכים בחורה לפי האם היא שוכבת עם מישהו או לא הם אנשים חשוכים ופרימטיביים. הם (בעיניי) לרוב אנשים שמחפצנים נשים (ע"ע תגובות של "פותחת רגליים" שנתקלתי בהן) ורוצים להשאיר נשים מאחור. ובכלל, הם לא סוג האנשים שהייתי רוצה שיהיו בקרבתי.

היום אנשים מתחתנים מאוחר. וגם החתונה היא לא לתמיד לכל החיים. 

לבחורה יכולים להיות מספר בני זוג קבועים לקשר מחייב עד שהיא תמצא את האחד להקים איתו משפחה. וגם אז- יש מקרים של גירושים ופרידות ואז שוב יש מצב שיש בן זוג, נפרדים לאחר תקופה ואז יש בן זוג אחר.

יש מצבים שאין בן זוג קבוע. וסה"כ יש הורמונים ויש חרמנות ויש את הצורך הזה- כן, גם לנשים! אז יש מצבים שבהם לאישה יהיה קשר לא מחייב שמבוסס על סקס. או שהיא סתם החליטה על סטוץ כי היא בחופשה או כי בא לה פתאום.

ויש מצבים שבהם מתחיל איזה קשר. משהו שהוא בין הסקס נטו לבין הקשר הקבוע. ויש קשרים שהם לא ברורים ומתוסבכים. אבל בחורה מרגישה שזה נכון ומתאים לה לשכב עם אותו הבחור.

האם כל אחד מהמקרים האלו הופך את הבחורה לזולה, לזנותית? ממש לא!

 הגיע הזמן שאנשים ישתחררו מהתפיסות המקובעות והמעוותות האלו. זכותה של אישה לשכב עם מי שהיא רוצה, עם כמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה. כל עוד זה נעשה מהסיבות הנכונות, כל עוד זה לא במסגרת של ניצול או כפייה או תחת השפעת סמים ואלכוהול- לאישה יש את הזכות להחליט עם מי לשכב, מתי וכמה. זה לא צריך להיות עניינו של אף אחד, שכל אחת תעשה מה שטוב ומה שמתאים לה.

בסקס אין חוקים של מה מותר ומה אסור ומה נכון ומה לא נכון. בדיוק כמו שבמערכות יחסים אין חוקים.

הגיע הזמן שאנשים יבינו שגם לנשים יש צרכים מיניים ושגם לנשים מותר ליהנות מסקס טוב, ולא רק מותר- זה אף רצוי.

עדכון!

 קודם כל, מאוד ריגש אותי לראות את הפוסט שלי במומלצים. גיליתי את זה בעבודה ולא יכולתי להתרכז. הלב שלי ממש דפק מהתרגשות וכמעט הזלתי דמעה. תודה רבה לכל מי שהמליץ.

דבר שני, אני מרגישה מאוד שאני חוזרת על עצמי בתגובות, אז רק לשם ההבהרה:

אני לא מדברת על מצבי הקיצון שבהן בחורה שוכבת עם כל אחד. אני לא מאמינה שבאמת זה קיים וגם אם כן- זה מצב קיצוני. בחורה שעושה כזה דבר, בעיניי זה מעיד על בעייה מסויימת. אולי על התמכרות למין (והתמכרות כל כל התמכרות איננה בריאה), או שיש בעיה לה איזשהי בעייה פסיכולוגית.

יש בחורות שעושות את זה מכל הסיבות הלא נכונות! יש בחורות שעושות את זה מחוסר ביטחון עצמי, דימוי עצמי נמוך, רצון לקבל תשומת לב, או יש כאלו שעושות את זה כדי להיות מקובלות בחברה (וכן, זה לצערי קיים). אלו לא בחורות זולות, אלו בחורות עם בעייה.

אני התייחסתי גם למצבים אחרים.

