כשקמתי היום בבוקר רציתי לחזור לישון. ממש לא התחשק לי לקום בבוקר ועוד לשיעור אנגלית. אבל הכרחתי את עצמי לקום.

בבית ספר כרגיל היה משעמם.

קיבלתי את הדוחו"ת מעבדה בביוט'. 85 על הראשון ו 60 על השני. דווקא חשבתי שיהיה בדיוק להפך.

שוב חוקי מרפי צחקו לי בפרצוף. דווקא שהמורה לביולוגיה עברה ליד כל אחד ובדקה מי הכין שיעורי בית לא הכנתי. דווקא שחשבתי שהיא מחבבת אותי.

הייתה לנו גם מעבדה עד שלוש. המעבדה הייתה בסדר. עשינו דברים מוזרים על סלק ודחפנו אותו לתוך מבחנות.

אח"כ הלכתי הבייתה עם עוד מישהי שאני מכירה (לא מהמגמה). היא סיפרה לי על השמועות שהולכות על ילדים בבית ספר הזה.

על סימפל היא אמרה שבכיתה ט' היא נגעה לאיזה רוסי בז**, ושבחופש הגדול היא התעסקה עם איזה אחד (הוא החבר הכי טוב של האקס והוא לא מחליף תחתונים בנוסף) והיא כמעט שכבה איתו. הקטע עם החופש הגדול נכון אבל איך לעזאזל כולם יודעים את זה?!?! ועכשיו הקטע המעניין. מה הולך עליי. אז ככה זה נורא מצחיק: אני רציתי לשכב עם האקס אבל לא רצה, ולכן עוד מישהו (שהוא איתי במגמה והוא גם בכיתה של האקס והם דיי חברים) התחיל איתי ורצה להיות חבר שלי כי אני נותנת. מה?!?! איך אנשים מגיעים לדברים כאלו? מילא שיגידו ששכבנו. אז בסדר. אני מבינה שכל מי שסיפרתי לו וכל מי שהאקס סיפר לו הלך והפיץ את זה הלאה. אבל להגיע לכאלה דברים מפגרים.... דבר ראשון, זה הכי לא הגיוני שבת תרצה לשכב עם החבר שלה והבן יסרב. זה פשוט ככה. דבר שני, האקס מאוד מאוד רצה שנשכב. הוא זה שבכלל העלה את הרעיון (האמממ זה מזכיר לי ששנה ושבוע ימים אני לא בתולה! הידד לי!). והקטע הכי דפוק זה על זה שמתחיל איתי אותו אחד פשוט הזוי, כי הוא בחיים לא התחיל איתי, לא הראה סימן שהוא רוצה להתחיל איתי והוא לא אחד כזה ביישן שלא יתחיל עם בת שהוא רוצה. אני מנסה להבין איך אנשים מגיעים לדברים המעוותים האלו. איך? איזה דימיון מפותח.... ומאיפה הם יודעים על סימפל? זה פשוט מגעיל. נכון, אני מודה כל אחד מרכל וגם אני, אבל לפחות שיגידו דברים נכונים! אפילו הקטע של לפני שנה עם זה שאני "שכבתי איתו ואני מוצצת (פיכס מילה דוחה)" היה לפחות נכון. (אני כמובן מכחישה את החלק השני.... זה לא משהו להתגאות בו). למה כולם צריכים להתעסק בזה? ולמה לעוות את המציאות?! נכון שאני לא צריכה לשים שיט על השמועות האלו והשטויות האלו וזה פאקינג טמטום, בכל זאת זה מפריע לי קצת...... מעניין מה עוד מספרים עליי... (אל דאגה פייק תחקור ותדע).

