כן,זה מה שאני עושה, במקום ללמוד אני מול המחשב.

היומיים האחרונים היו לא קלים בשבילי, כמובן שאני חולה והקול שלי לא משהו (תסמיני רוק עצמאות). יש לי כזה מזל, להיות חולה לפני המתכונת בהיסטוריה.

ביום רביעי זה התחיל. התחילו לי בבוקר כאבי ראש מעצבנים כאלו, וכואבים, זה כמו איש קטן עם פטיש גדול שיושב לי בתוך הראש ודופק.

והיה לי גם מבחן בלשון, לא למדתי אליו כל כך, והמבחן הלך לי מאוד גרוע, אני לא מבינה למה הגשתי בכלל.

במתמטיקה, ההרגשה הרעה שלי החמירה. פשוט שמתי את הראש על השולחן והרגשתי זוועה. כמעט התחלתי לבכות מרוב שסבלתי. האקס, שישב לידי ניסה לעזור לי, אבל הוא לא הצליח. בסוף שמתי עליו את הראש.

בבית, בכלל לא היה לי רגע לנשום.

בשלוש שוב הייתי צריכה להיות בבי"ס, לשיעור תגבור בתנ"ך. הנושא המסכם כזה משעמם, ועדיין לא הבנתי מה הפואנטה של המאמרים. כאילו, יש אנשים משועממים שבאמת כותבים מאמרים על התנ"ך וחוקרים אותו? מסתבר שכן. אחרי התגבור, הייתי צריכה להישאר בבי"ס, לקורס המעצבן בלשון. הייתי כל כך עייפה.אבל המורה שלי לתנ"ך הביאה עוגייהJ כיף ליJ

הקורס המייגע נגמר בשבע וחצי, ואז בערב לא היה לי זמן לעשות כלום, בטח שלא ללמוד להיסטוריה.

אתמול גם כן לא הרגשתי טוב. לכאבי הראש נוספו כאבי בטן, הרגשת רצון להקיא, וחולשה. שעתיים ביולוגיה – הצלחתי איכשהו לשרוד. אח"כ היה ספורט, והלכתי לברר מה נסגר עם מתמטיקה. הסתבר שאין שיעור, אז הלכתי לאחות (פעם ראשונה שאני אצלה) והיא שחררה אותי הביתה.

חזרתי הביתה, ישר הייתי צריכה לסיים עם הלימודים. העברתי סיכומים למחשב, עשיתי הפסקה של אוכל ושתייה, סיכמתי, ואז שוב להעביר למחשב.

זה כזה משעמם, בחיי. ואני גם לא מרגישה טוב, אז בכלל.

ועכשיו בוקר. אני מרגישה יותר טוב, ויש לנו גם יום חופש לפני המתכונת. אבל אין לי כוח ללמוד. ואני לא יכולה לשבת מול האינטרנט כל היום, כי גם אחותי בבית וגם לה מגיע להיות על המחשב.

הסוויץ' הזה, המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות, כל כך טעון, כל כך קשה, אבל עם זאת כל כך נכון. אני רק יכולה להתמלא גאווה, שהחיילים שנפלו, נפלו בשביל המדינה שלי.

כמו כל השנה, היה לנו טקס בבי"ס. זה הטקס הראשון מזה שנתיים שאני לא משתתפת בו. הטקס היה מאוד מרגש ומצמרר, והיו לי דמעות בעיניים. מה שהפריע לי, שישבו לידי שני בנים שכל הזמן דיברו רוסית. זה גם מפריע להתרכז, וזה גם מראה על חוסר כבוד! כל כך התחשק לי להגיד להם "תסתמו את הפה, תנו קצת כבוד ליום הזה!", אבל לא היה לי נעים.

כל אחרי הצהרים עברו לי מהר, עד שהגיע הערב ואיתו רוק עצמאות.

לבשתי ג'ינס, גופייה שחורה, מעל לקחתי עליונית דקה (שרוב הזמן הייתה קשורה לתיק שלי, והיא קצת נהרסה, חבל עליה, היא מאוד יקרה), והיה לי את השכל לנעול נעלי ספורט.

קודם עברתי אצל סאד, אבל היא לא הייתה מוכנה בזמן. אבא שלה היה צריך להסיע אותנו לתחנת רכבת, ועוד לקחת את סימפל בדרך. וכמובן שאיחרנו. מזל שסמול קנתה לנו כרטיסים, אחרת בחיים לא היינו מספיקות לקנות כרטיסים בזמן. מלבדנו היו – טוויקסי, מיי, וויס, וכמובן – סמול, אני, סאד וסימפל.

היו טונות של אנשים! ושהרכבת הגיעה, פשוט כולם דחפו את כולם, והיה כל כך צפוף!

אני וסימפל ישבנו ליד שתי בנות מנהרייה נדמה לי, הן היו שרוטות לגמרי, אבל חמודות.

אחרי הנסיעה -  הגענו לחוף דדו – מקום רוק עצמאות. היינו צריכות ללכת וללכת, ועברנו בדיקה ביטחונית קפדנית ביותר – המאבטח פשוט מישש אותי! סוטה! פדופיל! איכסה שכמותו!

לפני שנכנסנו למתחם עצמו היינו צריכות לחכות איזה שעה, בגלל הידידים הדפוקים של טוויקסי (איכס לא סבלתי אותם מהרגע הראשון שראיתי אותם), הם מאצלנו בבי"ס – אבל שכבה מעל. אחד מהם היה צריך לקנות כרטיס.

בסופו של דבר נכנסנו, וקנינו אוכל, רעבות שכמותנו.

הסתובבנו להנאתנו, ראיתי במשך כל הערב הרבה ילדים שאני מכירה.

עד שהתחילו ההופעות, ובין הופעה להופעה, הקרינו את האמ טי וי על שני המסכים הענקיים שהיו שם.

אני לא יודעת מתי, אבל מוניקה סקס פתחו את ההופעה. היינו קרובות לבמה, קפצתי וצרחתי, והיה לי חם, ואנשים כמעט עלו עליי.

אחרי שנגמרה ההופעה, סימפל התלוננה שאין לה אוויר, אז הלכנו להתמקם ולשבת באיזה מקום.

את ההופעה של יוני בלוך ואת של הפנקקייס, לא ראינו בגלל זה, אבל שמענו.

באיזה שלב פגשנו את ניים, טוק, בריין, טול ולמלם.

אח"כ הופיעו (לא זוכרת מה היה הסדר) הדג נחש, סאבלימינל, אביב גפן, שייגעצ, ירמי קפלן וחמי רודנר.

הלכתי להופעות של כמעט כולם, הכי פחות נהניתי בהופעה של הדג נחש, סאבלימינל סתם מתלהב מעצמו ונורא התחשק לי לצעוק לו ללכת למכור שוקו. בהופעה של ירמי קפלן וחמי רודנר, סתם היינו שפוכים בזולה שלנו, הייתי שפוכה לגמרי.... רק מלמלתי את השיר "גאולה", אני ממש אוהבת את השיר הזה....

הייתי צריכה גם לקנות מים. זה היה סיוט בשבילי, כי כולם דחפו אותי ונדחפו, וחשבתי שאני עומדת להימחץ. בסוף איזה אחד קנה לי מים.... איזה חמודי.

במהלך ההופעה של שייגעצ הלכתי לפגוש את חן היפהפייהJ היא ממש חמודהJ אבל איבדתי אותה....

הלכנו להופעה של הדורבנים, אבל כל הזמן חיכינו להופעה בה' הידיעה – היהודים.

מלבד עפר שכטר שהנחה את הערב, היו שתי בלונדיות מטומטמות שמגישות תוכנית ברדיו המקומי, ורק צעקנו להן לרדת מהבמה.

שהדורבנים סיימו להופיע הייתי אחוזת התרגשות. רק חיכינו ליהודים. אני, טוק וניים התקדמנו יותר ויותר לעבר הבמה, אבל פשוט היו מלא אנשים. בזמן שאנשי היהודים ומיטלמן המלך ביניהם סידרו את הבסים ואת הכלים, שמו במסכים את השיר סופרסטאר של רוני, ואז טוק המציא לזה מילים חדשות : (שירו בקצב) "את סתם פאקצה מטומטמת, שלא יודעת לקרוא ולכתוב, את סתם בלונדינית טיפשה תלכי ללמוד לקרוא".