מצבים בהם היו לבחורה מספר מערכות יחסים. מצבים שבהם התחילה מערכת יחסים שנגמרה אחרי חודש- חודשיים.

לכן לא צריך אוטומטית לתייג. להגיד "בחורה ששכבה עם X גברים היא כך וכך".

יש בחורות זולות, כי זה האופי שלהן, מבלי לשכב עם אחד.

אין חוקים לסקס. אין נכון ואין לא נכון. כל אחד ואחת צריכים לעשות מה שמתאים להם אישית. מה שנכון ומה שטוב עבורם.

אני חושבת שיש תפיסה שוביניסטית (שלצערי השתמשתי בה, כנראה זה משהו שטבוע בנו כל כך חזק) של "האישה נותנת והגבר לוקח" וזה גם מה שגורם לסטיגמה הזו. בעייני זה מה שמוריד מהערך של הסקס. סקס זה דבר בין שני אנשים. יש בו הרבה נתינה והתמסרות של שני הצדדים.

skagboys הגיבה: " בחורה היא לא תפוח שנוגסים בו, היא אשכרה בן אדם, וכל גבר איתו היא שוכבת לא מחסיר ממנה את כמה היא נפלאה, חכמה, מצחיקה, יפה, איכותית, נאמנה, חמה ואוהבת"

היילי מונרו הגיבה:"יש נורמות חברתיות שקשורות גם לנושא נשים וסקס. הפילוסופיה של הרבה אנשים בעבר הייתה שנשים שעושות סקס הן זולות או זונות, אחרים שבאו לעולם הזה דבקו באידיאולוגיה הזו גם כן גם בלי להרגיש שום צורך לבחון אותה ולראות שיש נקודות מבט מנוגדות שאפשר לשקול. אנשים בוחרים ללכת על פי הנורמה לרוב, זה לא הופך את הנורמה לצודקת ונכונה אלא פשוט מדובר על משהו שהוא מקובע בחברה.

בשבועיים האחרונים אני מרגישה כאילו אני על חבית נפץ. שוב חזרתי למצבי הרוח המתחלפים שלי, אין לזה שום סיבה ממשית, אני כמו נערה מתבגרת או יותר גרוע- מתחבאת בתוכי ילדה בת 4 שמתחילה לבכות ולהתחרפן שלקחו לה את הצעצוע.

מצד אחד אני כביכול מאוד זורמת עם החיים, חיה לי בגישה של "מה שיהיה- יהיה". אבל מצד שני אני מאוד חולת שליטה. אני שונאת שינויים, אני אוהבת יציבות, קביעות ושהדברים יסתדרו בדיוק לפי איך שתכננתי אותם. ואם הדברים לא מסתדרים לי- אני מרגישה מאוד מאוכזבת וממוטטת.

והכי גרוע- כשזה הכל ביחד.

אני מבואסת כי יש לי יום קשה וארוך ואני לא מרגישה טוב, ואז כל הערה קטנה שנתפסת כביקורת מוציאה אותי מהכלים. ואז כל דבר קטן מעצבן אותי. מספיק שאחותי לקחה לי את החולצה שרציתי ללבוש ועכשיו אני צריכה למצוא משהו אחר ואני גם ככה מרגישה שהכל מכוער, ואז אני מגלה שהלחם שלי אינו פרוס(טעות בייצור כנראה) ואנחנו שומרים אותו במקפיא שלא יתקלקל ואין לי דרך לחתוך אותו כי הוא קפוא וזה יותר מעצבן אותי כי עכשיו או שלא יהיה לי מה לקחת לאכול ביום הארוך והקשה הזה (לימודים משעממים ואחרי זה ישירות נסיעה לעבודה)ואני ארעב, או שתוכניות הדיאטה שלי יתנפצו ואקח משהו אחר ואז אשמין. ואז אני מסוגלת להיכנס להתקף זעם ולקלל ולהרביץ ללחם. (להרביץ ללחם. טיפשי ביותר).

