אביטל

.

אני

נקודה למחשבה?

אביטל

..

שתיים

חמודה

אני

אהההה

חחחח

יפה יפה

:-)

אביטל

@=]:->>:o

אני

?

למה פרצופים כאלו?

אביטל

ככה

אביטל

חמודה

אני

חחחח

גם את

;-)

אביטל

לא לא

את יותר חמודה!

אני

את יותרררר

אביטל

לא לא , את הכי חמודה בעולםםםםםםםםםםםםםםםםם

אפילו יותר מגבי...!

אני

הוא יהרוג אותך אם תגידי לו את זה....

חחחחח

אביטל

הוא דווקא פה לידי.....

אני

וואלה?

אביטל

וואללה

הוא מוסר דש

אני

טוב....מוזר, הוא שונא אותי....ומוסר לי ד"ש....

אביטל

הוא לא שונא אותך זו הייתה אי הבנה.... הבהרנו הכל...

הוא באמת מוסר לך דש...

אני

טוב....

אביטל

מה טוב?

אין לך תגובה לפשוש?

אני

פשוש?

חחחח נחמד

טוב ד"ש חזרה

אביטל

יאאאא הוא קורן פה הוא לא האמין שתחזירי לו......אבל אני אמרתי לו שאת חמודה ושאת בן אדם יותר גדול ממנו!

אני

חחחחחח

אני נחמדה.....

אביטל

נו הוא לא כזה גרוע ....

אביטל

...

אני

......

את יודעת...ובטח גם הוא.... שאני מאוד כועסת......עליו.......

אביטל

למה? כאילו אני יודעת שהוא עיצבן אותך אבל מה הכעיס אותך במה שהוא עשה?

אני

זה לא סתם "עיצבן"

זה יחס נגרר......

הוא היה מאוד רע כלפיי....הוא ממש פגע כל הזמן.....

ואני כל הזמן סלחתי לו כמו מפגרת.....

שמעי, זה לא נעים שפתאום מי שהיה ידיד טוב שלך ככה פוגע בך כל הזמן....

אביטל

ידיד אפילו טוב מאוד שלך...........

הוא סיפר לי מה הלך ביניכם.....

ולדעתי הוא היה מטומטם שהוא עשה את זה אבל שמעי....הוא כל הזמן אומר לי שהוא מצטער על זה....

כאילו ממה שהבנתי ממנו הוא רצה להפסיק את זה אבל אז הגיע היום שבו אמרת להילה שהוא סיפר למור שזה ממש פגע בו כי הילה ממש קרובה אליו......

אני

את יודעת, מזה נפגעתי הכי.

הילה היא אחת החברות הכי טובות שלי. ואני יודעת שהיא לא רצתה שאף אחד יידע, לפחות לא שתי שניות אחרי שהיא נפרדה מעודד..... וגבי פשוט בא ולא סיפר רק למור, אלא גם ענת ורועי היו שם.... וזה לא שהם רכלנים או משהו כזה.....אבל בכל זאת.... זה עניין של הילה...גם למור הוא היה צריך לספר אבל מילא... ואם הוא כל כך רצה לספר למור הוא היה יכול לקחת אותה לצד ולהגיד לה בשקט.....

ואחר כך שראיתי את השיחה בינו לבין הילה

שהוא רק האשים את כולם, כולל אותי, בזה שאנחנו מגעילים והגיע לנו שהוא יפגע בנו..... אז זה בכלל פגע.... הוא פוגע בי וחושב שזה מגיע לי?!

גבי

אוהווווווווווווווו

עכשיו זה גבי מדבר..............

את מזה לא הבנת........פשוט תגידי לי אם יש מטרה לזה שאני אסביר לך או שהדעה שלך עלי מקובעת וחבל לי על הזמן...?

גבי

?

אני

אתה יודע מה, תסביר לי.

אני רוצה לשמוע

גבי

או קיי

אני הודיתי  שטעיתי בזה שסיפרתי להם בלי טאקט...אבל את חייבת לזכור  שאני לא ידעתי שהילה לא רוצה שיספרו  ולא יכולתי לנחש את זה כי במקומה לי ממש לא היה אכפת שידעו .......וזה נכון שפגעתי בה וזה היה בלי כוונה והסברתי לה את זה וביקשתי סליחה והיא סלחה לי.....

עכשיו מה שלא הבנת נכון זה מה שאמרתי לגבי אלו שאני לא מדבר איתם...........

אני אמרתי שכל אלו שאני לא מדבר איתם, שזה כלל אותך....פגעו בי יותר אחרי שכשהפסקתי לדבר איתם מאשר אני פגעתי בהם.....

כאילו אני הרסתי את הקשר שלי עם כל אחד מהם , אבל אחרי שהפסקנו לדבר הם דפקו אותי מזה חזק.......זה קרה עם חופית ואדיר ואילנית ובאותו יום זה קרה איתך כי את רצת לספר להילה מה שעשיתי....

מה נראה לך שאם הילה הייתה שואלת אותי אם סיפרתי הייתי מסתיר את זה ממנה? אני לא ידעתי שאני עושה משהו רע וחוצמזה את יכולת להגיד לי באותה שנייה שסיפרתי לצעוק עלי לא לספר ולעצור אותי....אבל אני לא מאשים אותך......באמת  שלא.......

אני

אני פשוט חשבתי שזה הדבר הכי נכון לעשות.....

אני צעקתי עליך אגב אמרתי "למה אתה רכלן?"

אני הייתי מצפה את זה ממנה, והיא אמרה לי שהתנהגתי כמו שהיא ציפתה....

אני

ואני לא חושבת שמישהו ניסה לדפוק אותך.

מה חופית בדיוק עשתה לך?

גבי

או הווווווו את לא מבינה שחוצמזה שיש מקום לריב קטן על מה שאמרת אני גם הייתי בעצבים?

כשאנשים בעצבים הם אומרים ועושים דברים שהם לא מתכוונים אלהם........

וחופית........היא הכי מגעילה מכולם........אני לא אפרט לך את הכל מטעמי צניעות שלה.....אבל חוצממה שאני לא יכול להגיד היא הייתה מגעילה אלי בכל פעם שהיינו בסביבה אחד של השנייה........נכון שלא דיברנו אבל לא צריך להיות תוקפנים........והיא גם דאגה לפרסם את מה שקרה בינינו (אני ואת) והיא גם דאגה שלא יקראו לי בכמה פעמים שכולם נפגשו........

עזבי אני לא סוגר איתה עכשיו חשבון כי אם רציתי לפגוע בה ולהחזיר לה על מה שהיא עשתה תאמיני לי שיש לי דרך שהיא הייתה מצטערת על הכללל

אבל אני לא ארד לרמה שלה......................

ואני לא מתנשא אני יודע את המקום שלי ושאני דפוק ושאני מרחיק חברים אבל זה אני...........

אני

אתה צודק... לא שופטים אדם בשעת כעס....

זה לא שחופית לא רצתה לקרוא לך....

זה.... שמע גבי, אני לא אשקר לך ואני אגיד לך את האמת.

זה גם אנשים אחרים שלא הכי נעים להיות בחברתך....

למה אתה מרחיק את החברים שלך ממך?

למה אתה עושה את זה?

עד כמה שאני יודעת אתה בן אדם חברותי ולא אחד כזה אנטיפט.....

זה לא מפריע לך?

מה זה "זה אני"

אתה יכול לשנות את זה...חבל....

גבי

הדר

ממל'ה

תאמיני לי שאני לא יכול לשנות את זה ...ניסיתי בשביל הילה, ניסיתי בשביל אביטל וזה לא הולך........המקסימום שאני עושה וגם זה רק בשביל הילה ואביטל זה שאני שוקל את המילים שלי לפני שאני מדבר איתן..........עם כל השאר משמע איתך ואחרים אני מרגיש חופשי לדבר ולא אכפת לי אם זה פוגע זהפאק גדול אני יודע אבל אין לי מה לעשות בקשר לזה וכמו שאמרתי לך .... בינתיים מי שאני לא מדבר איתו התגלה כממש מגעיל.....ואני      ל-א        כולל אותך ברשימה הזו........

גבי

אני בן אדם חברותי ואני אמשיך להיות כזה רק אם אני לא אשקול את כלללללללל המילים שיוצאות לי מהפה אחרת אני אסתגר בתוך עצמי.....

גבי

אני חייב את הספייס הזה ולהרגיש שכאילו אני חופשי להגיד מה שבא לי אחרת אני לא אגיד כלום...

אני

אז תשקול את המילים לפני שאתה מדבר עם כולם......וזה לא רק מילים..... זה מעשים......

גבי

מה מעשים?

הצקות?

זה כבר כולם מכירים והתרגלו................זה לא מציק לאנשים.........ולמי שזה מציק אז לא אכפת לי אני יודע שלך לא הייתה  מי יודע מה בעיה עם זה ולרוב גם לא, למי שיש בעיה אז שיתרחקו ממני כמו שהם כבר עושים.........

ואמרתי לך אם אני אשקול את המילים שלי לפני שאני מדבר עם כולם אני לא אוכל להיות אני..............ואני לא מוכן לשלם את המחיר הזה.....................

גבי

?

אני

זה גם הצקות...אבל זה מילא...

אני מדברת על עצמי עכשיו.

שלא היה לך אף אחד, היית מדבר איתי.

אח"כ נמאס לך.... אז הפסקת לדבר איתי....

איך אני אמורה להרגיש?

גבי

אני לא מבין למה התכוונת............

אף פעם לא היה מצב שלא היה לי אף אחד..............

אם דיברתי איתך אז זה כי רציתי לדבר איתך....תכניסי לך את זה טוב טוב לראש

גבי

ואני לא הפסקתי לדבר איתך.......זה קרה כי אני כבר לא מדבר עם אף אחד אני בקושי מוצא זמן לדבר עם אביטל.....

גבי

ההורים שלי מעבידים אותי בפרך ואסור לי לגעת בטלפון ואת שמת אותי באיגנור :-(

אני

אתה לא באיגנור אצלי.......

ההורים מעבידים אותך בפרך?

איפה הם חושבים שאתה?