בזמן שחזרנו מבית ספר ראינו כלב לברדור לבן יפה וחמוד והוא נראה לי גור (בערך בן שנה... ככה שהוא טיפה גדול) והוא טיפה נדבק אלינו. אח"כ הוא נעלם. שבאתי הבייתה ועליתי במדרגות ראיתי שהוא מחכה לי בקומה השנייה! התחלתי להגיד לו שאני לא יכולה לקחת אותו הבייתה כי אמא שלי לא מרשה. הוא נעמד מחוץ לדלת. אני והאחיות שלי נתנו לו מים בקערה. פעמיים מילאנו את הקערה. הוא נראה לי תשוש ועייף. החלטתי לקרוא לו "לאפי" (עם דגש בפ'). השארנו אותו בחוץ והוא נשאר. יותר מאוחר באתי למלות לו את הקערה ואז החצוף הזה נכנס לנו לתוך הבית! (הבית שלנו הוא קדוש בשביל שבעלי חיים ייכנסו). אני והאחיות שלי, שלוש בנות חסרות ישע, התחלנו לצווח ולנסות להוציא אותו מהבית. הוא נורא התלהב ונראה מאוד שמח.  אחותי הקטנה הייתה מספיק חכמה בשביל לסגור את כל הדלתות. לאפי התרוצץ בבית וסירב לצאת החוצה. כל פעם שניסיתי לגרור אותו החוצה הוא פשוט רץ לכיוון האחר. כל מה שחשבתי עליו זה איך להוציא את הכלב הזה החוצה. הוא עשה סיבובים בבית ונראה מאוד מרוצה מעצמו. הוא נכנס לנו להיכל הקודש – כלומר לסלון. הוא עלה על הספות הקדושות והלבנות של אמא שלי! וטינף אותן! הרגליים המטונפות שלו היה על הספות! שראינו את זה צווחנו בהיסטריה עוד יותר. הוא העז לעלות על הספות!!! אח"כ הודיתי למזלי הטוב שבקודש הקודשים – הויטרינה שאמא שלי כל כך אוהבת ולאף אחד אסור להתקרב אליה – הוא לא פגע. בסוף לקחתי פסטרמה והוא ראה אותה, וככה גררתי אותו החוצה. אח"כ אני והאחיות שלי התחלנו לנקות את הספות בטירוף. מזל שכל הכתמים מהרגליים שלו ירדו. הוא היה בחוץ יותר משעתיים!!! סיפרתי לאמא שלי אח"כ על מה שקרה (בלי החלק של הספות והסלון) והיא דווקא הגיבה בהבנה. לעומת זאת אבא שלי לא ממש היה שמח (הופתעתי כי הוא אוהב כלבים ואמא שלי פחות) בחמש וחצי אבא שלי לא ראה אותו יותר ומאוחר יותר שאמא שלי חזרה הבייתה היא אמרה שהוא מסתובב ברחוב למטה מחפש אנשים. שהוא היה בחוץ שמתי לו מגבת ושתייה כי ממש כאב לי הלב..... ראו שהוא מחפש בית..... אני לא חושבת שהוא נזרק מהבית כי מי יזרוק כלב כזה יפה והוא לא חולה, אז בטח ניסו לגנוב אותו או שהוא הלך לאיבוד... אני מקווה שלאפי שלי בסדר......

יש לאקס היום יומולדת. תמיד צחקנו על זה שאני גדולה ממנו בשלושה ימים. המפפ משום מה זה לא מצחיק אותי עכשיו. בבוקר היה לי זמן כי התחלתי בתשע.... איחלתי לו פעמיים מזל טוב. וכל הזמן חיכיתי להודעה ממנו. *להפסיק עם האובססיות בקשר אליו* היום לפני היסטוריה הוא בא לכיתה שלי. הוא בא אליי.

"מזל טוב"

"תודה"

"אפשר לתת לך נשיקה?"

וואו. נתתי לו נשיקה על הלחי. אני מתלהבת כמו ילדה קטנה בת 12 וחצי שעברה את השלב של "איכס בנים". כבר אמרתי שאני צריכה להפסיק עם האובססיות בקשר אליו? אבל תראו. קודם הוא טורח להשלים איתי אחרי שהייתי סופר גועלית כלפיו, אח"כ הוא נהייה יותר ויותר נחמד אליי (כבר התרגלתי לזה. זה לא מעצבן אותי יותר), עכשיו הוא בא במיוחד לכיתה שלי, ולבסוף יש נשיקה על הלחי. תראו, איך בעוד חודשיים הוא מבקש ממני לחזור ואני מסכימה *להפסיק לחיות באשליות*

בשיעור היסטוריה היה משעמם כרגיל. סימפל אמרה לי לדמיין את המורה באמצע סקס. איכססססססססס. אין לה משהו יותר גועלי /יותר טוב  לעשות חות מלדמיין את המורה במצבים מוזרים? אמרתי לה את זה, והיא אמרה לי שמשעמם לה. שתשחק איקס עיגול!