ויום אחרי זה המדיח לא ניקה את הכלים כמו שצריך, אז אני צריכה להוציא ולנקות,ויש כלים בכיור, ויש המון כלים נקיים על השיש שרק צריך להחזיר אותם למקומם, ואז אני שוב מתחרפנת ומתעצבנת כי לאף אחד לא אכפת בבית הזה, אז שוב נכנסתי לעצבים, ושברתי מרית.

אני יודעת שזה בסדר, ואני יודעת שכולם מתעצבנים לפעמים, ואם פעם ברגעים של כעס ואכזבה הייתי מסוגלת לפגוע בעצמי פיזית או להיכנס להתקפי חרדה, אז מה זה כבר להרביץ לכיכר לחם או לשבור מרית (גם ככה יש יותר מדיי).

או שחבר שלי התקבל לעבודה חדשה, וזה הורס את התוכניות שלי לסוף שבוע, אז בוכה ומתעצבנת ומוציאה עליו כעסים, במקום להיות חברה תומכת ונחמדה. ובכלל, אני מוציאה את כל הכעסים והאכזבות והעצבים שלי עליו, גם אם זה לא קשור אליו, כי פתאום כל הערה קטנה שלו יכולה לשרוף לי את הפיוזים או לגרום לי לבכות.

ויש שני קולות בראש שלי. יש את ההיגיון שאומר לי ששום דבר לא קרה, כולה שינוי בתוכנית ואפשר להסתדר ולמצוא פיתרון, ושאם הייתי צופה בזה מהצד- אז בוודאי שההתנהגות שלי צריכה להיות אחרת, יותר תומכת ואוהבת ופחות אנוכית. אבל מהצד השני יש את האימפולסיביות שלי- שאני רוצה לצרוח, לכעוס, לבכות, לריב.

בסופו של דבר העדפתי לסגור את השיחה בעצבים, להירגע קצת וליבב בבית ולהתקשר להתנצל.

זה מרגיש לי מטופש ברמות מטורפות שאני מתנהגת ככה. אני בן אדם מבוגר ולא ילדה קטנה. אני יודעת שאני צוברת כל מיני כעסים קטנים, ואני לא מדברת. אני שומרת את הכל בבטן עד לרגע הפיצוץ. אני יודעת שאני חייבת להפסיק לשמור בבטן. ואני יודעת שאני חייבת להרגיע ולשחרר. להפסיק להיות כזו חולת שליטה לפעמים.

היום ניסיתי לעשות את הכל בשביל להירגע ולהתחיל את הסופ"ש בצורה הטובה ביותר שלו. התעוררתי ממש מוקדם בבוקר וגררתי את עצמי לשיעור פילאטיס, השני שלי השבוע. והרגשתי מאוד טוב אחרי השיעור והיו לי קצת פחות רגשות אשמה על הזלילות שלי (גם בזה אני צריכה להתחיל לטפל). ואחרי זה פשוט נכנסתי למקלחת ארוכה וחמה, השתמשתי בסבונים והפילינגים המיוחדים שלי, ומרחתי המון קרמים. שמתי לק אדום על הציפורניים, עשיתי קפה ומשהו קטן לאכול וישבתי עם כל העיתונים.

ואני מרגישה הרבה יותר טוב, ויהיה לי סוף שבוע נחמד, למרות שהתוכניות השתנו במקצת.

ועכשיו אלך להכין שיעורי בית בסטטיסטיקה.

שבת שלום.

מתחשק לי לטוס לברלין.

לשנות את הלחות לטפטופים. אני אלבש חצאיות קצרות מעל לגרביונים מצמר ומתחת למעיל ארוך.

בערבים  נשתה ליטרים של בירות גרמניות ובבוקר נאכל נקניקיות עם כרוב כבוש.