במצריים?

גבי

בגלל זה גם הילה נעלבה ממני אז הבטחתי לה שאני אנסה לדבר איתה כל יום בינתיים זה מצליח הין אם זה sms  אי סי וכאלה....למרבה הפלא...

גבי

את לא יודעת............

כלים לאקי אוכל לימודים קניות שליחויות

תקשיבי

 קיבלתי במתמטיקה 5 יחידות 87 ו- 97

בתנך 80 בהיסטוריה 92 בפיזיקה 80

ואחרי זה מה הם אומרים לי?

שאני לא אתפוס תחת לקראת הבגרויות.....

אני

אם אתה עסוק אתה לא חייב לדבר...באמת שלא...

אבל לא יודעת, היה לך יחס כזה....לא נעים....

אני אתן לך דוג'.

שהשלמנו ודיברנו והכל היה בסדר......

אתה זוכר שהיה לך את הראש 1?

אז לא נתת לי לקרוא, לקחת לי אותו.....

וזה היה כזה...מגעיל...זה לא היה בצחוק.....

אני

ההורים שלך קצת לא נורמלים...איך הם מצפים שתלמד?

גבי

זה כן היה בצחוק! זו בעיה שאנשים לפעמים לא מבינים את הצחוק שלי.... אבל היית צריכה לשאול אותי אם זה בצחוק או ברצינות זה מה שאביטל עושה....

גבי

הם מצפים שאני אשיג אותם ציונים בבגרויות אבל אם הם ילחצו עלי זה לא יקרה יותר טוב

גבי

את רוצה שאני אדבר איתך דוגרי?

אני

דבר איתי דוגרי

גבי

יש לי וודוי.....

אני

תתוודה

גבי

מה שגרם לי אחרי שהשלמנו לזלזל בך , ואני לא מאשים אף אחד אלא רק אותי שהקשבתי לזה.....זה ששמעתי מאדיר את מה שקרה בינכם, אני האמנתי לו....וזה הוריד מהערך שלך בעיניי, בגלל זה זלזלתי אבל אז התעשתתי ואז קרה מה שהיה עם הילה.........:-(

אני

מה בדיוק שמעת מהאדיר הזה?

מה, על זה ששכבנו?

זה מוריד את הערך שלי? זה עושה אותי אדם פחות טוב?

גבי

לא, על זה שירדת לו ובלעת....וזה לא הקטע של הירידה........ולא הקטע של הבליעה........לא יודע מה להגיד לך.........איכשהו זה הוריד מהערך שלך.......אני לא יודע למה ואין לי בעיה לעשות את זה עם אביטל היום כאילו זה לא עקרוני, אבל זה עשה לי משהו, ועד שתיקנתי לי במוח את המשהו הזה אז כבר קרה הסיור עם הילה.....

גבי

ואני יודע שהקטע של הבליעה זה שקר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

גבי

תירגעי......

גבי

:-)

אני

אוקיי...

פעם אחרונה

ירדתי לו

אבל לא בלעתי.......... אני נשבעת לך.... הדבר הזה לא נכנס לי לפה......

ואתה יודע מה?

גם אם ירדתי לו

זה לא אומר שזה רע......

זה לא אומר שצריך לזלזל בי....עשיתי את זה כי.....אהבתי אותו....אני לא חושבת שזה רע.....

גם זה היה מעצבן אגב הקטע שסירבת להאמין לי שלא הכנסתי את תוצרי הגוף שלו לפה שלי....

גבי

הדררררררררררר איזה קטע בזה שטעיתי לא הבנת?!
אני מצטעררררררררררררררררררררררררררר

אני מאמין לך עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואני גם לא אומר שיש משהו רע בזה!!!! תביני זה היה סתם משהו במוח שלי!!!

אני

כן זאת השפעה של יותר מדיי סרטי פורנו:-)

גבי

פה הגזמת.........אין לי זמן להוריד אותם!!!!!!!!!!! אני עסוק על היום!!!
ותני בריספקט ויתרתי עכשיו על ללמוד למתמטיקה כיד להצתדק בפנייך, אני מקווה שזה לא היה לחינם....

אני

אתה באמת מתנצל?

אתה באמת רוצה לדבר איתי?

גבי

רגע

אני מתנצל על זה שלא האמנתי לך בקשר לך ולאדיר ובקשר לזה שהייתי מגעיל אלייך ואני מקווה שהבנת את הסיבות השגויות שבגללן זה קרה...........

ותאמיני או לא , אני רוצה לדבר איתך....

אני

יפה....

ואתה לפחות תשתדל לשנות את ההתנהגות שלך?

אתה יכול להבטיח לי שתשתדל להיות נחמד אליי ולא מגעיל?

לפחות לנסות?

גבי

הדר

אני לא הולך לשקו לא תהמילים שלי לפני שאני מדבר איתך אבל אם לא שמת לב אני בכלליות במגמת שיפור , אני מקווה, ובכלליות יש עלי פחות תלונות.......

אין לי מה לנסות לשפר את ההתנהגות שלי כי אני גבי וזה לא ילך

take it or live it

אני

טוב....

תן לי לחשוב על זה...

אני יודעת שזה נשמע דפקטי לחלוטין.....

סה"כ אני באמת מבינה שאתה מצטער......

גבי

את רוצה לחשוב על זה? כמה זמן?

אני

כמה ימים......

גבי

חחחחחחחחחחחחחחחחח

סבבה

אם זה מה שיעשה לך את זה......

רק אפשר לתת לך עיצה ....?
אל תתיעצי עם חופית/אדיר......הם לא אובייקטיבים.............

אה ואני אעז ברוב חוצפתי לבקש גם ממך משהו אם את הולכת להסכים להתנצלות שלי ולסלוח...............

שתפסיקי בבקשה עם ההערות הביצ'יות שיש לך לפעמים כמו :"זה גבי הוא חסר אחריות " או כאלה שזה סטיגמות שאני מנסה לשבור וזה יעזור לי מאוד את תעזרי לי .... :-)

גבי

.......

אני

אני לא אתייעץ עם חופית או עם אדיר...כי אני יודעת מה הם יגידו...אני אתייעץ עם עצמי....

ואני אשתדל לא להיות ביצ'ית...לקחתי לתשומת ליבי

גבי

יופי....כשתחליטי ואני מקווה שכמה שיותר מהר, אני אהיה באי סי קיו שלי.......

אני

סבבה.....אין בעיות.....

No, don't just walk away
Pretending everything's ok
And you don't care about me
And I know there's just no use
When all your lies become your truths and I don't care

Could you look me in the eye
And tell me that you're happy now
Would you tell it to my face or have I been erased
Are you happy now?
Are you happy now?

You took all there was to take
And left me with an empty plate
And you don't care about it
And I, I've given up this game
And leaving you with all the blame cause I don't care

Could you look me in the eye?
And tell me that you're happy now
Would you tell it to my face or have I been erased
Are you happy now?
Are you happy now?

Do you really have everything you want?
You can never give somethin' you ain't got.
You can't run away from yourself

Could you look me in the eye?
And tell me that you`re happy now
Come on tell it to my face or have I been erased
Are you happy now?
Are you happy now?

Would you look me in the eye?
Could you look me in the eye?
I've had that all I can take
And I'm about to break
Cause I'm happy now
Are you happy now?

הפעם האחרונה שהייתי בחתונה, הייתה שהייתי בערך בת שש, ואני לא זוכרת ממנה כלום.

החתונה של בת דודה שלי, ביום חמישי הייתה במבצר יחיעם, שזה ממש מבצר בקיבוץ יחיעם שנמצא בגליל. המקום פשוט יפהפייה! ממש מדהים ביופיו, הוא גם היה מעוצב יפה, האווירה מאוד מיוחדת, רק שממש קר שם.

הגענו, הקבלת פנים נמצאת באולם למטה. בת דודה שלי פשוט נראתה מדהים! לא הפסקתי לה כמה היא יפה.

היא לבשה שמלה לבנה (כמובן), סטרפלס, ועל השמלה היו אבנים קטנטנות מכסף. בשיער עשו לה תלתלים יפים, ולקחו כמה קצוות מהשיער שלה, ואספו אותם מאחורה, אבל יפה, ועל זה שזרו לה סיכות מיוחדות. היא הייתה פשוט יפהפייה. לא הייתה יותר מדי צעקנית, פשוטה, טבעית ויפה.

בקבלת פנים – כרגיל, נשיקות, חיבוקים, שלום שלום ואז עלינו למעלה – הגג. יש תצפית ממש יפה לנוף! ומה שטוב, שהרחבת ריקודים במקום אחד, והשולחנות במקום אחר.

הסתובבנו למעלה, בוחנים את הכל, עד לחופה.

אני עמדתי קרוב ליד החופה, השיר כניסה היה One Love של 2U. וזה היה מאוד מרגש..... אני פשוט התחלתי לבכות. ואבא שלי גם עלה לחופה וקרא ברכה....

ואחרי החופה היו ריקודים. בת דודה שלי לא זזה מהרחבה לשנייה. כל הזמן היא רקדה. אני והאחיות שלי הסתכלנו על כולם רוקדים, ואז הלכנו עם ההורים שלי לאכול, היה אוכל מאוד טעים, אפילו שלא ממש אכלנו הרבה.

אחר כך הלכנו לרקוד. וכן, אני רקדתי. כמובן שבעזרת אלכוהול ששתיתי כל הזמן. סה"כ שתיתי: יין, קוקטייל, וודקה, וודקה בטעם תות, 2 טקילות אחת אחרי השניה, וויסקי. וכל הערב חילקו כוסיות קטנות עם משקה שמזכיר ברד אבל היה בו אלכוהול. הייתי דיי שיכורה, פשוט הרגשתי שאני חייבת לרקוד. היה משעשע לראות את כל המבוגרים, כולל ההורים שלי, רוקדים לצלילי דאנס, אבל היה מאוד נחמד, ומאוד שמח.

בן דוד שלי הקיא את נשמתו, ובעלה של בת דודה שלי גם כן הקיא והיה שפוך לגמרי.