בהפסקה איינג'ל באה לכיתה שלנו..... כמובן שסימפל הציקה לה.

אחרי שיעור לשון הלכנו לראות אם יש חינוך תעבורתי. סוף כל סוף זכיתי לראות מי המורה. גם למגמת מחשבים יש שיעור באותו זמן. למורה יש שערות שממש מתפרצות מהחזה. תכף יתחילו לשיר ולרקוד. שאי ואני צחקנו על זה. בכל אופן, המורה אמר שלחצי כיתה יהייה שיעור ביחד עם מגמת מחשבים ולחצי כיתה יהייה שיעור בנפרד. סימפל ואני רוצות להיות עם מגמת מחשבים. לא היה שיעור ובמקום זה הלכנו לכיתה פנוייה. למדתי קצת לבוחן בכימיה ואז דיברנו..... מסקנה: אני צריכה יזיז. או חבר. לסקורפיו יש. הבנתי שהוא דיי חתיך (וגם ראיתי בערך). וסקורפיו לא יפה בכלל. היא למעשה מכוערת ויש לה גבות עבות. זה לא שהיא לא נחמדה או משהו, פשוט המראה החיצוני שלה לא מלבב. כל החברות שלי יפות חוץ ממנה. (היא מיוחדת). בכל אופן, למה לה יש חבר? איך מישהו רצה אותה? דיברתי על זה עם סימפל לפני כמה ימים....  חשבנו שאולי גם אנחנו נפסיק לסדר גבות ולעשות שפם ואז אולי מישהו ירצה אותנו. ואז חשבנו שאם לה יש חבר אז אנחנו צריכות להתעודד ולא להתייאש. *אני לא מאמינה. באמת כתבתי מונולוג קנאה לחברה שלי*

בכימיה היה בוחן. לא לדבר איתי עליו, אני רוצה להדחיק את הנושא.

אחרי זה הייתה מעבדה בביוט'. בגלל שלא היו מספיק מגשים אני וזה שאני איתו (המממ איזה כינוי נתתי לו? הייר?) היינו צריכים להתפצל. אז עשיתי עם בת ובן מהמגמה שלי. הם קצת אהבלים. אבל לפחות עשינו את הניסוי. היה לשניהם ריח גוף לא מי יודע מה.
את כל הדרך הבייתה חזרתי עם ילד אחד מהמגמה שלי, שפעם הייתי דלוקה עליו וסמייל ניסה לסדר לי אותו אבל זה לא הצליח. אח"כ הייתי נורא נבוכה ולא דיברנו. אבל עכשיו אנחנו מדברים מדי פעם ואפילו הלכנו ביחד הבייתה ודיברנו על הדרך! בחיי, אין לי ממה להתלהב. אני מתלהבת מכל קרבה זכרית אליי. האם אני עד כדי כך נואשת? האם יותר מדי זמן הייתי לבד? הם אני זקוקה לסקס? האם אני בתקופה שבה ההורמונים שלי משתוללים (משמע אני חרמנית) והתשובה לכל השאלות היא: כן.
 

למרות העייפות שלי, יצאתי אתמול למסיבת יום הולדת של חברה רחוקה שלי.

בהתחלה באתי אל סימפל, אבל היא עוד התלבשה.

הגענו באיחור של שעה. לקח לנו זמן למצוא את הקומה....ואת הבית עצמו. זה היה ממש מצחיק.

שהגענו סוף כל סוף ישבנו עם איינג'ל, סמארט ושאי ודיברנו. אח"כ טוק בא והוא סיפר לנו על איזו אישה משוגעת שהייתה לו במשמרת במד"א. (וזאת הייתה משמרת ראשונה שלו). זה היה ממש מצחיק....על איזו אישה חולת נפש שחשבה שהיא שד/חייזר/נביאה וניסתה לחתוך לעצמה את הורידים.