ובלילות אני אכנס למיטה רק עם גרבונים מתחרה שמחכים במגירה שלך כבר שבוע. ולא יהיה לי אכפת שיש לי צדדים במותניים וצלוליטיס בתחת כי אתה תסתכל עליי כאילו אני האישה הכי סקסית עלי אדמות. ונעשה אהבה מלאת תשוקה, שתוציא את כל הצדדים האפלים, אפילו החייתיים שבנו.

אני אסתובב בעיר ואספוג את המראות, הריחות, הצלילים. אני אהייה ספונטנית, אקח מה שיש לה להציע.

אני אסתכל על האנשים ואמציא לעצמי סיפורים על החיים שלהם. אני אספר לך את הסיפורים ואתה תצחק שיש לי דימיון מפותח.

אני אקח השראה.

תהייה לי מוזה, היצירתיות תפרוץ ממני ואני אעשה את האמנות שלי. בתקווה שאני אגלה מהי האמנות שלי. סביר להניח שאני אכתוב. אני אמלא שורות על גבי שורות במילים ובמחיקות.אולי אעשה משהו אחר. כי זה יבער בי. יבער בי לעשות, ליצור, להתרסק.

ויום אחד ניתן קפיצה לאמסטרדם. כי אתה בכלל אוהב את אמסטרדם וזה היה התכנון שלנו מלכתחילה.

אנחנו נבלע את העיר ביומיים ונרגיש כאילו חיינו שם מאז ומתמיד. נעשה את הקעקוע השלישי שלנו.  כי זו המסורת שלך, להתקעקע כשאתה בחו"ל. סוף סוף אצייר לי על הרגל את עוף החול, שיזכיר לי תמיד איך נפלתי וקמתי מהמתים.

ותלמד אותי איך מעשנים ג'וינט. אתה תירדם ואני אלטף לך את הזיפים.

את התמונות היפות והמיוחדות ואולי גם כמה בנאליות אבל עם הסבר שרק שנינו נבין, אני אדפיס ואדביק באלבום מיוחד. ונוכל להסתכל ולהיזכר ברגעים היפים יותר והיפים פחות ולסכם שבסוף היה טוב. אבל טוב גם עכשיו.

באד זיינמן השוביניסט (אבל התרגלתי אליו ככה) כותב שנשים צריכות להשאיר שיער רק במקום אחד- וזה הראש. מצד אחד, הפמיניסטית שבתוכי רוצה לזעוק ולהגיד שאנחנו לא צריכות להיראות כמו בובת פלסטיק ולא צריכות למצוא חן בעיניי אף גבר, וסליחה- זה שסרטי פורנו מציגים לכם נשים מסוג מסוים, לא אומר שאנחנו צריכות להיראות ככה.

אבל מצד שני, אני לא אוהבת שיער מיותר, אבל זה בגבול מסוים.

אני מגלחת שיערות ברגליים ובבית שחי, ולפני כשנה התחלתי ללכת פעם בחודש לערך לשעוונית מוסמכת שתוריד לי בשעווה בקו הביקיני וכל האזור שם. הרי אם גם ככה היא מורטת שם באזור, אז יאללה שתוריד את הכל וזהו.

אני מסדרת גבות, עושה שפם (לא שיש לי הרבה, אני מורידה בפינצטה).

אני לא מורידה שיערות בידיים- כי זה מיותר.  אין לי שם הרבה שיער וזה לא מפריע לי.

פעם דיברתי עם ידיד שלי עניין הסרת השיער. והוא אמר שזה לא מפריע לו שלבחורה יש שיער. כי אם יש הזדמנות לסקס- אז למי אכפת, העיקר הסקס (זו גם גישה).

חבר שלי אומר שזה לא כזה נורא. הוא אמר שאם למשל יש שיער שם למטה זה יכול להיות נחמד לפעמים, כל עוד לא מדובר ביערות הגשם.