במשך הזמן, עד שתיים ומשהו בלילה, הייתה מוזיקה ורקדנו, רק שלקראת הסוף רקדנו רק ה"צעירים".

והיה איזה אחד שהתחיל איתי. הוא נראה לי לפחות בן 25 אם לא יותר, הוא כל הזמן בא לרקוד איתי..... הוא הציע לי סיגריה, ולפני שבכלל קלטתי מה קורה, באה בת דודה שלי (לא זאת שהתחתנה, אלא אחותה הצעירה) ואמרה לו "לא לא לא! לה אסור" ואז אמרתי לו "ההורים שלי לא מרשים לי". זה לא הפריע לו להמשיך ולהידבק אליי, אני הייתי שפוכה לגמרי, לא ידעתי מה קורה איתי....

באיזה שלב בא בן דוד שלי והרחיק אותי ממנו, ואז הוא התייאש. אח"כ בן דוד שלי אמר לאבא שלי "היא אחותי! אני לא מרשה שיתקרבו אליה!"

בערך בשלוש חזרנו הביתה, וישר הלכתי לישון.

מיותר לציין, שכל אתמול סבלתי מכאבי ראש ובחילות.

בערב הלכתי עם ענת ומור לראות את "טרויה".

איזה סרט מדהים! ובראד פיט! אלוהים הוא כזה יפה והגוף שלו בכלל.... מה הייתי עושה לו.... התחת שלו כזה.... *טוב דיי להיות חרמנית*

בכלל, כדאי ללכת לראות את הסרט, אני ומור אפילו בכינו בו.

בדרך הביתה קרה לי משהו מוזר. איזה שתי בנות מהשכבה שלי – אחת מהן דיי פריקית, שאלו אותי אם יש לי סיגריה. אז אמרתי שאני בהפסקה. והתחלנו לדבר, הן התפלאו שאני מהשכבה שלנו כי אני נראית קטנהJ בכלל, דיברנו וזה, הן ממש חמודות והציעו לי לבוא איתן לשבת באיזה מקום, אבל וויתרתי. אח"כ עוד הייתי במחשב, ובערך בשתיים וחצי הלכתי לישון.

קמתי היום מוקדם, ורוב הזמן פשוט חרשתי לבגרות בתנ"ך שיש לי מחר.

אתמול סתם באתי לבית ספר. כל הזמן הלכתי לבית ספר, חזרתי הביתה, הלכתי לבית ספר, וחזרתי שוב הביתה. פשוט שעמום ועצבים.

וניסיתי ללמוד לתנ"ך, אבל פשוט נרדמתי.

ובערב גם כן לא היה לי כוח. בכלל, ב 23:30 כבר הלכתי לישון. משום מה אני כל כך עייפה בזמן האחרון, מרגישה שאין לי יכולת לזוז מהמיטה, להחזיק את עצמי בכלל.

והיום קמתי יחסית מוקדם, ורוב הבוקר ניקיתי את הבית.

והלכתי לישון שוב.

מחר אני צריכה ללמוד לתנ"ך.

בערב הלכנו לארוחה אצל סבא וסבתא. והיה נחמד.

וחזרתי לפני שעה.

והיו לי חמש שיחות שלא נענו ממור.

והיא לא ענתה לי.

רוויטל אמרה שהם הלכו ל"טרויה". ולא לקחתי את הפלאפון הפיסח איתי, כי שכחתי אותו.

והייתה לי ממש הרגשה רעה. ומגעילה. אבל מור התחברה, ודיברנו והסתבר שהיא לא הלכה לטרויה, וגם חופית לא, וכנראה ענת לא. היא לא הלכה כי היא ידעה שאני רוצה לראות את הסרט.

יופי אני מרוצה.

אני מקווה ללכת עוד השבוע לסרט.

ניסיתי לעשות עיצוב חדש, אבל לא הולך לי. אני גם לא ממש מרוכזת, ואני דיי עייפה.

דיברתי  עם רוויטל עכשיו. היא סיפרה לי איך לה ולחופית היה אתמול (שלשום?) ב"טרמינל".

וחופית עדיין לא למדה לרקוד. היא פשוט זזה מצד לצד וחושבת שזה ריקוד.

והיא אוהבת ערסים.

איכס.

ובכלל, יש לה התנהגות של פרחה ממוצעת.

ואני שונאת פרחות.

בסוף לא הייתה היום שביתה. לכן פספסתי את שיעור אנגלית, אז הלכתי רק למתמטיקה.

להודות את האמת, מתמטיקה לא היה. הלכנו אל המורה, וביקשנו ציונים. הלכנו, כולה איזה שמונה תלמידים. וקיבלתי 100 במגן. אבל הוא מגיש אותי על 85. אין לי תלונות, הציונים שלי גם ככה היו נמוכים.

אדיר נכשל, אבל לכולם הוא מספר שהוא קיבל 80 בגלל שזה הציון שמגישים אותו עליו.

בכל מקרה, ישבנו בכיתה במשך משהו כמו שעתיים – שני שיעורים והפסקה ודיברנו.

והוא כל הזמן החמיא לי על התסרוקת החדשה שלי. ציטוט: "יא איזה יפה". והוא כל הזמן אמר לי כמה שיפה לי ומתאים לי. *דיי הדר, תפסיקי עם זה*

אחרי זה היה תנ"ך – חלוקת ציונים.

המורה ישבה בכיתה, ונכנסנו לפי הרשימה השמית לקבל ציוני מגן. הייתי ממש לחוצה ולא רגועה.

ואז הגיע תורי – קיבלתי 84 במגן והיא מגישה אותי על 86. וההמוצע שלי הוא משהו כמו 75. הייתי כל כך מאושרת, התחלתי לקפוץ למורה ולהגיד לה תודה. זה בדיוק מה שרציתי! רציתי שהיא תגיש אותי על 85 בכלל וציפיתי לקבל אפילו פחות מ-80 במגן הזה. וזאת מורה שממש קשה להוציא אצלה 80. יש לה דרישות מאוד גבוהות.

הייתי באופוריה.

אדיר שאל אותי כמה קיבלתי והוא מאוד שמח בשבילי, והוא אפילו חיבק אותי. *טוב הדר, עכשיו מספיק!*

הגעתי הביתה, כולי אושר, הלכתי לישון, קמתי, התחלתי ללמוד לתנ"ך, אבל הפסקתי באמצע. האמת, הנק' שירדו לי – ירדו על דברים ממש קטנים. אני רק צריכה ללמוד טוב את הנושא המסכם ולעשות חזרה על כל הפרקים.

אחרי הצהרים שוב הלכתי עם אמא שלי ואחותי הקטנה לקנות עוד דברים לחתונה של בת דודה שלי. בחיי, זה נראה כאילו אני חיה מאירוע לאירוע, אבל אני צריכה משהו עליון מעל לשמלה, כי פשוט יהיה שם קר.

וחפפתי היום את הפן. השיער שלי כבר נראה שומני, וגירד לי כבר, וזהו – שלושה ימים בלי לחפוף! זה שיא! מעניין אותי לדעת איך השיער יראה ללא הפן.

ויש עניין שמדאיג אותי קצת.

ביום שישי, איזה שכן של חופית, שנראה לי שהוא בן 18 התחיל איתה, והם החליפו מספרי טלפון, והיא הייתה אצלו אתמול, והיום היא גם רצתה לבוא אליו ולהתנשק איתו.

הבחור הזה, ממש לא מוצא חן בעיניי. הוא טיפוס של להשכיב בנות ולזרוק אותן. ככה זה נראה, כי היא סיפרה לי שהוא שכב עם הרבה בנות, והייתה לו חברה שנכנסה להיריון והם נפרדו. ואיכשהו, נראה לי שהוא נפרד ממנה. ולחופית זה לא משנה היא אמרה "אז מה? היא עשתה הפלה". מה היא חושבת? שזה כמו ללכת לסופר ולקנות חלב?

והיא אמרה לו שהיא גם רוצה כבר לנסות לשכב.

כאילו, איזה אהבלה את יכולה להיות? ולמה היא כל כך רוצה כבר? כדי לנסות. לראות איך זה. כאילו זה איזה בגד שמודדים בחנות.

היא אמרה שהיא לא תקפוץ ישר למיטה, אבל השילוב הזה, של הבחור הזה, ושל חופית התמימה מדיי, שחיה בתוך עולם ורוד משל עצמה, לא נראה לי כל כך.

זה מעצבן אותי שהיא אומרת ש"היא רוצה לנסות". אם היא אומרת ככה – היא ממש לא מבינה את המשמעות של זה.

הבחור יכול לנצל אותה.

יש לי הרגשה לא טובה. ממש לא.

טוב, אני היום אני צריכה לכתוב פוסט שמח, עם הדברים הטובים שיש לי, אבל לא הכל לא שמח לי כרגע, אבל אני מאוד אשתדל.

אתמול הייתה לי מתכונת בלשון. התחביר, השחבור, ההבעה והסיכום היו קלים למדיי. תצורת השם (עשיתי שלוש שאלות) ותורת ההגה (עשיתי שאלה אחת) הלכו לי בסדר. הבעיה שלי היא עם הפועל ותיקוני הגייה. אני מקווה שעברתי את המבחן הזה, אם לא, כל הזמן שהשקעתי בקורס פשוט ירד לטמיון.

וכל מי שראה אותי החמיא לי על התספורת.

אני רוצה קקטוס. הגעתי למסקנה שאני נורא רוצה משפחת קקטוסים אצלי בחדר. לא שיש לי איפה לשים אותם, אבל אני עדיין רוצה קקטוסים.

אמא שלי הביאה לי עגיל חדש. זה עגיל ששמים על אוזן אחת, והוא בצבע תכלת עם האות H. (זה לא צמוד).

בערב הלכנו אל ענת. קבעתי עם חופית שאני אבוא אליה, ואז עמרי גם רצה לבוא, אבל בדיוק שהתכוונתי לצאת מהבית, חופית התקשרה אליי ואמרה שרק עכשיו היא סיימה להוריד שיערות עם המכונה, ורק באותו זמן היא התכוונה להתקלח. אז אמרתי לה שאני ועמרי לא מחכים לה, וזאת בעיה שלה שהיא לא עומדת בלוח זמנים. אולי ככה היא תלמד.