זה היה כזה מצחיק..... בזמן שחיכינו ליהודים, צעקנו "היהודים, היהודים, היהודים", והתחלנו לשיר את "עידן האלוהים".

ואז.... אחרי דקות ארוכות של מתח..... עלו תום ואורית לבמה.

אני התחלתי לצרוח ולקפוץ ולרקוד..... ביחד עם ניים וטוק. הם התחילו את המופע עם "עוד ארון אחד", ואז הם המשיכו עם "ליפול",” you got to believe me”, שיר חדש שלהם מהאלבום הבא, "גניבה" ו"קח אותי". הייתי באקסטזה. הייתה הופעה מעולה. ואז ביקשנו עוד שיר אחד. ובהתחלה לא רצו לתת להם להמשיך להופיע, ואנחנו צרחנו....והתחלנו לשיר את ג'קי. ובסוף נתנו להם אישור לשיר אחרון והם שרו את ג'קי. אבל לקראת סוף השיר, וויס גררה אותי, תוך כדי שאני שרה, קופצת וצורחת באקסטזה, והיא אמרה שצריך ללכת...

היה לנו ממש סיפור עם איך לנסוע והמון וויכוחים, אבל בסופו של דבר התפצלנו, ואני סמול וויס נסענו ביחד במונית – שעלתה לנו 70 ₪! פשוט חוצפה! בדרך סטאר התקשרה אליי ושאלה מה נשמע.

הגעתי בשבע וחצי הביתה, ההורים שלי קמו, סיפרתי להם על המופע אבל לא רציתי ללכת לישון. הייתי מלאת אנרגיות! בחיי, ההופעה הייתה מעולה, כל כך נהניתי, ולא חשבתי על כלום חוץ מעל השירים.

בסוף הלכתי לישון לאיזה שלוש שעות, ואז קמתי, והתקלחתי, וכל השיער שלי היה ג'יפה, והייתי מלוכלכת, מכל הטינופת שם.

נסענו לדודה שלי (אחות של אמא שלי) והיו אצלם עוד חברים, ועשינו על האש, ודיברנו, ולמדתי ללשון, ודיברתי עם סטאר ועם איינג'ל, והיה לי נחמד.

אני רוצה שוב רוק עצמאות.

כן, זה סופי: אני, ברוק העצמאות חיפה! אני מקווה שיהיה שווה, ושאוכל לצעוק לתום פטרובר שיעשה לי ילד.

אתמול, הלכתי אל שאי. וגם ניים היה שם. ראינו "האקדמיה לצחוק", ושאי טען שהדר לוי יפה! אבל היא כל כך מכוערת!!! אלוהים, איזה טעם.....

אחר כך נדדנו לעבר סמארט. בדרך שאי וניים לא הפסיקו להתווכח על שטויות.

הגענו אל סמארט, ואיינג'ל ובריין היו שם. היינו צריכים לחכות לסימפל שתגיע, וגם לטוק.

ניסינו לראות סרט בדי וי די שבריין הביא. לראות איתם סרט זה סיוט. כל שנייה מישהו חייב להגיד משהו, וכל פעם בגלל השטויות של סימפל סמארט הייתה צריכה לעצור את הסרט. בסופו של דבר, כן הצלחנו לראות את הסרט בצורה רציפה. לסרט קוראים "סכנה ברחוב ארלינגטון", זה סרט מתח, על איש שמגלה שהשכנים שלו טרוריסטים. זה לא דפוק ומשעמם כמו שזה נשמע, והסוף מבריק. סרט נחמד.

אחרי הסרט, המשכנו לשבת בסלון, ולדבר, ולהתווכח על שטויות. כמובן, שחיטטנו לסמארט במטבח, כדי למצוא מה לאכול. בסוף אני וסמארט אכלנו עוגיות. לבד.

בארבע ורבע בערך, החלטנו שהולכים, והלכנו. בדרך חזרה, ראינו מלא ניידות, והלכנו לראות מה קרה. היו בערך עשר ניידות, עם שוטרים, שהכניסו ערסים מכוערים (היו כמה משכבתי הלא יקרה בכלל) לתוך הניידות. שאלתי איש אחד מה קרה, והוא אמר שפתאום ככה סתם התחילו מכות.

היה פשוט מרתק.

ובכן, בדקות אלו ממש, אני בסימן אי וודאות ואי החלטיות מוחלט. כבר הבעתי את רצוני ללכת לרוק העצמאות בחיפה. במהלך השבוע האחרון, שיניתי את דעותיי לכאן ולכאן. לפני חצי שעה בערך, טוויקסי הציעה לי לבוא איתן לרוק העצמאות. ואני מאוד רוצה. אח של סמול יכול להשיג לנו  כרטיסים מוזלים.... אבל מצד שני, מה אני לא אהייה עם החברים שלי? (ולא, אני יודעת שאיתם – אנחנו בחיים לא נלך. וככה). אמא שלי לא הכי מתלהבת מהרעיון. וצריך לחכות שאבא שלי יחזור כדי שהוא יביע את דעתו בעניין (איזה חוסר החלטיות!), ואז נראה אם מותר לי ללכת או לא.... מקסימום....

הרבה זמן לא כתבתי.

ביום שלישי היה לי מבחן בביולוגיה. למדתי אליו, אבל, הלך לי ממש גרוע. הוא היה ממש קשה לטעמי, בקושי עשיתי בו משהו. הציון שלי מתחיל מ-73, ויש לי הרגשה שאני אקבל 43.

אבא של ילד אחד מהשכבה שלי נפטר מהתקף לב. זה ממש עצוב.... ככה אנשים מתים, בצ'יק.... לא הלכתי לניחום אבלים, כי לא נראה לי שהוא מכיר אותי בכלל. ואני לא ממש מכירה אותו.

ואני גם, לא יודעת, זה פשוט מדכא כזה... אני לא אוהבת.....

אתמול לסימפל היה צו ראשון. והיום לבריין היה. אבל לא הספקתי לדבר איתו. וגם התבטל לי אתמול מתמטיקה.

והיום היה לי שעה חלון. יותר נכון, חשבנו שיש לנו הרצאה במקום ספורט. אז אני, סטאר, לאפ, סמול וסאד, החלטנו להבריז וללכת אל סטאר הביתה. בסוף ההרצאה לא הייתה לנו, והיה לנו שיעור ספורט כרגיל.

בדרך לבית של סטאר עברנו ליד החטיבות, וראינו התקבצות של הרבה תלמידים. ומשטרה! הלכנו לשאול אותם מה פשר העניין, וילדה אחת אמרה לנו שהם עושים שביתה, כי מבטלים להם את הטיול השנתי ואולי את המסיבת סיום והם לא לומדים.... זין עליהם! גם אני רוצה לא ללמוד!

שוב התבטל היום מתמטיקה.

אבל לא הלכתי הביתה.

נשארתי עם האקס, ודיברנו, והוא קצת התעלל בי. בחיי, הוא ממש אוהב לריב איתי מכות, להרים ולהפוך אותי.

והיה היום קצת ריק בביצפר, כי לחלק יש מגן מחר בכימיה.

והתכוונתי ללמוד היום להיסטוריה, אבל פשוט נרדמתי.