אח"כ נכנסו לחדר של "ילדת היומולדת" והיינו כמה ביחד והתחלנו לשחק הכספת במחשב. בהתחלה סימפל כתבה אבל היא כתבה כמו חילזון (בגלל זה הפסדנו) והיא צרחה כל הזמן...שיחקנו כמה משחקים (חסרי חיים שכמותנו) עד שנמאס.

אח"כ הלכנו לסלון ושיחקנו (לא כולם, באיזה שלב היו כאלו שהלכו לחדר או למטבח או לאיפשהו)  משחק "החבילה" ואח"כ שיחקנו אמת או חובה. זה עשה לי דז'ה וו רציני ליסודי.... אבל זה מה שעושים עשרים ילדים (בערך) משועממים. כל הזמן היה לי חשק נוראי לבריזר. דווקא האמת או חובה היה מצחיק, כי היו כל מיני משימות מפגרות כמו לשתות קולה עם מלח ומים עם ביסלי וצ'יפס.....והלכו כל מיני קטעים, שהשיא היה ששני ילדים התחילו לזרוק עוגה אחד על השני..... המשחק נמשך בערך שעה עד שהיה לכולם משעממם מהמשחק הדפוק הזה.

סימפל עשתה קטע לא יפה.

שאי ואיינג'ל ישבו במרפסת ודיברו. סמארט באה למרפסת והבינה שהיא מפריעה להם...(הם רמזו באלגנטיות) אז היא הלכה משם, והיא אמרה לי את זה ואז סימפל באה ושמעה את זה. אז בכוונה היא הלכה לשבת איתם ולהפריע להם. זה היה ממש מגעיל וגם אמרתי לה את זה וגם סמארט.

אח"כ אני ושאי הלכנו לחדר (למה לעזאזל אחרי זה כולם הסתכלו עלינו בצורה מוזרה?) ודיברנו....על נושא אישי שרק אני ואיינג'ל יודעות עליו. בכל אופן אח"כ סימפל הציקה לנו נורא "תגידו לי תגידו לי אני גם רוצה לדעת". התחלנו להגיד להגיד לה כל מיני שטויות ולהמציא לה שזה קשור במישהו אחר. אז היא החליטה שזו איינג'ל בגלל שקודם היא ושאי דיברו ולא הסכימו להגיד לה על מה הם מדברים ובגלל ש"את קשורה ל__(איינג'ל)". עכשיו היא בטח תציק לה. צריך להזהיר אותה  (היזהרי!).

זה ממש עצבן אותי הקטע הזה. שלא להבין לא נכון, אני באמת אוהבת אותה והיא באמת חברה טובה, אבל זה מעצבן הקטע שלה שהיא חייבת לדעת כל דבר. דיי! יש דברים שהם ממש ממש לא עניינה!!! היא לא חייבת לדעת הכל. זה ממש מעצבן שאני לא יכולה לנהל שיחה פרטית ו/או אישית לידה בלי שהיא תחקור אותי.....אם הייתי רוצה הייתי מספרת לה, לא?!

יותר מאוחר כל מי שנשאר ישב בסלון, וכולנו ניסינו לשעשע את עצמנו. זה לא הלך.  בשתיים וחצי שאי ניים ועוד מישהו הלכו, אז גם אני וסימפל הלכנו.

היום אבא שלי העיר אותי בעשרים לאחת. היה לי קשה לי לקום וגם אחרי שקמתי והתקלחתי כמעט נרדמתי שוב. אח"כ הלכנו לדודים שלי (אח של אבא שלי) לאכול צהריים. כרגיל האוכל היה טעים. אני מתחילה לאהוב את הארוחות חג. היה נחמד, דיברתי עם כולם ודיברתי גם הרבה עם בן דוד שלי שהוא עוד כמה ימים בן 18.

החג הזה עבר נחמד. מבאס שצריך לחזור לבית ספר.

אחרי יום של שיטוט בקניון עם סימפל והורי וקניות, אחרי קבלת המתנות, אחרי ניסיון לשנת צהריים והודעות אס אמ אס, אחרי שאמא שלי דפקה הופעה, אחרי נסיעה ארוכה שבה הקאברים של "כוכב נולד" נטחנו עד דק, הגענו אל דודה שלי לחגוג את החג.