אני ועמרי הלכנו ביחד, ושבאנו אל ענת גם מור הייתה, ואחרינו באה עוד ילדה בשם טלי (היא יוצאת איתנו מדיי פעם), ואז הגיעו רועי וגיא, ואח"כ חופית.

ישבנו מול הטלוויזיה, וניסינו למצוא משהו מעניין לראות. כמובן שלא היה, וסתם דיברנו. בערך בסביבות 12, שמנו לב שאלון לא הגיע. עדיין. זה היה ממש מוזר. ניסינו לחשוב איפה הוא. לא מתאים לו לא להגיד שהוא לא בא, וגם ידענו שהוא זה שרצה לבוא אל ענת מלכתחילה. התקשרנו להורים שלו לשאול מתי הוא יצא מהבית – הוא יצא לפני משהו כמו שלוש שעות! התחלנו להתקשר לכל האנשים שאנחנו מכירים ומכירים אותו ויכולים לדעת איפה הוא נמצא. ושום דבר. האמת, זה היה פשוט מלחיץ. נכון שהוא בן אדם שלא נכנס לצרות, ושאם הוא כן נקלע אליהן הוא יודע איך להוציא עצמו משם, אבל בכל זאת, הבן אדם יצא לפני שלוש שעות מהבית, והוא עוד לא הגיע. חשבנו לחפש אותו, אבל איפה בדיוק נחפש אותו? בסוף החלטנו להתקשר להורים שלו, להגיד שהוא היה צריך לבוא והוא לא בא. חשבנו שהם יידעו יותר טוב מאיתנו מה לעשות. מה מסתבר? אמא שלו אמרה שהוא הלך לסרט, והיא לא יודעת עם מי.  איזה מעצבן! אני לא מבינה למה הוא לא אמר לאף אחד, בעיקר שכולנו רצינו לראות את "טרויה" והוא התעקש שנבוא לענת! אני הולכת לתת לו שטיפה....

בכל מקרה, באיזה שלב, התחלנו להיזכר בכל מיני שירי וסיפורי ילדים ששמענו שהיינו קטנים, וענת הביאה ספרים שהיו לנו בתור ילדים, ושמה את הדיסקים עם השירים ששמענו בתור ילדים, והתחלנו לשיר.

בערך בשתיים ומשהו החלטנו לחזור, כי הייתי צריכה לקום היום מוקדם לשבת חתן של בעלה לעתיד של בת דודה שלי (הבת של אח של אבא שלי).

בסופו של דבר הלכתי לישון רק בשלוש, ובשבע ועשרים היום בבוקר כבר העירו אותי.

הייתי כל כך עייפה. חשבתי שעוד שניה אני מתפגרת, אבל לא הייתה לי ברירה.

הבית כנסת נמצא בחיפה, ובמהלך כל הזמן שהיינו שם – תפילות והעלייה לתורה, פשוט הרגשתי לא שייכת. היו שם גם אנשים שלא קשורים למשפחה, שפשוט באו להתפלל. וזה גם היה ממש משעמם.

זה נגמר אחרי איזה שעתיים, ואז הלכנו להגיד שלום לכולם, ואז הייתה ארוחת צהרים, בעזרת נשים. והיה ממש נחמד. וטעים.

אחרי הארוחה, שנמשכה גם היא הרבה זמן, הלכנו אל הבית של אמא של בעלה לעתיד של בת דודה שלי, והיינו אצלה בבית לכמה זמן.

בסביבות שלוש חזרנו הביתה (בהתחשב בכך שיצאנו מהבית בשמונה ומשהו, אז זה אחרי הרבה זמן), וכל מה שעשיתי היה ללכת להתקלח ולישון.

באמצע השינה חופית התקשרה, ושאלה אם בא לי לבוא לים איתה ועם רוויטל. אני לא מבינה מה יש להן לחפש שם במילא קר, והייתי כל כך עייפה.

בערך בשש קמתי מהשינה.

ועכשיו לחלק האומנותי של הפוסט.

הפוסט אמור להיות פוסט שמח, אני אמורה לכתוב פה על דברים טובים בחיים שלי. ואני ממש לא רגילה לעשות את זה. בדר"כ אני בן אדם מאוד שלילי, פסימי, ועצוב. שרע לי, אני נוטה לראות את כל הרע, את חצי הכוס הריקה. אלון אמר לי, שהדבר היחיד שמקפיץ לי את המצב רוח זה להתנשק עם מישהו צרפתית במסדרון בית ספר, כלומר חבר. והאמת, זה נכון. אני בן אדם מאוד בודד, והמון פעמים אני מרגישה שאני רוצה מישהו. מישהו שפשוט יחבק אותי ויאהב אותי ללא גבולות. (זה לא קל, אני איומה). אבל פאק איט. זה לא מה שחשוב. ואני יודעת שזה יגיע באיזה שלב..... אבל קודם כל אני צריכה להפסיק להיות תקועה על אדיר. בעיקר אחרי מה שגיליתי עליו.

אין לי סיבה להיות עצובה ושלילית כל הזמן. אני חושבת שזה פשוט מקרין את זה לסביבה, ואם אני אמשיך ככה, אף אחד כבר לא ירצה להתקרב אליי.

הרי, אין לי סיבה לרחמים העצמיים שלי. אני לא מכוערת.לפעמים אני אפילו חושבת שאני יפה, אבל אני "בסדר".  הגוף שלי לא מגעיל. בעיקר אחרי שרזיתי עכשיו 5 ק"ג, ואני נראית הרבה יותר טוב.

יש לי הורים, שהם באמת אחלה, והם דואגים לי, ואוהבים אותי, ונותנים לי כמעט כל מה שאני רוצה. ויש לי את האחיות שלי, שאפשר לדבר איתן, ויש לנו את הבדיחות שלנו. ויש לי משפחה, קצת "שרוטה" אבל משפחה.

ויש לי בית לגור בו. ומיטה לישון בה. ולא חסר לי אוכל. ויש לי הרבה בגדים, למרות שאני מתלוננת כל הזמן שאין לי מה ללבוש. ויש לי את המחשב שלי, ואת ישרא, והבלוגרים פה, והבלוג הזה – שהוא שלי פרטי.

ועוד אין לי קקטוס, אבל יהיה לי.

והציונים שלי בסדר, הם לא גרועים, ואני תלמידה דיי טובה. 

ויש לי את החברים שלי. שבזכותם יש לי מה לעשות בימי שישי, ויש לנו את השטויות שלנו, והבדיחות המטומטמות שלנו, ואפשר לדבר איתם, ולצחוק איתם, והם לא שופטים אותי. ואני יודעת שאכפת להם ממני, ושהם אוהבים אותי, למרות שאני מוזרה.

ויש לי את שתי החברות הכי טובות שלי, שאותן אני הכי אוהבת בעולם, והן היחידות שאני באמת מסוגלת לסמוך עליהן. והן תמיד יודעות מה להגיד, והן מחזיקות אותי על הרגלים, ואני באמת יכולה לשפוך בפניהן את הלב שלי.

ואני יודעת שהן לא יפגעו בי אף פעם. והן היחידות שמכירות אותי כל כך טוב. אולי חוץ מההורים שלי.

ויש לי את עצמי. עם כמה שזה מוזר, אני חושבת שכן הייתי רוצה להיות חברה שלי. נכון, יש לי את הפאקים שלי, אבל אני חושבת שאני דיי חמודה. ואני באמת בן אדם טוב. ואני לא מוזרה. אני מיוחדת.

אז בנימה אופטימית זו, נסיים את הפוסט.

ביום רביעי הייתה שביתה. איזה כיף. עוד יום חופש בלתי מתוכנן. בזמן האחרון אני בקושי מגיעה לבית ספר. רק בשביל לבוא, לעשות מתכונת וללכת.

בכל מקרה, חופית התקשרה אליי בעשרה לשבע. ישנתי באותו זמן, אבל אחר כך התעוררתי.

אבא שלי שאל אם יש לה בעיה בהארד דיסק שהיא מתקשרת בשעות כאלו.

בשמונה היא התקשרה שוב. לפלאפון! כאילו, את יודעת שאני ישנה, אז היית חייבת להעיר אותי?!

בכל מקרה, היא רצתה שנלך ביחד לקריון. אמרתי שתתן לי להתארגן ואני אחזור אליה. כעבור שעה וחצי חזרתי אליה וסיכמנו שאני באה אליה ונלך יחד.

בדרך עברנו ליד הבית של רועי. ואז אמרתי כמו שאני תמיד אומרת "היי! הנה הבית של רועי!" ואז חופית הציעה שנבוא אליו. אז אמרתי לה להתקשר, והיא התקשרה, והוא אמר שנבוא.

עלינו אליו, ישבנו בחדר שלו, ודיברנו, והוא הראה לנו תמונות ישנות מתקופת היסודי והגן, ורואים שם גם את גיא ואדיר שהם היו קטנים- בחיי זה כזה מצחיק. וגילינו שאני, רועי וחופית היינו באותו גן בגיל 3. ידעתי שחופית הייתה איתי, אבל מעולם לא ידעתי שהוא היה איתי. והוא אפילו ישב לידי בתמונת מחזור! מי ידע שניפגש.....

אחר כך רועי רצה לבוא איתנו לקריון, ובדיוק שיצאנו, הוא דיבר עם המורה נהיגה שלו ומסתבר שעכשיו הוא חייב לבוא לשיעור. אז אני וחופית הצטרפנו לשיעור. בהתחלה היה לי כל כך מוזר לראות אותו נוהג, אבל התרגלתי והוא נוהג טוב.

אחרי השיעור, הלכנו לקריון, ורועי קנה ארוחה, ואני וחופית הסתפקנו בפוטיטו צ'יפס.

ואז חזרנו הביתה. אני תרגלתי בלשון עד שלב מסוים, ובחמש הייתי צריכה ללכת כבר לקורס. הפגישה האחרונה שלנו! יש!