וסימפל מעצבנת. היום היא הייתה צריכה ללכת לרופא, שיעשה לה בדיקה לקרקעית העין, כי הצבא ביקש ממנה בגלל המספר הגבוה שלה בעיניים.... זאת בדיקה מעצבנת, עם טיפות עיניים, וצריך לחכות, והיא רצתה שאני אבוא איתה. אבל לא רציתי, כאילו, מה אין לי חיים? אז היא התעצבנה. יאללה יאללה שתלך לחפש..... אני לא חייבת לה כלום! (אני נשמעת כל כך פאקצתית)

קצת בכללי...
שם: חסוי
פירסינג: 3 עגילים באוזן ימין, אחד בשמאל
קעקועים: אין
גובה: 1.55
מידת נעליים: 36-37
צבע שיער: שחור
אחים/אחיות: אחות בת עוד מעט 14, ואחות בת 11 וחצי
בת כמה את נראית: 14 
משקפיים? יש 
גשר? לא, תודה לאל

עבר פלילי: לא
שפות: עברית ואנגלית
הדברים האחרונים שעשית...
ספר שקראת: "ואל אישך תשוקתך"
סרט מושכר שראית: וואו...לא זוכרת....אני חושבת שזה היה או "הזהות" או "ירח דבש מטורף" בדיוידי
סרט בקולנוע: "אפקט הפרפר"
שיר ששמעת: היהודים - לפעמים
השיר שנתקע לך בראש: שום דבר כרגע
הדיסק שקנית: לא קונה דיסקים
הדיסק ששמעת: לימפ ביזקיט
האיש שהתקשרת אליו: אמממ....ממש לא זוכרת
האיש שהתקשר אליך: אבא
תוכנית טלוויזיה שראית: וואו, מלא זמן שלא ראיתי טלוויזיה
איש שחשבת עליו: האקס

האם...
את/ה דלוקה על מישהו: בערך...
את/ה רוצה לגור במקום אחר: לא
את/ה מאמינה באהבה ווירטואלית: לא
את/ה רוצה עוד פירסינג: לא
את/ה אוהבת רכבות הרים: כן
את/ה הייתם בחו"ל[אם כן איפה]: הולנד, צרפת ואנגליה

בעד\נגד...
מערכת יחסים ממרחקים: תלוי איזה מרחק, ותלוי בעוד דברים, אבל כעיקרון לא
להרוג אנשים: נגד.
עישון אצל בני עשרה: אמממ....עדיף שאני לא אענה.....
נסיעה במכונית אחרי ששתית: נגד.
מערכת יחסים של הומואים\לסביות\ביסקסואלים: אין לי בעיה עם זה
תוכנית ההתנתקות של שרון: בעד.

האם את\ה...
אי פעם בכית על בת: כן.
אי פעם בכית על בן: כן.
אי פעם שיקרת: כן.
אי פעם נעצרת: לא.

כמה פעמים...
היית מאוהבת: לא זוכרת כבר
נשבר לך הלב: פעם אחת
שברת לבבות: אחת
נישקת בנות: לא נישקתי בנות
נישקת בנים: עם 4 בנים התנשקתי, אבל לא ספרתי כמה נשיקות סה"כ היו לי. המון....
שכבת עם בנות: אף פעם
שכבת עם בנים: שכבתי עם בחור אחד, פעמים אחדות....
השם שלך הופיע בעיתון: אף לא פעם אחת 
התחרטת על דברים שעשית: יותר מדיי

דברים מועדפים...
מילה בת 4 אותיות: fuck
ממתק: סוכריה על מקל, שוקולד, במבה
סרט מצויר: מלך האריות, פוקהונטס
קורנפלקס: שונאת קורנפלקס!
מסטיק: אורביט ללא סוכר
צבע: כחול, אדום, שחור וסגול
יום בשבוע: שישי
היום הכי לא מועדף: שלישי
ג'לי: יאק!

תכשיט: טבעות צמידים ועגילים
חורף\קיץ: חורף.
בחדר: המיטה שלי.
האיש האחרון ש...
ישן במיטה שלך: האקס....אבל זה לא היה המיטה שלי, זה היה בטיול השנתי! אז...לא יודעת....
ראה אותך בוכה: האקס
הלכת איתו לסרט: טוק, בריין, סימפל, שאי וניים
צעק עליך: לא זוכרת
שלח לך אימייל: מזמן!
האם אי פעם...
אמרת "אני אוהבת אותך" והתכוונת? כן.
הופעת בציבור בפיג'מה? כן! ביום הורים הראשון שלנו!

בכית בסרט? כן. 
היית על במה? כן.
חשבת שאת\ה הולך למות? כן
נכשלת במקצוע?: כן....
הורידו אותך כיתה? לא.
הקפיצו אותך כיתה? לא.
רצית להיות המין השני? לא.

דברים אהובים:
שיר אהוב: אייריס של גו גו דלוס, וeverything for free  של הקיס צ'ויס....אלו השניים הכי הכי מיוחדים בשבילי, אבל יש עוד הרבה...
אוכל אהוב: שוקולד!
תוכנית אהובה: חברים
ספורט אהוב: ללכת מהמטבח למחשב
תחביב: לכתוב
זמר/זמרת/להקה אהובים: היהודים, נירוונה, אואזיס 
עיתון אהוב: מה שיש בבית

סתם:
מה השעה עכשיו? 20:58
תפוח או בננה? תפוח.
כחול או אדום? כחול.
סתיו או אביב? סתיו.
מסנג'ר או אייסיקיו? איי סי
מה אתה הולך לעשות אחרי שאת\ה תסיים\י את זה? לדבר באיי סי קיו, לכתוב סיכומים בהיסטוריה למחשב
איזה ארוחה אחרונה אכלת? פסטה, ביצת עין, עגבניה וגבינה בולגרית בצורת קוביות
תיכון או אוניברסיטה? תיכון, בשאיפה לאוניברסיטה.
אתה משועמם/ת? קצת
רעש אחרון ששמעת? רעש ההקלדה 
ריח האחרון שהרחת? אממממ.....הריח של האוכל שלי!

"את הכי מניאקית בעולם.......אני מקווה שהבנת את המסר כבר מזה שאני לא מתייחס אלייך אפילו.....את כמו אויר ............"

"אויש סמייל

שוב חזרנו לזה?

אני מנייאקית?

סבבה

אתה מדבר איתי

רק שאתה צריך אותי

רק שאף אחד לא שם עליך

אז תעשה לי טובה

זה לא מזיז לי בכלל

אתה יודע רק להאשים אחרים

תמיד התייחסת אליי כמו אל אוויר חוץ ממקרים שבהם התחשק לך להיות נחמד

או שהיית צריך אותי

או לא יודעת מה"

"סליחה??????
רק תסבירי לי באיזה מקום בחיים שלי הייתי צריך אותך?!?!

יא אללה איך את לא מתביישת.....

סבבה נכון.......קשה לי להיות נחמד לאנשים אבל באמת שניסיתי איתך.......ואת סתם היית מגעילה....

ומזה הקטע הזה שאף אחד לא שם עלי?

אף אחד לא שם עלי ממזמן!
אני צריך רק את נייס ואת זה ברוך השם יש לי.......אני ממש אבל ממש לא צריך אותך........את מדמיינת....."

"אני לא יודעת

גם איינג'ל אמרה את זה

הייתה תקופה שדיברת איתי

כי לא היה לך עם מי לדבר

או לא יודעת למה"

"א'  אני לא מדבר עם איינג'ל כבר פוללללללללללללל זמן אז היא לא יכולה לדעת וכל מה שהיא אומרת זה דעתה וזכותה.................דבר שאני , אני אגואיסט נכון , אבל לא עד כדי כך......... ואני לא אדרדר לרמה של להזדקק לך! מילא למישהו על רמה, אבל לך?

לא נראה לי..........."

"טוב

אז מה רצית להגיד בהודעה הזאת?

מה?

כאילו, מה הייתה המטרה שלך?

מזמן הבנתי שאתה לא מדבר איתי/לא מתייחס אליי/אני אוויר

זה בסדר

זה הדדי

זה לא הפריע לי

כי כבר נמאס לי

אז שיהיו לך חיים טובים

אני ממש לא מבינה מה הייתה מטרת השיחה הזאת

אני לא אתעצבן ממך

שיהיה לך יום טוב"

"חחחחחחחח נזקקתי למישהו .........אז הייתי צריך להציק לך...

טיפשה............לכי חפשי......."

"אתה הטיפש פה

אתה הטיפש הכי גדול

אני אפילו לא יכולה לתאר כמה שאני שונאת

סליחה, אני לא מבזבזת עליך רגשות

איגנור מעכשיו"

וואט דה פאק הבן אדם רוצה ממני? דיי שלא יעשה לי את זה! אני ממש לא מבינה מה הייתה המטרה של השיחה שלו. מה, באופן נואש הוא ניסה לדבר איתי? מה הוא ניסה להעביר לי? כי ממש לא הבנתי את המסר! לבן אדם יש חוצפה ברמות, מוציא את עצמו קדוש מעונה, כאילו כולם מנייאקים ורעים וזונות והוא בסדר, הוא תמיד בסדר. תמיד הוא מאשים אחרים בטמטום שלו. ההודעות שלו באיי סי קיו, כל כך לא במקום, כאילו שמישהו שם עליו, כאילו שמישהו מתייחס אליו בכלל. כאילו שאכפת לי. בא אליי בטענות, וואלה יופי! הבן אדם דפוק ברמות, הייתי צריכה לשלוח אותו לאגנור עוד מזמן.