אצל דודה שלי (אחותה הקטנה של אמא שלי) היו סבא וסבתא שלי, סבתא רבא שלי, ואמא של דוד שלי.

סוף סוף זכיתי לראות את הבני דודים המתוקים שלי! ( הגדולה חגגה לא מזמן יום הולדת 9  השני בן 5 וחצי והשלישי תינוק בן חצי שנה) אני פשוט חולה עליהם!!! הם הילדים היחידים שאני אוהבת..... והם כאלו יפים!!!!

אחרי השלב של כל ה"שלום שלום מה נשמע" והחיבוקים והנשיקות (בערך שעה) ישבנו לאכול. דודה שלי ממש השקיעה בעיצוב השולחן!

פירוט על האוכל (אני חייבת לזכור את זה כי הבטחתי לשאי שאני אספר לו מה נאכל...עזבו אל תשאלו):

מרק דלעת (שאותו אכלתי)

גפליטע פיש (שאכלתי. פעם לא אהבתי את זה... אבל לפני כמה שנים העזתי לטעום וגיליתי שזה טעים. אמא שלי ממש אוהבת את המאכל הזה. אבל בעצם אמא שלי אוהבת כמעט הכל אז ככה שזה לא משנה)

דג סלמון עטוף בבצק (שחושבים על זה, זה נשמע מזה "יוקרתי"....אכלתי את זה גם)

שלושה סוגים שונים של סלטים

סלט סלק (אכלתי. יש לי משהו עם סלק)

בשר עוף שבא ביחד עם קוסקוס (אכלתי)

בשר בקר (פעם אהבתי את זה...היום כבר לא)

תפוחי אדמה (אכלתי)

ולקינוח:

עוגת תפוחים

עוגת שוקולד עם שלוש שכבות, שנעשתה לכבוד היום הולדת שלי ולכבוד ימי ההולדת של כל מי שנולד החודש.... (אכלתי חצי פרוסה כי הייתי מלאה)

ועל השולחן היו תפוחים בדבש ורימונים.

וזהו...אני חושבת שלא פספסתי כלום.

ולכל זה דודה שלי לא קוראת "הרבה אוכל". תמיד היא מכינה כמויות של אוכל.... טוב נו זה כנראה בגלל שהיא פולנייה אז זה מסביר את הכל....

בכל אופן האוכל היה ממש ממש טעים וכולם נהנו ממנו.

אחרי הארוחה ישבתי לראות טלוויזיה, ואני ואחותי האמצעית שיחקנו עם שני הבני דודים הקטנים יותר....וגם צילמנו (וגם אמא שלי צילמה). כל המבוגרים ישבו ודיברו ואכלו עוגות ושתו קפה....

אני הייתי עייפה כבר וסתם ישבתי מול הטלוויזיה לחפש משהו לראות...דווקא באמצע המצעד של הקליפים הכי טובים של הצ'ילי פפרז באמ טי וי היינו צריכים ללכת.... חבל.....רציתי לראות את זה עד הסוף. (הימור שלי : under the bridge  זכה).

בכל אופן היה לי ראש השנה שמח ונחמד, יש משהו בחג הזה, אווירה והרגשה של חג, של משהו מיוחד....

אה ו....תודה לכל מי שהגיב לי על פוסט היומולדת! ותודה מיוחדת לפינוקי! 59 תגובות וכמות הכניסות שעלתה  (ועוד אצלי) זה משהו שעושה לי "וואו!" אז תודה רבה רבה לכולם (וואו איזה "סלברטי" היו אצלי בבלוגJ) חג שמח, שנה טובה ומתוקה והכי הכי טובה שאפשר!!! אוהבת את כולכם!!!

שבוע טוב! תעשו חיים ותשמרו על עצמכם!

היום יום הולדת היום יום הולדת היום יום הולדת לי!!!

אז הנה הוכחה שיש לי יום הולדת:

וגם באיי סי קיו:

16.

למען האמת, ההרגשה שלי לא שונה מאתמול, או מלפני עשרים דקות.

אולי כי קשה לי להתרגל לרעיון.