אחרי הקורס לקחו אותי לרופאה בשביל שתפנה אותי לבדיקות לכרטיס עובד.

בערב, התיישבתי לי כהרגלי מול המחשב ודיברתי באיי סי קיו עם אנשים. כולל פנינית. השיחה הייתה ארוכה, אני לא אלאה אותכם בכולה, אבל גיליתי פשוט דבר איום. מסתבר, שאדיר, בגד בחברה שלו, במשך תקופה, עם פנינית. חשבתי שאני מתה. אני לא יודעת מתי זה התחיל, אבל אני יודעת שזה נפסק ברגע שפנינית והחבר שלה התחילו לצאת. זה פשוט גועל נפש! חשבתי שאני מתפגרת. סיפרתי לה שהוא גם התעסק איתי (כן, לא כתבתי את זה פה, אבל הוא התעסק גם איתי, אומנם זה שום דבר לעומת מה שהוא עשה עם פנינית) בזמן שהוא היה איתה בקטע, או במה שזה לא היה. וזה עצבן אותה עוד יותר. כי הוא הבטיח לה שאין בינינו כלום. הוא פשוט שקרן בוגד מתועב!!! במשך תקופה ארוכה, הוא פשוט בגד בחברה שלו! אני בהלם!

עכשיו הוא ופנינית לא מדברים. למה? כי הוא כועס עליה, בגלל שטויות, והיא זאת שניסתה להפסיק את העניין, אבל הוא המשיך, עד שהיא הפסיקה סופית, כי היא התחילה לצאת עם החבר שלה. ומה הוא אמר אחר כך? שהיא, כלומר פנינית, פיתתה אותו! שהוא לא עמד בפיתוי! אלוהים אדירים! אני כל כך שונאת את אלו שאומרים את זה! מה זה לא עמד בפיתוי?! מה, הוא ילד קטן? הוא חיה? אני שונאת בוגדים ושאחר כך מאשימים את כולם חוץ מאת עצמם!

פנינית אמרה שהיא לא יכולה להסתכל לחברה שלו בעיניים. והאמת, אני לא חושבת שהיא אשמה. פשוט אי אפשר להתנגד לו. זה לא שהוא איזה יפיוף הורס, אבל הוא יכול לשכנע אנשים לעשות דברים שהוא רוצה. יש לו השפעה. אני יודעת שאני לא מסוגלת להתנגד לו. הרי כל מה שהוא רצה-  גם בתקופה שלא היינו חברים – הוא קיבל. אחר כך אני סבלתי המון בגלל זה, אבל עובדה, הוא קיבל. אני חלשה, תמימה, ועוד רוצה אותו. וכך פנינית. היא הייתה חלשה, תמימה והיה לי רגש אליו, בגלל מה שהם עשו.

ולמה שהיא לא תסכים? הרי הוא אמר לה שהוא אוהב אותה! שאכפת לו רק ממנה! ומה בסוף? בסוף אכפת לו רק מעצמו.

וזה גורם לי לחשוב. רגע, אולי בעצם כל מה שהוא אומר לי "את מאוד חשובה לי, אכפת לי ממך" זה בולשיט?

הרי הוא שיקר. שיקר לי לפני. שיקר לאחרות.

חשבתי שאני משתגעת.

איזה בוגד נוכל! תמיד ידעתי שיש לו אופי בוגדני, אבל חשבתי שזה בקטנה.... שזה לא ככה. שזה סתם פלרטוטים קטנים כאלו מהצד. אבל לא. פתאום לגלות את זה...

ופתאום דברים מתחברים לי בראש. לא הייתי כל כך מופתעת מהבגידה שלו, גם לא מזה שהוא עשה את זה עם פנינית.

אבל ביום ראשון שדיברנו, הטחתי בו "מבחינתי אתה בגדת, אפילו אם זו בגידה באמון". וראו שזה פוגע בו. שזה כאילו, כאילו, כאילו המצפון שלו התחיל לעבוד, או כאילו פגעתי בנקודה רגישה.

והוא אמר לי "מה את חושבת? שאני אומר לך סתם דברים בשביל להכניס אותך למיטה?", ולא הבנתי מאיפה הוא הביא את זה.....

והחברה שלו...... ככה הוא בוגד בה? קודם קינאתי בה, למרות שלעומתה אני יפה, כוסית על, וכל השיניים שלי במקומן הטבעי, ועכשיו, אני מרחמת עליה. הבן אדם עושה ממנה צחוק! מי צריכה חבר כזה? נכון שבמידה מסוימת זה מגיע לה, כי הוא בגד בי איתה, אבל, אני לא יודעת מה היה שם בדיוק. תכלס, זה לא מגיע לאף אחת.

אני לא חושבת שאני באמת מצליחה להעביר את מה שהולך כאן. את מה שאני בכלל אמורה להרגיש.

פנינית אמרה לי שאדיר מניאק, והיא לא רוצה לדבר איתו בחיים, אחרי שהוא שיקר לה. היא שאלה אותו אם ביני לבינו היה משהו, והוא ענה לה "לא, מה פתאום זה רק בינינו". בא לי להקיא! מתעסק עם שתי בנות באותו זמן? ושיש לו חברה? בחיי, גועל נפש.

היא אמרה לי בשום פנים ואופן לא לחזור אליו. אמרתי לה שאני לא חזקה מספיק. אני פשוט לא. היא אמרה לי שהוא לא מגיע לי, ושאני צריכה למצוא מישהו פי אלף יותר טוב ממנו. אני יודעת את זה....

ועכשיו, עכשיו הוא מת מפחד שפנינית תגיד משהו לחברה שלו. זה מה שיעצתי לה לעשות. החברה שלו צריכה לדעת...... נכון שיש לי אינטרס לראות את שניהם נפרדים, אבל זה מגיע לו! באיזה מקום בלב שלי, אני כן רוצה שהוא ייפול. שהוא יסבול. כמו שאני סבלתי בגללו. כמו שבגללו התרסקתי. שירגיש את מה שאני הרגשתי.

אבל פנינית לא מסוגלת לפגוע באנשים. היא לא ביצ'ית כמוני. אני במקומה כן הייתי הולכת ומספרת.

אבל אני לא בטוחה שמתפקידי ללכת ולספר לה. או שבעצם כן, אני כבר לא יודעת.....

נשארתי המומה אחרי השיחה הזאת. הייתי כל כך מבולבלת, כל כך בסערת רגשות. לא ידעתי מה לחשוב.

הרי מצד אחד אני עוד רוצה אותו. מצד שני, הוא פשוט חרא של בן אדם, ותמיד אמרתי שאני לא מתחברת עם אנשים גועליים.

אבל בעצם מגיע לי אותו? בעצם אני צריכה אחד כזה על הראש שלי שבלי בושה בוגד בחברה שלו? שבלי בושה משקר? אין לו מצפון? הוא לא מתבייש להגיד לחברה שלו "אני אוהב אותך" ותוך כדי לחבק מישהי אחרת?

ומה יהיה הלאה? הוא יעבור גם אליי? גם איתי הוא ינסה לעשות דברים? גם אותי הוא ינסה להכניס למיטה? והכי גרוע שאני יודעת שהוא יצליח.

ואני לא יודעת מה לחשוב – הוא באמת מתכוון למה שהוא אומר לי? אני יודעת שאני חשובה לו. אני מניחה שכן, כי היינו ביחד תקופה, כמו שהוא היה הראשון שלי הייתי הראשונה שלו – הנשיקה הראשונה, החברה הרצינית הראשונה, הסקס הראשון, ועוד דברים כאלו, שפשוט לא שוכחים אותם. אבל השאלה עד כמה הוא מתכוון? גם ממני הוא רוצה טובות הנאה?

אני ממש לא יודעת מה לחשוב. ממש לא.

פנינית אמרה לי לא לספר, אבל כבר סיפרתי. למור ולרועי. מור במילא הייתה יודעת על זה, כי היא קוראת כאן, אבל רועי.... איכשהו השיחה שלנו נגררה לזה, זה סיפור ארוך והוא הוציא את זה ממני. מור לא הייתה מופתעת. לרועי ניפצתי את הבועה. אדיר חבר טוב שלו, ופשוט..... הוא גילה עליו דברים מגעילים. הוא כנראה עד עכשיו חי לו בתוך עולם קטן וורוד משל עצמו, שבו מרחפים להם בנחת קרנפים סגולים. אני מקווה שלא ידבר, כי אז בכלל הכל יסתבך לי.

אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות עכשיו. אני כועסת עליו נורא, גם בגלל שהוא התעסק איתי ואיתה באותה זמן, וגם בגלל שהוא דוחה. בחיי, הוא פשוט חרא של בן אדם! ואני לא יודעת מה לחשוב.

אני יודעת שהקשר בינינו לא בריא. אני יודעת שאני חייבת להתנתק ממנו. אבל אני לא יכולה. אני תלויה בו מדיי. הוא כמו הסם שלי. אבל אני לא יכולה. אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיו.

בחצות החלטתי שאני הולכת לישון. נמרחתי במיטה, שלחתי הודעה להילה שתתקשר אליי, ופשוט בכיתי. 

היא התקשרה אליי, ודיברנו, והרגשתי קצת יותר טוב. היא אמרה לי שאין לי סיבה לבכות עליו, ושאני צריכה להתנתק ממנו, והוא ממש גועלי.

דיברנו משהו כמו עשרים דקות ואז נרדמתי, אבל התעוררתי בערך בחמש בבוקר, והייתי ערה עד שש וחצי.

לא יכולתי להירדם, המחשבות התרוצצו לי בראש. אני עדיין מבולבלת ואני צריכה להחליט מה לעשות.

התעוררתי בשמונה וחצי.

בכלל, היה לי מצב רוח רע, לא התחשק לי לאכול, לשתות, ולעשות כלום. בכלל לא אכלתי כלום היום. כבר לא בא לי. מצידי להיות אנורקסית. כבר לא אכפת לי מכלום. אני לא יודעת למה אני נפגעת כל כך.... אבל עובדה. זה פוגע בי.

