שבוע שעבר הייתי בחופשה בצפון. אני והבן זוג, יחד עם עוד זוג חברים.

הצימר ששהינו בו היה מקסים, באחד מהיישובים בגליל המערבי. הכל ירוק ושקט, שומעים רק את התרנגולות מהלול. זה מתחם של 6 יחידות עם בריכה. הבקתות היו מאוד נחמדות ומרווחות, עשויות מעץ. מה שקצת הפריע לי שהן היו חשוכות.

אחרי שהגענו והתארגנו קצת, קפצנו לבריכה. זו לא ממש בריכה מובנית, אלא בריכה שקונים ושמים בחצר, אבל בכל זאת היא הייתה דיי גדולה והיה אפשר לעמוד בה. אחרי שמיצינו את עניין הבריכה, הלכנו למתחם של הסאונה והג'קוזי. ישבנו קצת בסאונה ולצערנו הרב הג'קוזי הגדול היה סגור. אז לא ויתרנו, ונכנסו ארבעתנו לג'קוזי שבאחד החדרים! כן, זה היה צפוף והזוי, אבל משעשע.

אחרי ארוחת ערב שכללה סטייקים ופירה, החלטנו לשבת עוד קצת בג'קוזי ואחר כך לראות סרט- "מחוברים לחיים". האמת שהשילוב של בטן שבעה , מיטה, שמיכה ומזגן גרם לי לנמנמם ואפילו קצת נרדמתי במהלך הסרט, אבל לא רציתי לוותר. זה סרט מקסים, מרגש ומצחיק. לרוב אני לא חובבת סרטים זרים, אבל אני ממליצה עליו בחום!

למחרת בבוקר אני והבן זוג נכנסו לבד לג'קוזי. כן, החלטנו למצות את העניין עד תום. לא היה לנו הרבה זמן, כי הזמנו ארוחת בוקר. החלטנו בסופו של דבר להזמין, כי למי יש כוח לקום ולהתחיל להכין. הגיעה ארוחת בוקר ממש מפוצצת: מיץ תפוזים, שני סוגי סלטי ירקות ועוד כמה סלטים, לחמניות, כמה סוגים של גבינות, קיש, חומוס, טחינה, חביתות וכמה מאפים. (כשאני חושבת על זה אני נהיית רעבה). אחרי הארוחה שוב ביקרנו בבריכה ואז הלכנו לסדר את הכל ולהתארגן.

אחרי שעזבנו את הצימר שמנו פעמינו לטיול טרקטורונים. אני כמובן עדיין לא כשירה לנהוג (וגם אם כבר היה לי רישיון- אני לא חושבת שהייתי מצליחה להתמודד עם הדבר הזה). הבן זוג נהג בשיא ההתלהבות ואני צרחתי מאחוריו שייסע לאט. אבל היה כיף! אחרי הטיול היינו מלאים בחול ואבק.  אני חושבת שאפילו בטירונות לא הייתי כזו ג'יפה.

חזרנו הבייתה עייפים ומרוצים. היה כיף לחזור לבית מסודר ומדיף ריח של ניקיון. נכנסתי למקלחת וקרצפתי את עצמי ברמות מטורפות!

לסיכום, היה טיול מהנה ביותר. היה כיף לפרוק קצת מתחים ולחצים, הייתי זקוקה לחופשה הזו.

היה כיף לנשום קצת אוויר. ישבתי בבוקר על המרפסת וחשבתי שאולי אני זקוקה לשינוי. לפעמים מתחשק לי לעבור לאיזה מקום שקט ומבודד, בלי יותר מדיי רעש של כבישים ומכוניות ונוף עירוני. לפעמים מתחשק לי עבודה אחרת, אולי קצת יותר יצירתית ועם קצת פחות לחץ, לצאת מהחצאיות המחוייטות ולרדת מהעקבים הגבוהים. למרות שאני חווה הרבה שינויים בזמן האחרון, אני מרגישה צורך בשינוי קצת יותר מהותי.

אוטוטו אוגוסט נגמר.

ספטמבר שמח לכולם.

כבר חודשיים שאני גרה כאן, בבית החדש שלי. לפעמים עולה בי מעיין תהייה כזו- "מה? זה אמיתי?" אבל בגדול אפשר לומר שהסתגלתי.

הסתגלתי לבית החדש, לרחוב, לשכונה, לשגרה, לחיים עם בן זוג.

היה לי משבר קטן בעבודה. שעות העבודה שלי הן קשות, מ-11 בבוקר ועד 20 בערב ובנוסף אני צריכה לבזבז שעה בנסיעה בשני אוטובוסים בכל כיוון, אם לא יותר. היו לי הרבה דילמות האם לעזוב או לא, ובסוף החלטתי שאני נשארת לעת עתה. בסופו של דבר אני אוהבת את מקום העבודה שלי והמחשבה על חיפוש עבודה מחדש והתסגלות למקום אחר עושה לי כרגע כאב ראש. אני מחכה שיהיה לי מספיק וותק בתפקיד שלי כדי שאוכל לבקש קידום.

חזרתי שוב לעשות פילאטיס, אחרי שנה של הפסקה. מאז שעברתי חיפשתי מקום להתאמן, הרגשתי שהגוף שלי מנוון ובעיקר שחזרו לי הכאבי גב. (הגב שלי נהרס לאיטו). אחת החברות אמרה שהיא עושה פילאטיס, ויום אחד סיימתי לעבוד מוקדם אז הצעתי שאבוא איתה לשיעור. הסטודיו במרחק שני אוטובוסים מהבית( התחבורה הציבורית בחיפה זוועתית!) אבל היא עוברת בסוף החודש למקום אחר, קצת יותר קרוב. ונכון שזו עוד הוצאה כספית, אבל זה כל כך שווה את זה. אני מרגישה שיש לי תחביב. שאני לא כל הזמן בעבודה או מבלה בבית בניקיונות וכביסות. זה אמנם פילאטיס מזרן ואני רגילה למכשירים, אבל עדיין- זה כיף. אני מרגישה את הגוף שלי עובד, את השרירים מתחזקים ואחרי שאני יוצאת מהשיעור אני מרגישה חיונית. וזה שווה את הכל.

הבנתי גם מי האנשים שאני רוצה להיות בחברתם. אנחנו חבורה של 6 זוגות, חברות שנוצרה בגלל החברות בין הבנים. תמיד היינו יוצאים ביחד ועושים הכל ביחד, אבל נפקחו לי העיניים. אני מסתדרת עם כולם וזה לא שהם אנשים רעים, אלא פשוט צבועים. יותר נכון, צבועות. לא מתחברת לכל ה"מאמי/חיים שלי/אהובה שלי" וכהנה וכהנה. יש לי חברות ואני מפרגנת, אבל זה אמיתי, מגיע מהלב. לי הכל נראה כמו הצגה אחת גדולה. יש גם התנהגויות שאני לא יכולה לסבול. יש שני זוגות שכרגע טוב לי איתם. שבוע הבא אני והבן זוג יוצאים עם זוג חברים טובים שלנו לצימר. לפני שנה נסענו חמישה זוגות ביחד, אבל השנה אנחנו רוצים שקט. אנחנו דיי לא סיפרנו לאף אחד... כאילו יש מה להסתיר. אני חוששת שייעלבו. אבל זו זכותנו. אני ממש מחכה לזה בקוצר רוח. מתחשק לי קצת פינוק, מתחשק לי קצת שלווה ושינוי שגרה.