16 זה נראה כזה ענק....כזה בוגר..... כל כך לא מתאים לי.

אני מרגישה כזאת קטנה!

המספר הזה גדול עליי קצת.

בכל אופן, יום הולדת שמח לי,

ובכלל אני רוצה לאחל לכולם שנה טובה ומתוקה וחג שמח!!!!

אף פעם לא הייתי כאן. אולי רק פעם אחת שנתקפתי פרץ שמחה בלתי מוסבר בעקבות ה100 שלי בבגרות במתמטיקה.

תמיד העדפתי את הפורום של המקטרים. לא יכולתי לראות הודעות אופטימיות, שמחות....העדפתי את הקיטורים. את הבאסה. את העצבים.

אבל לא יודעת.

בזמן האחרון אני לא נכנסת לפורום הזה יותר. אולי אנשים שמקטרים כבר לא עושים לי את זה. אולי כי אין לי רצון לשמוע רק על מרמורים. אולי כי אני כבר לא מזדהה. (לא שחלילה אני קוטלת – יש שם כותבים מוכשרים אחד אחד).

אולי כי בעצם, החיים שלי נראים יותר טוב. אולי כי בעצם קלטתי שתמיד החיים שלי טובים אבל העדפתי לראות את הרע.

סה"כ בית ספר לא כזה נורא. נכון, כיתה י"א וכל העומס והלחץ, אבל דורות של תלמידים עברו את זה לפניי בשלום. (והנה שעתיים כימיה וביולוגיה עברו להן מהר היום והמורה לביולוגיה מחבבת אותי).

אולי כי בשבוע האחרון סבתא ואמא מפנקות אותי ללא סוף בשלל בגדים, נעליים, תכשיטים, בתי קפה וסתם זמן איכות.

אולי כי לפני שבוע עשיתי מסיבת יום הולדת והיו איתי החברים שלי, האמיתיים, שאני אוהבת. ואולי כי קיבלתי מתנות (אהמ הרבה כסף אהמ) והברכות שרואים שהשקיעו בהן מחשבה וזמן עושות לי טוב על הלב.

אולי כי מחר אני נפגשת עם חברה טובה בקניון, ומה יותר כיף מלבלות עם חברה טובה ולקשקש.

אולי כי מחר כל המשפחה ביחד ואני אשתמש בציניות שלי (אופטימית או לא אופטימית הציניות זה דבר שלא נעלם) כדי לצחוק עד כמה המשפחה שלי מוזרה (כמובן שהכל ברוח טובהJ).

אולי כי מחר אני אזכה לראות את שלושת בני דודיי הקטנים והמתוקים שאני פשוט מטורפת עליהם.

אולי כי מחר ערב ראש השנה, ובחג הזה יש משהו מאוד סימלי, שמסמן התחלה חדשה.

אולי כי מחר (בעצם עוד ארבע שעות בערך – בחצות בדיוק) אני אהייה סוף כל סוף בת 16.

האם יש משהו יותר סמלי ומיוחד לחגוג יום הולדת ואת ערב ראש השנה באותו מועד?

אולי כי סוף סוף הבנתי שלעולם לא אוכל להיות מאושרת באופן מלא. אושר זה הרי זה הרבה רגעים קטנים. אין אושר עילאי ומושלם. ונכון שיש גם הרבה רע אבל למדתי להסתכל על החצי כוס המלאה. הרי בסה"כ טוב לי בחיים. אני לא מכוערת, לא טיפשה, לא נטולת חיי חברה, הרי יש לי את החברות הכי טובות שבן אדם יכול לבקש, את הידידים הכי נהדרים בעולם, את המשפחה הכי נפלאה שיש, ובסופו של דבר, אני בריאה, יש לי בית לגור בו ויש לי מה לאכול. ויש אנשים שנמצאים במצב הרבה יותר גרוע.

ואולי יכול להיות שאני במצב רוח טוב לאחרונה (זה משהו נדיר אצלי) ולעזאזל כולם.

שנה טובה

חג שמח
ושיהיה רק טוב"
 
 

אחחח איזה כיף היה בבית ספר. המסדרונות מלאים בתפוחים (מנייר), אנשים מחלקים זה לזה ברכות שנה טובה..... שעתיים כימיה עברו מהר. גם ביולוגיה.