בערך ב-11 הייתי בבית ספר. לשיעור תגבור בלשון. המורה עשתה קצת חזרה, ופתרנו את הבגרות של שנה שעברה. ולא יודעת, היה בסדר. אני מרגישה בסדר. גם בזכות הקורס. חוץ מזה בכלל לא למדתי. אין לי כוחות. מחר אני אקום מוקדם בבוקר ואעשה חזרה על החומר העיוני, כלומר רק לקרוא הסברים..... במילא אין לי עצבים עכשיו לתרגל. אני לא מצפה לכלום. אני רק רוצה לקבל את ה-65 וזהו. מתכונת ארורה.

כשחזרתי דיברתי שוב עם פנינית. אני שמחה שגיליתי את זה. אני שמחה שדיברנו. יעבור זמן עד שאני אחליט מה לעשות. בהנחה שאני אחליט.

כל מה שהוא רוצה זה את הגוף שלה. ככה זה היה איתי, אני מאוד לא מופתעת. אכפת לו מעצמו. אני לא מבינה איך אין לו מוסר. איך המצפון לא מציק לו. הוא פשוט עושה מהחברה שלו צחוק. הוא לא יודע מה זאת אהבה. הוא לא יודע מה זה לאהוב בכלל. הוא זורק "אני אוהב אותך" והוא לא מבין את המשמעות של זה. אולי הוא פשוט מאוד חרמן וההורמונים שלו מתרוצצים לו בגוף והוא חושב שזה אהבה. אולי הוא חושב שאהבה זה לצאת עם החברה שלך ביום שישי ולכתוב לה מכתבים קיטשיים. יש להם מערכת יחסים דפוקה. פנינית אמרה לי שהיא שמעה שמועות שהיא מתמזמזת עם בנים אחרים. זה יותר חולני ומעוות ממה שהיה לנו.

אני לא צריכה להכניס את עצמי לזה. אני לא צריכה לרדוף אחריו ולנסות להשיג אותו. אני לא יכולה להיות עם כזה דבר.

בסביבות הצהרים היום סבתא לקחה אותי לספרית שלה, שהיא גם חברה שלה. בעוד שבוע בת דודה שלי מתחתנת, ויום שבת יש שבת חתן. אז לכבוד זה שיניתי פריזורה. עשו לי גוונים בצבע חום (השיער שלי בצבע שחור) והם יצאו מאוד עדינים וטבעיים. לא כמו של פאקצה. וגזרתי הרבה מהאורך. היא עשתה לי מדורג, כאשר החלק הכי ארוך מגיע עד קצת מעל הכתפיים. וכמובן יש לי פן. ושבוע הבא אני אעשה פן שוב, לכבוד החתונה.

וזה ממש יפה. אני צריכה שמישהו יצלמני. ממש התלהבתי. זה שונה, וזה אפילו מבגר אותי. נמאס לי להיראות כמו ילדה בת 14 וחצי מקסימום. אמא שלי ממש התלהבה ממני.

אבא שלי עוד לא חזר הבית, ככה שאני לא יודעת אם הוא אוהב לא. יש לי הרגשה שהוא לא....

היי.

אז אני פרטית.

אני לא יודעת כמה זמן אני אחזיק מעמד ככה.

הסטטיסטיקות צונחות לאיטן, אבל טוב לי ככה.

אז.... קוראים לי הדר. ואני גרה בקריות. אני חושבת שזה היה מובן. נעים מאודJ אולי אני אשים תמונה שלי, ברגע שאני אמצא מישהו שיהיה מוכן לצלם אותי.

כמה עניינים טכניים, אני אפסיק להשתמש בכינויים אלא בשמות הרגילים של האנשים, גם צמצמתי קצת,  אז:

סטאר=הילה
איינג'ל =מור
שאי = רועי
סימפל =חופית
סמארט =ענת
בריין = אלון
טוק =עמרי
טול = ערן
חיית המחמד = הוא יישאר חיית המחמד
האקס= אדיר

סמייל =גבי
נייס = אביטל
ניים = גיא
ניים 2 =עדי
אנרג'י =אנה
בלונדי = מיתר
וויס וסמול = מורן ומורני בהתאמה.
לאפ =שירני
גירל = אילנית
גירל 1 = שירן
סקורפיו= דניאל
פאני = פנינית
טוויקסי = ענבל
 למלם =דרור
סאד = רוויטל
 

טוב זה מוזר.

תתחילו להתרגל.

היום הייתה לי המתכונת במתמטיקה. לא ממש למדתי וגם לא ממש עשיתי חזרה על החומר.

בהתחלה היה ממש באלגן נוראי עם הכיתות, וכל הכיתה שלי פשוט חיפשה איפה צריך להיות. איזה בית ספר לא מאורגן! וזה גם מלחיץ!

טוב היו 6 שאלות, ובהתחלה פשוט לא הצלחתי כלום ונכנסתי ללחץ אטומי. ואז נרגעתי, התחלתי לפתור תרגיל תרגיל. עשיתי חמש שאלות ואת שאלה שש עשיתי רק שני סעיפים מתוך שלוש. יש ארבע שאני דיי בטוחה בהן, אבל אני לא מצפה לכלום. אני לא רוצה להתאכזב. הייתה שאלה אחת בטריגו שפשוט, פשוט המצאתי.

אחרי המתכונת המעצבנת, הסתובבתי בחוץ, דיברתי עם אנשים. רובם אמרו שהיה בסדר וקל.

אח"כ ישבתי לדבר עם אדיר (האקס להזכירכם). וכמובן שהלכנו מכות. דיי שמישהו יסביר לי למה הוא כ"כ נהנה להרים אותי?!?!

בכל מקרה, היינו ביחד המון זמן, ובערך ברבע לשתיים עשרה הייתי בבית. וגם אחותי הייתה בבית. אז הלכתי לישון.

ואחרי הצהרים הלכתי לקורס בלשון.

וזהו.

מחר יש שביתה. אבל לא בא לי להישאר בבית. בא לי לעשות משהו.

יום רביעי

איחרתי להיסטוריה, והמורה שלי עשתה משהו לא ברור בשיער שלה. גם ככה השיער שלה נראה מוזר.

אחרי השיעור הראשון, אמרו לנו שיש בגרות בקומה שלנו, ולכן היינו צריכים לרדת למטה לכיתה אחרת. זה גזל הרבה זמן.

בהפסקה הלכתי לראות את ניים. יש לו גבס. וגם קביים. וכמובן שחתמתי לו על הגבס: "בעתיד החתימה הזו תהייה שווה הרבה כסף. תרגיש טוב!" ואז את השם שלי באנגלית. ומסגרתי את זה. ועשיתי ליד זה סמיילי. אבל יצא עקום.

והאקס כזה מעצבן, לא יודע לפרגן כלל. סיפרתי לו  שירדתי במשקל ומה התגובה שלו? "במותניים את רזה מדיי וזה לא יפה, בירכיים את תוכלי להוריד רק אם תעשי ספורט". וזה לא שיש לי ירכיים שמנות, הן בסדר! איזה מעצבן! קצת פירגון, זה מה שיש לו להגיד???  אני כל כך מתאמצת, ואני כל כך זקוקה לפרגון, וזאת התגובה שלו? בחיי, איזה חוסר פרגון. העיקר קורא לעצמו ידיד טוב. אמרתי לו "כנראה אתה אוהב שמנות" אבל אני לא יודעת אם הוא קלט.

אחרי הצהרים באתי אל סימפל והיא עשתה לי גבות. והן ממש יפות עכשיו. דקות וחמודותJ גם אמא שלי התלהבה ואמרה שהיא עשתה לי מאוד יפה, והיא חשבה בהתחלה שקוסמטיקאית עשתה לי.

אחרי שסיימנו עם הגבות באתי לקורס בלשון, ואחרי הלכתי אל סטאר, וראיתי את איגור (האמ, לא מעניין אותי שאת קוראת לו קרמבו, מבחינתי הוא איגור!) והוא ממש חמוד, בצבע ירוק. הוא בתוך כלוב גדול כזה, ויש לו משחקים אבל הוא נראה מפוחד ואומלל.

סיפרתי לאמא שלי והיא בתגובה "אוי איזה מסכן, זאת התעללות לכלוא תוכי בכלוב, בטח שהוא בודד".

אני: "אל תדאגי, הם יביאו לו חבר".

אמא: "הוא צריך חברה! מה, הוא הומו?"

יום חמישי

קמתי בבוקר, התארגנתי ולא הלכתי לבית ספר כהרגלי. במקום זה, הלכתי להוציא כרטיס עובד! קודם נפגשתי עם סטאר, ונפגשנו ביחד עם עוד שלושה ילדים: שני בנים ובת, אחד מהם זה זוג חברים.(דיי אין לי כוח לכינויים דביליים) אני חייבת להודות שלא ממש חיבבתי את כולם מקודם, בעיקר אחד מהם, שממש שנאתי. אבל בסיומו של יום – שניים מהם – זוג החברים – ממש חמודים, וזה ששנאתי – לא כזה נורא ואיום. הוא כולו תופס מעצמו וכולו פוזה אחת גדולה, אבל שיהיה. נסענו במונית לחיפה, וקצת השתלטנו עליה עם שירים מהפלאפונים..... ואז הגענו ללשכת התעסוקה. בגלל שאנחנו נוער נכנסו ישר, אבל היה שם תור של מלא אנשים! היו פשוט המוני אנשים עם מבט מיואש בעיניים. סטאר הפאדחנית התחילה להגיד "אין עבודה אין שפה".

חיכינו לא הרבה זמן, הכל בשביל להוציא כרטיס עובד. כל אחד נכנס בתורו, בתורי הפקידה רק שאלה אותי לגילי, ובאיזה כיתה אני ונתנה לי טפסים.

אח"כ הלכנו לטייל בהדר. הלכנו לאכול, בבורקס בעגלה, והיה ממש טעים, המוכר שם היה ממש סחבק איתנו ודיבר איתנו וצחק איתנו....

אחרי האוכל סטאר החליטה שהיא רוצה באגיז, אבל לצערה זה לא מתאים לה. חבל. ראינו באגיז ממש יפים!