ויום אחד קם השטן, וקרא לעצמו אדולף היטלר. והשטן בנה לו גיהנום בשמות אושוויץ וברגן בלזן.

והשטן התחיל לענות, לרצוח, להתעלל, לכלות, להשמיד.

והשטן חשב עוד ועוד על מיתות, על צעדות מוות, על ניסיון לכלות.

והשטן רצה לשלוט על העולם, רצה שיהיה מטורף כמוהו.

והשטן הקים לו צבא, צבא של גולגלות חומות.

אבל השטן לא הצליח בדבר אחד.

הוא לא הצליח לשבור אותנו.

***

וכל המילים שאכתוב, וכל המילים שאומר, וכל הרגשות שארגיש, יהיו כטיפת מים בתוך כל המילים והרגשות.

כי להבין, לעולם לא אבין.

ולי אין זכות דיבור בכלל.

כי אני לא הייתי שם. כי אני לא יודעת איך אנשים אמורים להרגיש, איך אנשים אמורים להתנהג, איך אנשים אמורים להתמודד, כאשר מוציאים אותם מהבית שלהם, כאשר אוסרים עליהם לעשות עוד ועוד דברים, כאשר מחייבים אותם לענוד תלאי, כאשר שמים אותם בגטו, כאשר רוצחים, מרעיבים ומענים.

כאשר הם נאלצים לצפות בבני משפחתם מתים. כאשר "לחיות" בשבילם זה רק לשרוד.

כאשר משפילים אותם בשל יהדותם. ואך ורק בשל העובדה שהם יהודים.

ואני לא יודעת איך זה לחיות עם העובדה שהייתה אמורה להיות לך משפחה, אבל היא איננה. כי הנאצים רצחו את כולם. ואיך זה לחיות עם העובדה שיש לך הורים שעברו את התופת, שעברו את הזוועה.

ולי, לי אין הרבה מה לומר.

כי אני לא יודעת.

כי אני לא מבינה.

וכל מה שנותר לי זה רק להישאר בתדהמה.

אבל בשבילי, יום השואה, הוא יותר מיום זכרון. בשבילי, מילים כמו "סלקציה" ו"פיתרון סופי", יש להן משמעות חזקה יותר. בשבילי. וכל פעם שמישהו אומר "נאצי" ו"שואה" ככה סתם, אני מצטמררת.

ובכל שנה, אני רק ממשיכה לדמוע אל מול הסיפורים.

ובכל צפירה אני רק שומעת את זעקת הקורבנות. את הצרחה שהם צרחו, והעולם המשיך לשתוק.

ובכל צפירה, אני מרגישה את הכאב.

אבל בכל שנה, אני זוכרת דבר אחד ויחיד.

שאני הנקמה.

עצם העובדה שאני חיה, עצם העובדה שהעם שלי חי וקיים,

עצם העובדה שאני זוכרת, זוכרת ולא שוכחת,

זאת הנקמה.

היטלר, בדבר אחד לא הצלחת. לא הצלחת להשמיד אותנו כליל.

אחרי שהספקתי להשלים אינספור שעות שינה, ניסינו לחשוב מה עושים. כל יום שישי אותו סיפור – אין מה לעשות. דיברתי עם טוק והוא אמר שרוצים ללכת לסרט. אבל לא ממש התחשק לי. הרי הייתי שבוע קודם. התקשרתי לאיינג'ל ושאלתי אותה מה דעתה. היא גם לא רצתה. התקשרתי לסימפל והיא לא רצתה, היא סתם בלבלה לי במוח. ואז שוב חזרתי לאיינג'ל. בסוף החלטנו שאני וסמארט באות אליה.

אז באנו אליה.

והיה פאקינג קר בחוץ!

ישבנו בחדר שלה, וראינו טלוויזיה. סליחה, חיפשנו מה לראות. אין כלום בטלוויזיה. ושמענו את הדיקסק של היהודים, ועזרנו לאחותה של איינג'ל לבחור ג'קט שיתאים לה לבגדים.

ואז היא הלכה, ורציתי שאיינג'ל וסמארט יראו לי את הריקוד שלהן בספורט, אז לשם כך היינו צריכות להוריד את השיר שלהן, ולצרוב אותו. וזה לקח דיי הרבה זמן, כי היינו צריכות להוריד שירים, ועד שצרבנו, ובלה בלה בלה. בסופו של דבר – הן לא הראו לי את הריקוד בכלל!

ואז ירדנו למטבח לשתות ודיברנו על האם סמייל יעשה מסיבת יום הולדת, את מי הוא יזמין, ולמה לנו (ולהם) לבוא, לתת לו מתנה, כשבעצם אנחנו לא סובלים אותו. כל כך לא אכפת לי ממנו כבר. הוא סתם נצלן ואינטרסנט.

ואז דיברנו על ה"נשף" שיעשו לנו שנה הבאה לסיום י"ב. לפי דעתי, נשף זה ממש דפוק, זה רק חיקוי לאמריקה, ואני בכלל לא טיפוס של זה. התחלנו לדמיין את שאי, ניים וטוק עם פפיונים וחליפות...וזה היה כל כך קורע! זה כזה מצחיק!

ואז סמארט הלכה, ואני ואיינג'ל עלינו למעלה, והיינו במחשב, ודיברתי עם האקס. והוא עושה לי נקיפות מצפון.....

בערך בשלוש ועשרים יצאתי לכיוון הבית, והיה כל כך שקט בחוץ! אז התקשרתי לסטאר, שתנעים את זמני בזמן שאני חוזרת הביתה.

והלכתי לישון.

ובעשר לאפ התקשרה אליי ואמרה שאני אבוא אליה כדי שנעשה תצפית. אז הייתי צריכה להתארגן מהר, והלכתי אליה. נסענו עם ההורים שלה ואח שלה הקטן.

ובכן, בחוץ היה חמים, אבל שם, בגלל שזה בצפון וליד ים – היה פחות חם. ואיזה גלים! ממש ענקיים, והבורות שלנו נעלמו בגלל הגשם. היינו צריכות להיכנס לבור הראשון, אבל הכל היה מלא מים והמים היו קפואים בטירוף! אז החלטנו למדוד טמפ' מחוץ לבור, ואז אחיה הקטן של לאפ נפל בדיוק על המדחום שלנו. וכן, הוא נשבר. ולקחנו דגימת מים, אבל היינו מוכרחות להיכנס לתוך הבור. לקח לנו מלא זמן עד שהצלחנו להיכנס, וכל פעם הזרם התחזק יותר ויותר. והתחלנו לצפצף. ניסינו איכשהו למדוד את כיסוי האצות, אבל זה היה לא מדויק, והעט שלנו נפל למים.

את הבור השני איבדנו, הוא פשוט נעלם בגלל הגשם.

הביוטופ הזה היה פשוט מתסכל! היה כל כך קר ואני בטוחה שאני מצוננת. ואין לנו אחוז כיסוי של אצות, ולא טמפ', והכל מתפקשש. אפשר לזייף, אבל זה הולך לבגרות שלנו! מה אם זה לא יהיה טוב? אני לא רוצה לדפוק לעצמי את הבגרות. הלכתי אליה, וניסינו לחפש באינטרנט ולעשות את הדף תצפית.

ובערך בשלוש ומשהו אבא שלי לקח אותי הביתה.

הג'ינס שלי ספוג מים, הנעליים גם כן.

עשיתי מקלחת חמה והלכתי לישון, ועכשיו אני צריכה למצוא משהו באינטרנט שיעזור לנו עם הביוטופ המעצבן הזה.

ועוד שבועיים למתכונת בהיסטוריה, ואני לא מתקדמת בגרוש עם הלמידה, ואין לי זמן לכלום.