איינג'ל הביאה לי מתנה: זה נראה כמו דיסק אבל יש בו צלליות. ממש יפותJ וכמון ברכה ממש חמודה! אמא שלי גם התלהבהJ

חזרנו בשתיים עשרה הבייתה. היה משחק כדורסל אבל למי זה אכפת? באחת וחצי אמא שלי התקשרה. היא הייתה בקניון ורצתה שאני אבוא. מהר התקלחתי והתארגנתי ואז לקחתי מונית. חיכיתי לה קצת יותר מדי זמן....אבל לפחות הנהג לא עשק אותי ולקח 15 ₪ כמו שצריך.

נפגשתי עם אמא שלי. נכנסנו ל"קסטרו" והיא הראתה לי מה היא קנתה ומה היא תלבש מחר. אח"כ ישבנו לשתות קפה. שתיתי מוקה והיה ממש טעים! אח"כ נכנסו לפוקס בשביל להחליף את הבגדים. לא מצאתי שום מכנס. הכל דגמ"ח ועוד בצבעים שמזכירים מכנסי עבודה. במקום זה לקחתי חצאית שמגיעה קצת אחרי הברך, היא בטריקו בצבע אפור ויש עליה כל מיני הדפסים ואפילקציות (או איך שלא אומרים את זה....). היא ממש ממש יפה! ולקחתי חולצה בצבע אדום וורוד עם הדפס, גם כן מאוד יפה. וחוץ מזה קניתי גרביים עד הברך עם כל מיני פסים. ממש חמוד.

אח"כ היינו ברנואר. למען האמת אני לא ממש אוהבת את הבגדים שלהם.... אבל השנה הם הפתיעו אותי לטובה! לבסוף יצאתי ברכוש: מכנס שחור, חולצה מכופתרת שיכולה לתפקד כעליונית בצבע ורוד פוקסיה, גופייה שחורה עם הדפס כזה מכסף של דרקון, חולצה באותו צבע כמו העליונית עם הדפס....אני לא יודעת איך לתאר אותה אבל היא ממש יפה.

מלבד זאת, נכנסנו לעוד כמה חנויות.... אמא שלי חיפשה דברים בשבילה.

חוץ מזה העזתי ונכנסתי לחנות של פרחות. הכל בגלל חולצה יפה שראיתי בחלון. (בסוף היא נראתה עליי זוועה אבל לא משנה). המוכרות היו מזה פרחות..... הייתה שם מוכרת  אחת שלבשה טייטס שבע שמיניות בצבע כסוף שמודבק עליו חצאית קצרה ממלמלה גם היא בצבע כסף, חולצת בטן (וככה רואים את כל הבטן הרופסת) מבד לייקרה מבריק, עם שרוולים ורודים, החולצה עצמה בתכלת ועליה יש הדפס של גולגולת בכסף. נורא התחשק לי לשאול אותה "ברחת מהקרקס?"

ככה המשכנו לטייל בקניון.....

חזרנו הבייתה עייפות אך מרוצות!

מי עיצבן אתכם הכי הרבה השנה?

כל מיני אנשים נודניקים מהשכבה שלי......
מה הייתה הפרסומת המאוסה ביותר בעיניכם השנה?

של הילדים הנודניקים האלו שצועקים לשים חגורות בטיחות. אלו שהם לא פרזיטים.
ספורטאי השנה?
 אני לא מבינה בספורט....
שרמוטת השנה?
 פנינה רוזנבלום. ככה.
השיר הכי נמאס השנה?
 "בואי" של עידן רייכל, שיריו של סאבלימינל
תכנית הטלוויזיה שהתמכרתם לה השנה?
 "כוכב נולד"
והתכנית שהכי תיעבתם?
 "קחי אותי שרון"
משחק המחשב שהכי אהבתם השנה (יכול להיות גם משחק און-ליין או משהו כזה)?
 אני לא משחקת במחשב....
אתר אינטרנט שזכה להכי הרבה HITS ממכם?
 ישרא בלוג והפורומים של נענע
האיש/ה שעשו לכם הכי טוב על הלב השנה?
 הם יודעיםJ
האיש/ה הטיפש/ה של השנה?
 שרון אילון?
האירוע הכי מרגש שראיתם/נכחתם/קרה לכם השנה?
 קיבלתי 100 בבגרות, הגעתי לגיל 16 (מחר!), מסיבת ההפתעה של גיל 15 (זה היה בתשס"ד!), סיימתי כיתה י', נולד לי בן דוד, קיבלתי פרו, גיליתי שיש לי חברים באמת טובים, ועוד הרבה אירועים שקצרה היריעה.....
וכל דבר אחר או מישהו ראוי לציון השנה? ולמה?