בערך ב-11 וחצי החלטנו לחזור, ואני עוד רציתי לחזור למתמטיקה. אבל בסופו של דבר, לא הלכתי, כי גם ככה איחרתי, ולבוא לשיעור השני זה נראה לי מיותר.

הלכנו לקניון, הלכנו לבורגר ראנץ', כי אותה ילדה שהייתה איתנו אמרה שמחפשים שם עובדים, אבל המנהל סניף רק נתן טופסי המלצה. כל מה שצריך לעשות עכשיו זה ללכת לרופאה ולעשות בדיקות, ולחזור ללשכת תעסוקה להוציא כרטיס. ואני מקווה שאני אמצא עבודה, כי אני ממש חייבת.

אח"כ אני וסטאר נשארנו בקניון, וסתם הסתובבנו.

בדרך חזרה פגשנו איזה ידיד שלה, דיי חתיך יש לציין.

בכל מקרה, חזרתי הביתה והתחלתי ללמוד למתמטיקה. עשיתי רק שני נושאים מתוך השבע שהייתי אמורה ללמוד, זה פשוט משעמם. מה שמוזר הוא, שאת רוב המשוואות פשוט לא הצלחתי לפתור או שהן לא יצאו לי. מוזר.

וכואבת לי הבטן. נורא. כל פעם שאני אוכלת כואבת לי הבטן. אאוץ'. 

השבוע הזה עבר לי ממש מהר, היה לי ממש נחמד היום. קצת שברתי שגרהJ  

אני חושבת שהלמידה לתנ"ך, הוכיחה לי כמה אני יכולה להיות חסרת אחריות. טוב, זה לא דבר חדש.

ביום ראשון בלילה לא למדתי למרות שתכננתי. הייתי כל כך עייפה, שבעשר וחצי נרדמתי.

התעוררתי בשמונה ורבע ביום שני. הלכתי לצחצח שיניים, ישבתי לקרוא עיתון, הייתי קצת באינטרנט.

בתשע וחצי התחלתי ללמוד. למדתי את כל החוק. באחד עשרה סיימתי. החלטתי לעשות הפסקה, הלכתי למחשב.

בערך באחד עשרה וחצי החלטתי לעשות חזרה על "בראשית". אבל היה לי קשה להתרכז. החלטתי לשקול את עצמי. וירדתי שני קילו!!! אני 45 קילו עכשיו – בדיוק המשקל שרציתי! אבל זה לא נראה לי מספיק רזה. אני רוצה להוריד עוד.....

בכל מקרה, סטאר התקשרה אליי. ודיברנו. והיא סיפרה שניים שבר את הרגל. וזה נורא הצחיק אותי. גם איך שהיא תיארה איך שהוא שבר את הרגל – זה פשוט גרם לי להתפוצץ מצחוק. כן, אני יודעת שזה מרושע, ונורא כואב לו, אבל זה פשוט מצחיק, כי זה כל כך מתאים לו לשבור את הרגל.

ואז התיישבתי מול האיי סי קיו. ודיברתי עם אנרג'י ועם סטאר, תוך כדי שאני קוראת את בראשית. עשיתי את זה ממש חפיף, כי הרגשתי שאני יודעת את החומר. ואז קמתי מהמחשב, הלכתי ללמוד שוב את מלכים, חזרתי למחשב. ואז הועפתי ממנו ע"י אחותי.

הלכתי לאכול ארוחת צהרים. ומאחת בצהרים עד חמש וחצי – לא קמתי מהמיטה ורק למדתי, למעט הפסקה קצרה, שבה אכלתי גלידה ודיברתי עם סימפל בטלפון.

זה היה כזה מייאש. החדר שלי היה מפוזר בניירות ובספרי תנ"ך, ואני ניסיתי לקלוט כמה שיותר חומר. את המאמרים כבר לא ממש קלטתי.

בערב עשיתי הפסקה.

בזמן האחרון ישרא בקושי עולה לי, לוקח לו המון זמן לעלות, וגם לבלוגים – לוקחות דקות ארוכות עד שהם עולים. זה מעלה לי את הסעיף.

זה קורה לעוד מישהו?

או שזה רק מחשבי הפיסח?

היום זה קצת הסתדר, אבל עדיין המחשב שלי  מתעקש להיות דפוק.

היום- היה יום הדין, כלומר המתכונת בתנ"ך.

קמתי בשש בבוקר, והתחלתי ללמוד את המאמר המסכם. הבטן שלי כאבה נורא, והייתי חיוורת. בזמן האחרון אני נורא חיוורת.

הלכתי אל סימפל – היא סיימה ללמוד רק בשלוש בלילה. ביחד הלכנו לביצפר, התיישבנו בכיתה. ואז סטאר סיפרה לי שילדה מהשכבה שלנו – אבא שלה נפטר. אני מכירה את הילדה הזאת, היא למדה איתי בחטיבה באותה הכיתה, והיינו בסוג מסוים של קשר – היינו מדברות באיי סי קיו ובביצפר.... בכיתה י' הקשר נותק, מה גם שהיא הפכה לפאקצה, אבל היא ילדה דיי חמודה.... לפי מה שהבנתי, היא ואבא שלה היו לבד בבית, ופתאום הוא קיבל דום לב ונפל עליה ומת.... והיא קראה למד"א ולדודים שלה, ועד שפינו את הגופה – לקח זמן, והיא הייתה צריכה להיות ליד הגופה שלו..... בחיי, זה ממש נורא.... פשוט טרגדיה. ממש חבל לי עליה..... היה לי כל כך עצוב......ממש לקחתי ללב.

המתכונת עצמה הייתה טובה. הלך לי ממש טוב, באנסין ובנושא המסכם קצת נלחצתי, כי זה היה קצת קשה, אבל אני באמת מקווה לציון טוב.

המורה שלי לתנ"ך חילקה לנו ולכיתה השניה שהיא מלמדת – סוכריות על מקל. איזה חמודהJ

וכמעט תפסו את סימפל מעתיקה. היא כתבה את החומר על הספר, והכניסה בין הדפים של הספר – פתק קטן עם תאריכים שהיה צריך לדעת. והמורה ששמרה עלינו בדקה לה את הספר – וראתה את הפתק. אז סימפל מהר לקחה את זה ואמרה שזה סימנייה.

חזרתי הביתה – הלכתי לישון מ-12 ועד 5. הייתי זקוקה לזה.

אה, ולסטאר יש חיה חדשה! יש לה כבר כלבה, וזבוב מחמד, ועכשיו יש לה תוכי מחמד! (סיפור ארוך איך יש לה תוכי), אבל בכל מקרה יש לה תוכי ואני החלטתי שקוראים לו איגור. אבל היא לא מוכנה להקשיב לי. נכון שאיגור זה שם חמוד לתוכי?

נ.ב. אני מקווה שאתם לא שוכחים שאני הופכת לפרטי שבוע הבא

תודה לאל הצלחתי להיכנס לעריכה.....

גם אצלכם ישרא עובד באיטיות איומה עד חוסר עלייה של בלוגים אהובים?

התייאשתי לחלוטין מלנסות להיכנס אליהם.

זה פשוט לא עולה.

בכל מקרה, ההודעה שתכננתי לכתוב היא:

בעוד שבוע בדיוק - 18.5 -אני עוברת לפרטי.

כל מי שחשקה נפשו בגישה, מוזמן לשלוח לי מייל לכתובת [email protected]  עם הפרטים הבאים:

1. שם ו/או כינוי בישרא

2. קישור לבלוג שלכם

3. איזה שם משתמש וסיסמא אתם רוצים

למי שאין בלוג והיה לו - שייתן לי במקום קישור לבלוג את הקישור לבלוג הקודם.

למי שאין בלוג ומעולם לא היה לו - באם הוא מגיב לי שיגיד באיזה כינוי הוא מגיב ו"ללא שם" לא יתקבל ויאלץ למסור לי פרטים אישיים - שם, גיל, מקום מגורים, מספר איי סי קיו. זה נשאר שמור אצלי בכל מקרה.

אני רוצה להיות בטוחה שאני נותנת את הכתובת לאנשים הנכונים.

בכל מקרה, אל תשכחו:)

למרות שחשבתי שלא נעשה כלום אתמול, והייתי בטוחה שאני הולכת לבלות את ערב ל"ג בעומר בבית – יצאתי בסופו של דבר.

לפני היציאה, כאבה לי הבטן נורא ותקף אותי מצב רוח איום. גררתי את עצמי לסימפל וביחד הלכנו לחוף ים, שנמצא קרוב לעיר שלנו.

הלכנו בשמחה, ובדרך התחילו איתנו ערסים רוסים בני בערך 20 ומשהו. זה היה מפחיד אבל אח"כ התחלנו לצחוק.

הגענו לחוף, והתקשרתי לטוק. אבל הוא לא ענה. התחלנו לחפש אותם, אבל לא מצאנו. התקשרתי שוב לטוק. והוא שוב לא ענה. ניסיתי להתקשר לשאי, אבל הוא אמר שהוא לא יבוא. סימפל התקשרה לסמארט – אבל גם היא לא באה. הרגשתי מאוד מטופשת. בפעם השלישית שהתקשרתי לטוק הוא כן ענה, והוא אמר לי שכבר הם באים. אני וסימפל הקדמנו! חיכינו להם, ובנתיים סמארט התקשרה לסימפל והם דיברו, ואני הצתתי סיגריה והייתי נורא עצבנית. ואז הם באו. סה"כ היינו: אני, סימפל, טוק, בריין, טול, חיית המחמד, למלם, אנוייניג, ועוד 4 בנות שאין להן כינויים כרגע. יותר מאוחר בא ידיד של סימפל, שאני גם כן מכירה אותו.

טוב, ישבנו, והתחלתי להרגיש מאוד משועממת.

התקשרתי לסטאר. סיימתי את השיחה. דיברתי עם כמה אנשים. התקשרתי לאיינג'ל, דיברנו עשרים דקות, ואז סיימתי את השיחה. דיברתי עם אנשים, וניסיתי לפתח שיחות, כמו שאיינג'ל אמרה לי, כדי שלא ישעמם לי.