אני רוצה להאמין שבחור שרואה אותך ורוצה אותך ולא רק את הגוף שלך, לא יזיז לו אם מדיי פעם תהיי לא מרוטה ומתוקתקת עד הסוף. סה"כ, אנחנו בני אדם. יש לנו עיסוקים יותר חשובים. מה גם שכל ההורדות שיער האלו מצטברות לסכום לא מבוטל.

ומה בקשר לגברים?

אני לא אוהבת גברים חלקים. אני חושבת ששיער על החזה אצל גבר זה דבר גברי וסקסי. אני לא יכולה לסבול גברים שנראים כמו איציק זוהר. אני רוצה גבר, לא כוסית!

אני חושבת שצריך למצוא את נקודת האמצע. לא להזניח את עצמך, אבל לא להגזים.

שכל אחת ואחד יורידו שיער מאזורים שלהם מפריע אישית. צריך להוריד או לדלל שיער מיותר רק במידה שזה מפריע לך, ולא כי איזה גבר או אישה שכותבים באינטרנט אמרו שככה זה צריך להיות.

באד היקר טוען שהסרת השיער זה הדבר הכי בסיסי. אני לא מסכימה איתו. בתור נוסעת בתחבורה הציבורית אני נתקלת באנשים שפשוט לא שמים דאודורנט! או שהם גם לא מתקלחים או לא עושים כביסה. וזה לא דבר שקרה לי פעם או פעמיים, אלא כמעט על בסיס קבוע אני נתקלת, או יותר נכון זוכה להריח ריח מסריח של זיעה.

אז אנשים, לא אכפת לי אם אתם שעירים או חלקים- בחייאת רבאק- שימו דאודורנט!!!

צ'אק בס (אד ווסטוק)

אולי זה איך שהוא אומר "im chuck bass" במבטא הבריטי שלו, אולי זה הצ'ארם, אבל אין ספק שצ'אק בס הוא הדמות הכי סקסית בטלוויזיה.

יהונתן גפן

תמיד הייתי אישה שמתרשמת ממילים וכבר מילדות מילותיו של יהונתן גפן ריתקו, ריגשו והפכו לי את הבטן. אני נוהגת לומר שיהונתן גפן הוא אהובי ושאולי אשלח לו מייל בו אציע לו להתחתן איתי. או סתם לעשות לי ילד.

אורלנדו בלום

לא יפיוף מדיי, קשוח ומסוקס במידה.

קורט קוביין

בגיל 15 גיליתי את מוזיקת הגראנג' ובעיקר את נירוונה. עד היום כשאני שומעת את נירוונה אני נזכרת בריח נעורים:)

אני זוכרת שהייתי שומעת אינספור שירים שלהם בלילות ומחפשת באינטרנט מידע על הלהקה, ובעיקר על קורט קוביין. מוזיקאים מתוסכלים ודיכאונים עושים לי את זה, אפילו שהם ז"ל.

ירון לונדון

כי תמיד רציתי להשתתף ב"מסיבת גן".

הוריישו קיין (דיוויד קרוזו)

יש לי פנטזיה שאני נערה במצוקה והוריישו מציל אותי. ואני פשוט מתה על התנועה בה הוא מרכיב את משקפי השמש החתיכיים שלו.

ג'וני דפ

וכל מילה נוספת מיותרת.

ואחד שממש לא:

רידג' פורסטר (רון מוס)

בעברי הייתי צופה נלהבת של "היפים והאמיצים" ומעולם לא הבנתי מדוע כל הבחורות בסדרה, מתמוגגות ממר עצמות לחיים גבוהות- הלא הוא רידג' פורסטר. הוא פשוט דמות כל כך מעצבנת ויהירה, עם אמא שלא מפסיקה להתערב לו בחיים.

נ.ב: היום אני חוגגת לבלוגי הקט 8 שנים בישראבלוג! אז בהזדמנות חגיגית זו, אאחל מזל טוב לבלוג והמון תודה לכל הקוראים!