אוף.

שנתי הלילה שלוש שעות. פשוט לא הצלחתי להירדם. התהפכתי לכל הצדדים, קמתי, שתיתי, ו...פשוט כלום. בסוף נרדמתי בערך בשתיים וחצי – רבע לשלוש.

ברבע לשש כבר הייתי צריכה לקום, בשביל ללמוד למבחן בספרות.

אחרי שסיימתי ללמוד, התחלתי להתארגן בחוסר חשק. כל מה שרציתי היה לחזור לישון.

בדרך לבי"ס פגשתי את טוק. גם הוא נראה עייף למדיי.

שיעור ראשון היה היסטוריה. כמעט נרדמתי, זה היה כל כך משעמם! וקיבלתי 72 במבחן.

אחרי היסטוריה, היה לנו את המבחן בספרות.

המבחן מורכב משלוש שאלות, והוא היה קשה!

כתבתי בערך 4 עמודים, אבל אני לא יודעת. שאלה אחת (שהיא הייתה חובה) – בכלל לא למדנו אותה! אז התחלתי לחרבש. בכלל, נראה לי שקצת "איבדתי" את עצמי במהלך הכתיבה והתשובות......והיד שלי כאבה נורא.

סיימתי לפני הזמן, הלכתי במסדרון, ועברתי ליד הכיתה של איינג'ל, וראיתי אותה עומדת להירדם. זה היה מצחיק. עשיתי לה שלום, ואז חזרתי ופגשתי את האקס. בחיי, מאז אותו יום ראשון שהייתי אצלו, לא ראיתי אותו. דיברנו, אבל זה לא אותו הדבר. בצורה מוזרה, התגעגעתי אליו. לפעמים אני רק רוצה להיות איתו וזהו. אפילו בלי לעשות כלום. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה אותו נואשות.

לפעמים אני כל כך רוצה שהוא יחבק אותי, את החיבוק הזה שלו, ויגיד לי שהכל יהיה בסדר.

טוב אני קצת גולשת.......

בכל מקרה, היה לנו מתמטיקה.

ממש "כיף".

לפני מתמטיקה דיברתי עם סמארט, איינג'ל ושאי. וגם הם לא ישנו בלילה! בחיי אף אחד לא ישן אתמול?!

במתמטיקה היה ממש משעמם, וכמעט נרדמתי. כל מה שרציתי היה להיכנס למיטה שלי, להתכרבל בפוך שלי, ולישון לפחות חמש שעות.

בקושי רב חזרתי הביתה.

אכלתי, קראתי עיתון ואז ניסיתי להכין את שיעורי הבית בביולוגיה (הרבים, שכמובן הזנחתי ולא עשיתי בחופש). אבל זה היה קשה, מעצבן ומשעמם.

אז החלטתי להתקלח כדי להעיר את עצמי.

אבל זה לא עזר, אחרי המקלחת פשוט נרדמתי.

אבל ישנתי בקושי שעה, כי סטאר התקשרה אליי, וקבענו ללכת ביחד לקורס בלשון.

בלית ברירה, גררתי את עצמי מהמיטה, והלכתי להתארגן. הייתי חיוורת, עצבנית, עייפה, וכאב לי הראש.

הייתי צריכה לעבור אצל ידיד שלה, כי היא הייתה אצלו.

בידיים רועדות לחלוטין הצתתי סיגריה. יש לי הרגשה שאני כבר מכורה. והכי נורא זה שהבטחתי לאקס שלא לעשן. הוא נתן לי אולטימטום – או אני או הסיגריות ואמרתי לו שאני מעדיפה אותו. אבל אני עושה דברים מאחורי הגב, וגם ככה לא הייתה לי כוונה לעמוד במילה שלי.

אני יודעת שזה ממש לא בסדר, אבל אני לא מבינה מה אכפת לו כל כך....

אני עלולה להסתבך בצרות, כי אני לא רוצה לשקר לו, והוא עוד עלול לתפוס אותי. ועוד יותר גרוע – ההורים שלי עלולים לתפוס אותי. זה יהיה ממש סיוט, אם כל פעם אני אצטרך לרוץ לשטוף ידיים ולצחצח שיניים, ולבדוק שהבגדים שלי לא מסריחים.

כל הדרך סטאר אמרה לי שאני מגעילה והלוואי וההורים שלי יתפסו אותי ויתנו לי עונש.

רעה שכמותה.

היינו בקורס.

ובכן, מי שמעביר לנו את הקורס, היה הרכז הפדגוגי עד לפני שנה, והשנה הוא פרש. אבל כן, הוא עוזר לביצפר שלנו.

הוא קצת, האמ, נשי.

אבל הוא מורה טוב, אפילו שהוא מתחיל ללמד הכל (כמעט) מהתחלה. בתחילה הרגשתי כמו ילדה בכיתה ט', אבל שיהיה.

הקורס עבר, ועכשיו אני בבית, מתה מעייפות.

ויש לי שיעורים בביולוגיה.

קצת אפרפר, קצת "קר"

חלון מסרים אנמי מדיי.....

עצות

הארות

תגובות

יתקבלו בברכה

קמתי היום בשמונה וחצי, אחרי שאתמול נרדמתי בערך בשלוש. רציתי להמשיך לישון, אבל לא הייתה לי ברירה אלא לקום.

צחצחתי שיניים, אכלתי, שתיתי את הקפה של הבוקר, התקלחתי והתלבשתי. קמתי עוד לפני ההורים שלי! באמצע ההתארגנות שלי גם הם קמו.

ועפתי ישר החוצה אל אנרג'י.

נפגשתי עם אנרג'י, המון זמן שלא ראיתי אותה. ואז הלכנו אל למלם, ופטפטנו לנו בדרך.

היינו אמורים להיפגש כדי לעשות את העבודה באנגלית.

הנושא שלנו זה safe sex.

לא תאמינו מה עברתי אתמול בשביל להשיג את המידע. מותקנת לי במחשב תוכנה ארורה, שסוגרת כל דף אינטרנט שמופיעה בו המילה sex, ולמען האמת זה לפעמים סוגר לי אתרים תמימים, כמו כמה בלוגים, ולאחרונה את ההוטמייל שלי.

ביקשתי מבריין שיחפש לי, הוא ניסה לשלוח לי בקובץ וורד, אבל התוכנה הארורה סגרה לי גם את הוורד!

בריין ניסה לעזור לי למחוק את התוכנה, לגלות את שמה, למצוא איפה היא קיימת, אבל לא הצלחנו.

הייתי מיואשת. ללמלם אין אינטרנט. לאנרג'י המחשב היה הרוס. ואז ברגע האחרון, שכבר הייתי על סף ייאוש, ראיתי את אנרג'י באיי סי קיו. תיקנו לה את המחשב! שלחתי לה את הקובץ שבריין שלח לי, והיא שמרה אותו על דיסקט.

באנו אל למלם. אבל לא ממש עשינו משהו משמעותי, היינו צריכים לחכות שהמחשב יתפנה. ואז, מסתבר שללמלם יש וורד 97! אלוהים! בהתחלה זה לא נפתח, אבל אחותו הצליחה לסדר את זה. ואז לקח למדפסת שלו המון זמן להדפיס הכל.

חילקנו את העבודה, אבל משהו משמעותי לא עשינו. אנרג'י אמרה שהיא תבקש מידיד שלה לחפש לנו.

ואז הלכנו.

הייתי אצל אנרג'י קצת, ואז חזרתי הביתה, והסתכלתי בחומר שבריין הביא לי. זה ממש מצויין, עם הרבה פירוט, עברתי על זה קצת, וחילקתי את זה לנושאים, וגם רשמתי לנו מה בדיוק אנחנו צריכים.

אבל יש לנו בעיה קלה. הנושא שלנו זה safe sex , אבל צריך שלושה מאמרים, שהם תתי נושא. יש לנו אמצעי מניעה ומחלות, וחשבנו לעשות על מודעות בני הנוער, אבל אין ממש מה לכתוב על זה. רעיונות? מישהו?