ניסיתי להצית סיגריה שוב. והמצית הדפוק שלי סירב להידלק. ואז החלטתי שזה סימן. זרקתי את הסיגריות לפח. הפסקתי עם השיט הזה. לפחות עכשיו. גם הבטחתי לאקס. ביום חמישי דיברנו על הנושא, ושאלתי אותו מה מפריע לו, ולמה הוא מנסה לשנות אותי. ואז הוא אמר לי "את חשובה לי, אני לא רוצה שתפגעי בעצמך. או שאת חשובה לי או שאת לא ואז אני לא מדבר איתך בכלל". ואני מתחילה להתמכר לזה בנוסף. 

באיזה שלב בריין שאל אותי אם יש לי אומץ להיכנס למים. ונכנסתי. עם הג'ינס שאני הכי אוהבת! אח"כ ניסיתי לנקות אותו ואת הנעליים, אבל לא ממש הצלחתי.

אה והביאו בירה, הידיד של סימפל הביא. ושתיתי. אפילו שהייתי על בטן ריקה.

ודיברתי עם אנשים, ואח"כ ישבתי ליד המנגל להתחמם, ודיברתי עם בריין וטוק והתחלנו לשיר. וגם אכלנו תפוחי אדמה!

בערך בשתיים התחלנו להתקפל, אבל לקח לנו זמן, כי היה צריך לסדר ולנקות את הכל, וגם הדרך הייתה דיי ארוכה.

סימפל ועוד מישהי נסעו עם הידיד שלה. אני לא רציתי לנסוע איתו, כי הוא שתה. ולא מעניין אותי שהוא שתה קצת והוא רגיל לשתות, אני לא עולה לרכב שנוהג בו בן אדם ששתה אלכוהול. ואני גם לא סומכת עליו מספיק.

בשלוש ועשרים בערך הגעתי, והלכתי להתקלח. אין כמו מקלחת בשלוש וחצי בבוקרJ

היום התעוררתי בערך בשתיים עשרה וחצי. והאקס התקשר אליי. ובערך באחד וחצי אני ואחותי נסענו לחיפה, להיפגש עם אמא שלי. ונסענו לגרנד קניון. המטרה: לקנות בגדים לחתונה של בת דודה שלי. קודם נכנסו לרנואר, וישר יצאנו עם שלל. אחותי קנתה שני מכנסיים, אחד לחתונה עצמה ואחד לשבת חתן, ואילו אני קניתי שמלה. היא מדהימה ויושבת לי כל כך יפה על הגוף. ואני מידה 34!!!!

טוב אני לא אפרט, הנה תמונה – רק שהשמלה שלי היא בשחור ולא באדום:

אחרי הקניות, ישבנו לאכול במקדולנדס. אחותי אכלה ארוחת ילדים, אמא שתתה קפוצ'ינו, ואילו אני ברוב חוכמתי לקחתי סלט קליפורניה. בטלוויזיה זה נראה כ"כ טעים, במציאות זה.... לא משהו. הרוב זה עלים לא טעימים, הייתי צריכה לשפוך טונות של רוטב כדי לא להרגיש את הטעם. יש קצת עגבניות שרי וחתיכות בשר, שזה דווקא כן טעים..... בקיצור, לא מומלץ.

אחרי האוכל, הלכנו לחפש חולצות לאחותי, חולצה בשבילי וגם נעליים, אבל לא מצאנו. בקיצור, הסתובבנו שעות.

בערך בשש חזרנו הביתה. וכמובן שלא למדתי לתנ"ך. אני פשוט עייפה.

ורבתי עם האקס. הוא פשוט עצבן אותי. הוא סתם כותב שטויות באיי סי קיו, אני שונאת שאומרים כל הזמן ובלי קשר "טוב/בסדר/סבבה" זה פשוט מעצבן. אז אמרתי לו שאם אין לו משהו להגיד שפשוט לא יכתוב לי כלום, ואז הוא אמר שאם ככה הוא לא ידבר איתי, ואז אמרתי שהוא יעשה מה שהוא רוצה, ואז הוא אמר שהוא באמת יעשה את זה, והוא הלך ללמוד לתנ"ך. אז שלחתי לו הודעה שטוב, תעשה מה שאתה רוצה וחבל שזה ככה.

אוף! זה עוד יותר עצבן אותי. לפעמים הוא יכול לעלות לי את הסעיף, אבל מצד שני הוא כל כך חשוב לי, הוא היחיד שיכול להגיד לי מה לעשות. כמו עם הסיגריות. כל אחד אחר שהיה מציב לי אולטימטומים הייתי מעיפה אותו לכל הרוחות.

ואני מניחה שזה להפך ככה, אם הוא לא משקר ולא אומר לי סתם כמה שאכפת לו וכמה שאני חשובה לו.

כנראה אנחנו מתאימים רק במקום אחד, וזה במיטה.

מחר יש לי יום חופש, ואני מתכוונת לנצל את הלילה כדי ללמוד. אני כל כך מקווה להצליח במתכונת הזאת.

למרות שלא חשבתי שנצא אתמול, יצאנו.

שאי התקשר אליי ואמר שהולכים לסרט. חשבתי שזה עדיף מכלום.

ב-10 נפגשתי בקניון עם כולם, קודם ראיתי את שאי ואת ניים, ואז הם הלכו למקדולנדס, כי שאי רצה לקנות אוכל, ובאתי איתם.

טוב הוא קנה אוכל, ועלינו לשבת למעלה, ובריין הצטרף אלינו. באיזה שלב בריין אמר שצריך כבר ללכת לקנות את הכרטיסים וכולם מחכים, ואז הוא וניים הלכו ואני ושאי נשארנו. אמרתי לבריין ש"הילד צריך לאכול, תראה איזה חיוור ורזה", והאצתי בשאי לסיים את האוכל. אפילו ניסיתי לעזור לו.

מסתבר, שבסוף לא נשארו כרטיסים לסרט שרצינו ללכת – ואן הלסינג. שאי התעצבן, כי הוא סתם היה צריך לאכול מהר.

בכל מקרה, חשבנו ללכת להצגת חצות. ואז כולם התחילו להתווכח מה לעשות עד אז. כל אחד אמר משהו אחר. שאי שאל אם אני רוצה לבוא אליו והסכמתי. ואז שאלנו עוד אנשים אם הם רוצים – אבל הם סתם התווכחו, ואז אמרתי לטוק שאני ושאי הולכים אל שאי ואני כבר אצור איתו קשר.

ואז אני ושאי הלכנו. ובדרך ראינו את האקס ואת הפאקינג חברה שלו, הפאקינג מכוערת שמנה ועקומה, שמתלבשת כמו פאקינג שרמוטה. וואו, ממש הגזמתי עם ה"פאקינג" פה. לא משנה. טוב שאי היה צריך לדבר עם האקס, וכמובן שזה לא עניין אותי, כי ממש לא היה לי עצבים אליהם. יותר נכון אליה. כן, אני קנאית מסריחה. סו מי. היום שדיברתי עם סימפל בטלפון וסיפרתי לה שראינו אותם, היא אמרה שהיא שמעה מידיד שלה שהחברה של האקס לא הכי נאמנה. האמת, זה נורא שעשע אותי. אמרתי לה שגם הוא לא הכי נאמן, וככה כנראה הם מתאימים. זה יכול להיות קומדיה משעשעת, כל אחד לא נאמן לשני, אבל בטוח שהשני כן נאמן. מצחיק.

הגענו אל שאי הביתה, וראינו את הסוף של ה"אקדמיה לצחוק". ואח"כ המשכנו לראות טלוויזיה ולאכול גלידה. ואז באיזה שלב אחותו הגדולה והחבר שלה ירדו לאכול, ואז ההורים שלו חזרו הביתה.

בסופו של עניין, הסרט בוטל, אז נשארתי אצלו.

ואז עלינו למעלה. החדר שלו – ממש מסודר. אבל ממש. וכבר ראיתי חדרים של אנשים. החדר שלו מסודר ברמות של מוזיאון! יצאנו החוצה למרפסת ודיברנו, ואז שמענו עטלפים. והחלטנו להיכנס.

והיינו בחדר שלו, ודיברנו וראינו טלוויזיה, ובערך בשתיים חבר של אחותו לקח אותי הביתה.

והיום, היום לא עשיתי כלום. תכננתי ללמוד לתנ"ך, אבל בפועל לא למדתי שום דבר. ונשארו לי 19 פרקים.

קמתי בשתיים עשרה וחצי והלכתי למחשב. ואז הלכתי לאכול. ואז הלכתי לסדר את החדר ולהתקלח.

וכל הזמן הייתה לי הרגשה רעה. פשוט הרגשתי מבואסת לחלוטין.

מסתבר שכן יוצאים היום, אבל אני לא יודעת מי בדיוק.

אבל זה לא משנה לי.

אם הייתי נשארת בבית, הייתי מתה משעמום ומתחילה לרחם על עצמי.

ובכלל, חשבתי היום ברצינות על להיות פרטית.

נכון, אני תשומי, ואני רוצה שהרבה אנשים יקראו אותי, אבל אני יודעת שסה"כ מי שכאן תמיד אלו האנשים הקבועים שקוראים אותי.

ואולי אם יהיה לי פרטי אני אוכל לחשוף פה יותר. אולי יהיה לי יותר נוח. אולי אני אוכל לפרסם פה את השם שלי, ואיפה אני גרה, ואולי אני אתחיל להשתמש בשמות האמיתיים של האנשים במקום כינויים דביליים.

בכל מקרה, אם אני אחליט להיות פרטית אני כבר אודיע.

And I'd give up forever to touch you
'Cause I know that you feel me somehow
You're the closest to heaven that I'll ever be
And I don't want to go home right now

And all I can taste is this moment
And all I can breathe is your life
'Cause sooner or later it's over
I just don't want to miss you tonight

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am

And you can't fight the tears that ain't coming
Or the moment of truth in your lies
When everything feels like the movies
Yeah you bleed just to know you're alive

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken

I just want you to know who I am

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken

I just want you to know who I am

I just want you to know who I am
I just want you to know who I am
I just want you to know who I am