אה כן, ובאו אלינו אורחים לצהרים. היום חג שני, אז זו כבר מסורת, שמזמינים את המשפחה של אבא שלי לצהריים. למרות שאנחנו אשכנזים ולא חוגגים את המימונה, בכל זאת. באו אח של אבא שלי ואשתו, הבן שלהם – בנדוד שלי, הבת שלהם הגדולה ובעלה לעתיד, בת דודה של אבא שלי, בעלה, אחותה ושני הילדים הגדולים שלה. וזהו, אני מקווה שלא שכחתי מישהו.

ממש מתתי מעייפות. כל מה שרציתי היה לישון. עד הארוחה, אני ובנדוד שלי ישבנו בחדר שלי ודיברנו. הוא מבוגר ממני בשנתיים, הוא בן 18 וחצי, ולא מזמן הוא התגייס.

ואז הייתה ארוחת צהרים, והיה המון המון אוכל! כמובן שלא אכלתי מהכל. וחוץ מזה, שתיתי יין, ואבא שלי הוציא את הוודקה מהמקפיא (אנחנו משפחה של רוסים!), והוא אפילו נתן לי ולאחיות שלי לשתות. אבל הוא לא נתן לי לשתות הרבה. אחותי האמצעית נורא התלהבה מהטעם, אבל אחותי הקטנה אמרה שזה מגעיל.

אחרי הארוחה, הלכתי לחדר שלי ופשוט ישנתי עד שהאורחים הלכו.

כשהתעוררתי הם פשוט לא היו שם, ואז עזרתי להורים שלי לסדר את הבית, לפנות, לנקות וכו'.

וזהו, כך נגמר לי החופש. האמת, החופש נגמר מהר מדיי. לא עשיתי שום דבר חוץ משינה- מחשב-אוכל- טלוויזיה, ומדי פעם לצאת מהבית. חוץ מהרבה קלוריות שנוספו, לא עשיתי שום דבר. רציתי לנסוע לת"א, רציתי מאליס, אבל לא יצא.

מחר, היום האחרון, ואני אלמד לספרות, וגם אפגש עם סימפל.

הזמן עובר מהר כל כך.

פשוט טס.

תכף יתחילו לי כל הבגרויות, תכף אני מסיימת י"א.

מפחיד.

אתמול בערב, החלטנו לצאת לסרט. קודם כל הלכתי לקנות מצית, ואז הלכתי לסימפל, וביחד הלכנו לקניון.

היינו דיי באיחור, והלכנו כל כך מהר! ועוד הייתי על עקבים! הרגשתי שאני תכף מתפגרת.

מסתבר, שלא ממש איחרנו, וכולם הגיעו רק שתי דקות לפנינו. כולם = בריין, שאי וניים.

היינו בהרכב מצומצם.

הלכנו לסרט "אפקט הפרפר". זה מותחן אימה. ובכן, אני מודה, היו רגעים שפשוט קפצתי מהכסא מרוב פחד, ובתחילה מלמלתי כל הזמן לבריין ולשאי ש"אני שונאת את הסרט הזה", אבל אחרי שמגיעים לסוף הסרט (שהוא ממש לא צפוי), זה כבר לא ממש מפחיד. סרט מומלץ ביותר.

אחרי הסרט אני ושאי היינו רעבים. אבל הכל כשר לפסח! בסוף התפשרנו וקנינו צלחת עם שניצל וצ'יפס וסלט. השניצל היה בסדר, דיי טעים, הצ'יפס היה מלא שמן אבל אכיל, והסלט – איכס.

בזמן שישבנו ואכלנו, וניים הציק לי ולשאי, סימפל שמה עין על מוכר בגלידרייה. הוא באמת היה חתיך. נתנו לו שם קוד: "היפיוף". היא כל הזמן בהתה בו ואמרה וקראה לי בשמי שאני אסתכל עליו או לא יודעת מה היא רצתה. אה היא חשבה לתת לו את הטלפון שלה, אבל בסוף לא היה כלום.

אחר כך הלכנו אל שאי הביתה.

בתחילה היינו על המרפסת שבגג והוא כל הזמן הביא לנו אוכל (אבל במשך כל הזמן שהיינו אצלו. צחקנו עליו שהוא רוצה לפטם אותנו ואז לאכול אותנו).

ניסיתי לשכנעם לבוא איתי לרוק העצמאות בחיפה, ואז התחלנו לדבר על ל"ג בעומר.

אחר כך היה לנו קר, אז ירדנו למטה לסלון.

ושוב, אכלנו, וראינו את המרתונים של כוכב נולד, וצחקנו על האנשים שם.

סימפל נרדמה, ואני וניים כל הזמן רבנו והלכנו מכות. הוא טוען שאני יורדת עליו, אבל הכל ברוח טובה, אני לא פוגעת באף אחד. חוץ מזה, זה מתבקש. בריין אמר שהוא אוהב את הדרך בה אני יורדת על אנשים.

אחר כך הלכנו קצת למחשב.

ואז שוב חזרנו לסלון.

חזרתי הביתה בחמש בבוקר.

היום חוץ מלנקות את החדר ולראות קצת טלוויזיה, רוב הזמן פשוט ישנתי. אני בזמן האחרון מרגישה ממש לא טוב וגם לא אכלתי כלום כל היום. ואני נורא עייפה בזמן האחרון. פשוט מותשת, למרות שאני לא עושה כלום.

"תלך. תברח ממני. אל תעשה את זה לעצמך. למה אתה מכניס את עצמך לזה. אתה לא מבין, אני רק אהרוס אותך. אני הורסת כל דבר, אני הורסת את עצמי. אני פוגעת בכל דבר. אני אפגע גם בך.

אתה לא צריך אותי על הראש שלך. אני לא מבינה למה בכלל אכפת לך ממני. אתה אומר שאני חשובה לך. אבל למה. למה לכל הרוחות. במקומך כל אחד אחר היה פשוט מעיף אותי לעזאזל. ואתה לא חייב לי שום דבר, ואני לא מבינה את ההתעקשות שלך להמשיך להיות לידי. זה פשוט טוב מדי בשבילי.

אתה עושה את זה מרחמים? כי אם כן אני לא צריכה.

אתה עושה את זה מהתנדבות? אז אל.

אתה לא צריך אותי על הראש שלך. אני סתם דפוקה, אני סתם מטומטמת. אני סתם מתוסבכת, אל תכניס את עצמך לזה בכלל.

אני לא יכולה לסמוך על אף אחד. אני מצטערת. מספיק סמכתי על אנשים והם אכזבו.  אני רק חושבת מה יקרה אם גם אתה תאכזב אותי. ואכזבת כבר.

ואני לא יודעת אם בכלל להאמין לך, אני לא יודעת אם אתה באמת מתכוון לכל מה שאתה אומר. הרי כבר פעם אחת שיקרת לי. אז לנסות ולהאמין לך שוב?

יש כאלו שיגידו שאני צריכה להתנתק ממך. אבל אני לא יכולה. בטח זאת אחת מההפרעות הנפשיות שלי.

אתה לא מבין. אתה פשוט לא מבין.

עם כמה שזה יישמע מעוות וחולני, אני צריכה אותך. אתה היחיד שהצליח להחזיק אותי, אבל נדמה שעברו מיליון שנות אור מאז.

לפעמים אני פשוט לא יודעת מה להגיד, ונראה לי שאני מאבדת פה את הכיוון.

בכל אופן.

אני רק רוצה להתנצל על כל התסבוכים שאני עושה לך, כי אני ממש לא מתכוונת לזה. אני לא רוצה שתהייה מבואס בגללי או משהו כזה.

ואני חושבת שאולי אני באמת אצליח לבטוח בך, בלי לסבך את הכל.

ואם אתה באמת מתכוון לכל מה שאתה אומר - אז תודה.

לפעמים פשוט נדמה לי שאני נופלת ונופלת, ואף אחד לא יכול לעצור אותי מליפול עוד יותר. כי אני לא יכולה לתת לאף אחד. ולפעמים אני רק רוצה שמישהו יעזור לי לקום ולא ליפול, אבל אני מפחדת שאם אני אפתח אליך, שאם אני באמת אבקש את העזרה הזאת ממך או מה שזה לא יהיה, אני מפחדת להרגיש כמו מקרה סעד.

אני מפחדת להרגיש שאני סתם מציקה לך, ושאני סתם מטרידה אותך או מבאסת אותך או עושה לך רע... ואני לא רוצה שזה יהיה ככה......

*סיום פתאומי. לפעמים נגמרות המילים ומתחילות הדמעות*"

"אני לא אברח ממך כי הכל זה בראש שלך, אם תשדרי לעצמך שאת שמחה והכל טוב ואת לא הורסת כל דבר אז זה באמת יהיה ככה...

מתי תביני שאני לא כמו כל אחד אחר... חשבתי שכבר הכרת את הצד הרומנטי שלי אז יש בי צד אנושי שאני לא רוצה לפגוע באף אחד. ואת חשובה לי כי עברנו תקופה יפה ביחד ואין סיבה להרוס אותה ולהרוס לך את החיים אם אני יכול לעזור לך ולגרום לך לחייך.

אין כזה דבר טוב מידי בשבילך... הכל טוב בשבילך וכמה שיותר טוב ככה יותר טוב

זה לא מרחמים ולא מהתנדבות זה מחיבה ורצון לעשות לך טוב על הנפש כי את חשובה לי כמו שציינתי קודם.

אם את לא רוצה אל תתלי בי תקוות אני לא רוצה לאכזב אותך רק לעזור לך עד כמה שאת מוכנה לתת לי לגשת לעברך, כי שנינו יודעים שלא נחזור למה שהיה.

אני לא מבקש שתאמיני לי אם את לא רוצה אני לא מכריח אותך לכלום ואל תשכחי שה"שקר" הזה היה בשבילך שתהיי שמחה...

אני לא מבין אני מודה למרות שאני רוצה להבין... תעזרי לי להבין אולי...

אם אני יכול לעזור לך זה כבר פתח לחיים יותר טובים בשבילך...

את מאבדת כיוון ואני רוצה למקד אותך ולגרום לך להמשיך קדימה...

אני לא מבואס בגללך יותר אין לך על מה להתנצל אני רק מחפש את התודה שלך וזה מה שקיבלתי, בואי נצליח שנינו ונלך קדימה ביחד לעתיד טוב יותר בשבילך ובשבילנו כידידים

אני אעזור לך לקום ולא ליפול הרי בשביל מה יש ידידים?

את לא מציקה מטרידה או מבאסת אני עושה את זה מרצוני החופשי כדי לגרום לך להיות שמחה... רק תבטיחי לי שביום מן הימים אל תירקי לי שוב בפנים כמו שעשית שנפרדנו.

לפעמים נגמרים המילים ומתחילות הדמעות ושהדמעות נגמרות החיוך נוצר. (סיום פתאומי הא(?"

"וואו...

ירקתי לך בפנים?"

"בדיוק"

"מה בדיוק עשיתי?"

"התעלמת ממני למרות שעזרתי לך לצאת מהדיכאונות והכרתי לך חיים חדשים

אינטרנט ואת כל החברים שלי"

"ציפית שאני אעשה משהו אחר?

הייתי מאוד פגועה ממך

ברמות שאי אפשר לתאר

אתה לא ידעת כמה

אתה לא ראית את הדמעות ששפכתי

אתה לא שמעת את שיחות הטלפון ההיסטריות לסטאר שהייתה צריכה לסבול אותי אז"

"אבל השיחות והדמעות היו בלי סיבה"

"הן היו עם סיבה"

"אם היית מדברת איתי היינו יכולים ללבן את זה"

"לא יכולתי לדבר איתך בכלל

אתה בכלל לא יכול להבין כמה זה שבר אותי..... נכון אבל זה לא סיבה ללכלך...

אתה צודק

אבל לא ידעתי מה לעשות עם עצמי בכלל

רציתי לריב איתך

כדי שתהיה רע אליי

ואז אני אוכל להזכיר לעצמי כל הזמן כמה אתה רע ומגעיל ורשע

ואז ככה אני אשנא אותך

וחשבתי שיהיה לי הרבה יותר קל אם אני אשנא אותך

אבל זה לא עבד בסופו של דבר"

"ניסיתי להיות רע אליך שתצאי ממני שאני כל כך טוב ושתראי שאני רע וככה תשכחי ממני ולא תהיה לך סיבה לבכות עלי"

"זה לא ממש עבד

אתה לא יודע כמה פגעת בי....

אתה ממש לא יודע

ואני לא חושבת שמישהו יוכל להבין בכלל...."

"מצטער זה הכי הרבה שאני יכול לעשות"

"אני לא ביקשתי שתבין"

"צודקת"

"אז זהו..."

"בסדר"

"תודה על התשובה..."

"מתי שתרצי"

אני יודעת שזה יכול להישמע חולני ומעוות.

ואני לא יודעת להסביר את זה בכלל.

אבל אני באמת צריכה אותו.

אני מנסה להבין בעצמי מה הולך כאן.

בתשע בבוקר, אמא שלי בחוסר התחשבות, התחילה להעיר אותי.

לא הייתה לי ברירה אלא  ללכת לטיול.

לא הספקתי לא לאכול ולא לשתות כלום, כי הייתי צריכה להתארגן מהר. כל מה שהספקתי זה לאסוף את הדיסקים שלי ואת העיתון ולהידחס לאוטו.

נסענו עם חברים של ההורים מעבודה, ויש להם ילדה בת 14 וחצי.

תחילה נסענו להר ארבל ועשינו תצפית.

אחר כך הלכנו לבקר בכמה כנסיות. טוב אני מודה הכנסיות באמת היו יפות.

וראינו את טבריה והכינרת.

אבל רוב הזמן היינו באוטו וחיפשנו מקום שנוכל לשבת בו לאכול. כמובן, כל מקום אפשרי היה תפוס כי כל עמישראל ואחותו יצא לטייל.

בסוף מצאנו איזה חורשה, והיינו שם לבד, ועשינו על האש, ואני ממש טרפתי, כי הייתי מורעבת.

אחרי האוכל קראתי מהעיתונים שהבאתי, ואז אני והאחיות שלי נכנסו לאוטו ושמענו מוזיקה, ובדרך חזרה נרדמתי קצת.

אני לא יודעת עד כמה נהניתי כי היה לי *קצת* משעמם.

וגם לא הרגשתי כל כך טוב.

עד עכשיו אני לא מרגישה טוב.

כנראה זה בגלל שבקושי ישנתי, ולא אכלתי ולא שתיתי כלום עד ארבע, ואז התחלתי לאכול כמו מטורפת- זה בטח לא עשה לי טוב.

אני אשתה תה ואולי אוכל משהו כי אני כואב לי נורא הראש עכשיו.

שם: חסוי
האם השם שלך הוא על שם מישהו/משהו? סבתא שלי
מיקום: על הכסא מול המחשב
האם תקראי לבת שלך על שמך? זה לא יהיה קצת מגוחך אם גם לבת שלי יקראו כמוני?
אם היית נולד במין השני, איך היו קוראים לך? יותם, כי ההורים שלי אוהבים את השם הזה
אם היית יכול להחליף שמות עם חבר, מי זה היה? לא יודעת
האם השם שלך משובש לעיתים קרובות? לא. רק השם משפחה
אם תהיה מפורסם, האם תנטוש את שם המשפחה שלך? כן, כי הוא מסובך וארוך מדיי

מין: נקבה
סטרייט/גיי/ביי: סטרייטית
רווק? לצערי
אם לא, רוצה להיות? לא לא לא
תאריך לידה: 26.9.87
גיל: 16 וחצי
גיל שהיית רוצה להיות: 20
כיתה: יא
מצבך החברתי: הא?
למה את/ה כאן?  כי משעמם לי?
גובה: 1.55
צבע עיניים: חום
אוהב אותו? לא ממש
צבע שער: שחור
אוהב אותו? לא כל כך
צבע אהוב: סגול, כחול, אדום
ימני/ שמאלי/אמבידקסטרוס (משתמש בשתי הידיים בצורה שווה): ימנית

חיות מחמד? פעם היו לי דגים
מה העבודה שלך? אין לי! אני מובטלת!
יש פירסינג? לא
קעקועים? לא
אובססיות? יותר מדיי
התמכרויות? לאינטרנט
איזה שפות אתה דובר? עברית ואנגלית
ציטוט מועדף/ מוטו: "החיים שלך הם כמו חוט מתמשך, כשלאל נמאס אז הוא פשוט מחייך וחותך"
האם אתה חי את הרגע? כן
יש לך סודות? כן
אתה שונא את עצמך? כן
האם אתה אוהב את הכתב יד שלך? לפעמים
יש לך הרגלים רעים? כן
איזו מחמאה אתה מקבל מרוב האנשים? שאני חמודה, ושרזיתי
אם היו עושים סרט על החיים שלך, איך היו קוראים לו: באמצע שום מקום
מה הפחד הגדול ביותר שלך? למות
אתה יודע לשיר? אני יודעת. השאלה היא אם אני שרה יפה. ואני לא.

האם העמדת פנים שאתה מישהו אחר כדי להיראות cool? לא
האם אתה מתבודד? כן
מה נמצא בראש סדר העדיפויות שלך בחיים? לא יודעת
אם היית מישהו אחר, האם היית מתחבר עם עצמך? אולי
האם אתה פועל בפזיזות? הו כן
האם יש משהו שמפחיד אותך או שאתה שונא בעצמך? כן

האם אתה פסיבי או פעיל? תלוי
יש לך יומן/ג'ורנל? אכן. אתם צופים בו
מה החולשה הכי גדולה שלך? לא יודעת
מה החוזק הכי גדול שלך? לא להראות לאנשים כמה שאני לא חזקה
אם היית יכול לשנות משהו אחד בעצמך, מה זה היה? להיות יותר שמחה
אתה חושב שאתה חזק מבחינה ריגשית? לא
יש משהו שאתה מתחרט שעשית/לא עשית? כן

אתה חושב שהחיים היו טובים עד עכשיו? לא ממש
מה השיעור הכי חשוב שלמדת מהחיים? לסמוך רק על עצמי
מה אתה הכי אוהב בקשר לגוף שלך? בטן ומותניים
ומה הכי פחות אוהב? בואו לא נתחיל כי זה לא ייגמר
אתה חושב שאתה נראה טוב? לא
יש לך ביטחון עצמי? לא
לאיזה דמות בדיונית אתה הכי דומה? המ.... לא יודעת....

האם אתה:
מעשן? לעיתים
על סמים? לא
קורא עיתון? כן
מתפלל? לפעמים
הולך לבית כנסת? לא
מדבר עם זרים? כשיוצא
ישן עם בובות פרווה? כבר לא
יוצא לטיול בגשם? כן זה כיף
מדבר עם אנשים למרות שאתה שונא אותם? כן
נוהג? לא
אוהב לנסוע מהר? לא יודעת
אוהב את הקול שלך? לא

האם אי פעם:
פגעת בעצמך? כן
יצאת מהמדינה? כן
אכלת משהו שגרם לאנשים אחרים להקיא? כן
היית מאוהב? כן
היית על סמים? לא
שחית בעירום? אולי שהייתי תינוקת
היה לך מקרה חירום רפואי? כן, פעם היה לי טלפון צעצוע עם לחצנים, והוצאתי לחצן אחד ותקעתי אותו באף.

עברת ניתוח? לא
ברחת מהבית? כמעט
שחקת "strip poker"? לא
חטפת מכות? כן
החטפת מכות למישהו?  כן
התחילו איתך? כן
היית על במה? כן
ישנת מחוץ לבית? כן
חשבת על התאבדות? כן
נשארת ער כל הלילה? כן
לא אכלת יום שלם? כן
דיברת בטלפון כל הלילה? לא
ישנת עם מישהו מהמין השני בלי סקס? כן
ישנת כל היום? כן
הרגת מישהו? לא
חשבת שאתה משתגע? כן
נישקת מישהו מאותו מין? על הלחי?
בגדו בך?  כן
היה לך חלום שהתגשם? לא
עברת על החוק? לא
פגשת מישהו מפורסם? לא
הרגת חיה בטעות? כן....
הרגת חיה בכוונה? לא
סיפרת סוד שנשבעת לא לגלות? כן

גנבת משהו? לא
היית ברדיו/ טלוויזיה? כן. פעם הייתה תוכנית כזו ברדיו המקומי שאפשר לבקש שירים בהודעה מוקלטת, אז ביקשתי שיר. זה היה אמריקן פאי של מדונה.
היתה לך התמוטטות עצבים? כן

קפצת בנג'י? אמא! אני פחדנית!

היה לך חלום שחזר כמה פעמים? כן

האם אתה מאמין:
באסטרולוגיה? בערך
בקסם? לא
באלוהים? בערך
בשטן? לא
בסנטה קלאוס? כן, כמו שיש דבר כזה פיית שיניים
ברוחות? לא
בפיות? כן
במזל? כן
באהבה ממבט ראשון? לא
ביין ויאנג(טוב לא יכול להתקיים בלי הרע)? כן
במכשפות? לא
האם אתה מבקש משאלה כשכוכב נופל? כן
באמונה המסורתית של גן עדן וגיהנום? לא
בדת מאורגנת? מה זה?
אתה חושב שלאלוהים יש מין? ברור. זאת אישה.
לאן אתה חושב שאנחנו הולכים אחרי שאנחנו מתים? "בסוף אנחנו כלל לא מתים...רק שותקים"
יש לך חברים הומואים/לסביות? לא
מי החבר הכי טוב שלך? סטאר ואיינג'ל
מי הבן אדם שיודע כי הרבה עליך?  כנ"ל
מה העצה הכי טובה שמישהו נתן לך? לא זוכרת
מה הבדיחה הפנימית האהובה עליך? אתם לא תבינוJ
מי החבר שלך?
שאתה מכיר הכי הרבה זמן? סטאר וסימפל
הכי מעט זמן? לא יודעת
הכי מצחיק? המממ
הכי קרוב? סטאר ואיינג'ל
הכי מוזר? טוק
הכי חכם? בריין?
שאתה הכי מתגעגע להיות קרוב אליו? הוא כבר לא חבר
הזמר הכי טוב? חה!
הכי רועש? סטאר
האם חשבת פעם על לעשות סקס עם חבר? לא
אם מי אתה מדבר הכי הרבה און- ליין? לא יודעת
עם מי אתה מדבר הכי הרבה בטלפון? סטאר ואיינג'ל, וגם סימפל, וזה כי יש לה מנהגים שונים בנושאי טלפון, כמו להתקשר אליי סתם כי משעמם לה, גם אם זה בעשרה לשבע בבוקר.
על מי אתה סומך הכי הרבה? על עצמי
מי מקשיב לבעיות שלך? הנייר סופג הכל
עם מי אתה רב הכי הרבה? האחיות שלי
האם אתה תמיד מרגיש שמבינים אותך? לא
האם אתה סומך על אחרים בקלות? כבר לא
בבית של מי היית אחרון? סבתא!

האם החברים שלך מכירים אותך? לא
האם אתה מתייחס לאהבה כאל טעות? לא
האם אתה רוצה שזה יהיה יותר מקובל מבחינה חברתית שבחורה תזמין בחור ליציאה? כן למה לא?

אתה חושב שהמין השני חושב שאתה נראה טוב: לא

מי היה האדם האחרון:
שרצית להרוג? לא יודעת
שצחקת עליו? לא זוכרת כבר
שהלכת איתו לקניות? סטאר
ששבר את הלב שלך? האקס
שאיכזב אותך? האקס
שגרם לך לבכות? האקס
ששימח אותך? האקס
שראית איתו סרט? לא זוכרת כבר
שדיברת איתו בטלפון? לא זוכרת
שראית? אחותי
מה אתה לובש כרגע? פיג'מה
באיזה חלק בגוף אתה נוגע כרגע? אף חלק
איזה ספר אתה קורא? "ואל אישך תשוקתך". בפעם השנייה.
מה יש על הפד לעכבר שלך? ציור של מין מבנה כזה בתלת מימד
תאר איך אתה מרגיש כרגע ב5 מילים: אני מרגישה כרגע מאוד מוזר
האם אתה מדבר עם מישהו און-ליין כרגע? האקס
האם אתה מדבר עם מישהו בטלפון כרגע? לא
האם אתה מקשיב למוסיקה כרגע? לא
האם סיימת את השאלון הזה כרגע? אני חושבת שכן.