אני בת 16! (מחר!) כמה סימלי....יום הולדת ותחילת שנה חדשה!

הלילה עבר עליי פחות טוב. כאב לי הראש נורא והיו לי חלומות מוזרים.

בשש וחצי התעוררתי אבל לא ידעתי איך אני מרגישה. חזרתי לישון.

קמתי בתשע. אמא שלי גם הייתה בבית. אח"כ היא הלכה לאנשהו.

הרגשתי קצת יותר טוב. יכול להיות שכל מה שהייתי צריכה זה שינה נורמלית.

צחצחתי שיניים. שתיתי תה בסגנון הודי..(זה דווקא טעים!) וחזר לי קצת התיאבון. אז אכלתי שני בורקסים (אחח הדיאטה הדיאטה). קראתי עיתון והייתי קצת במחשב.

בעשר וקצת הלכתי להתקלח.

בעשרים לאחת עשרה התחלתי להתארגן. הלכתי לבית ספר רק בשביל לעשות את המבחן במתמטיקה. אין סיכוי בעולם שאני הייתי עושה אותו במועד ב'.

בדרך לבית ספר כאב לי הראש נורא וגם הבטן, אבל אני מניחה שמההתרגשות. באתי לבית ספר בדיוק שהתחילה ההפסקה. נכנסתי היישר לכיתה שלי וישבתי שם. הלב שלי דפק וקצת רעדתי. כן כן, גם בשלוש יחידות מפחדים ממבחנים וגם שלוש יחידות לומדים. לשמחתי או שלצערי הפסדתי את כל "מופע האימה ממתמטיקה". כמו שכבר כתבתי בעבר, לפני מבחנים במתמטיקה, לשכבה שלי יש התנהלות מסויימת. כל אחד במהלך כל ההפסקות שיש שוקע במחברת שלו ומסתכל על התרגילים. עדיין לא פענחתי למה בדיוק צריך ללמוד תרגילים בעל פה (בעיקר בגיאומטריה) אבל זה לא חשוב. בהפסקה שלפני המבחן צריך כמה שיותר לבהות במחברת ולהגיב בלחץ לכל מי שרק העז לנשום לידך. חשוב מאוד לומר לכל מי שרוצה או לא רוצה לשמוע את המשפטים הבאים: "חרשתי שמונה שעות אתמול"; "כל הלילה למדתי"; "אני לא יודע/ת כלום"; "הלב שלי דופק מזה חזק" (זה כמובן בלי שום קשר לכמה שאתה למדת ולכמה טוב אתה יודע את החומר) ולשאול את החכם של ההקבצה כל מיני שאלות מוזרות שבכלל לא קשורות לנושא. חשוב מאוד לעשות פרצוף עצוב/מבוהל/פאתטי/ כל התשובות נכונות. אחרי המבחן צריך להיות עצובים ומתוסכלים. אפשר גם לבכות באופן סמלי. להשוות את התשובות עם כולם ולגלות שהתשובה שלך לא נכונה. (ואז להגיב בהיסטריה) ממומלץ לומר "לא הצלחתי כלום"; "היה ממש קשה"; "עשיתי רק חצי.....הוא יוריד לי הרבה?"; "אני בטוח נכשל/ת". כמובן, זה בלי שום קשר לרמת המבחן, לכמה הצלחת וכמה תרגילים עשית. זה לא חשוב. כי אח"כ שתקבל 82 כולם יזכרו שלא ידעת כלום והיה לך נורא קשה.

בכל אופן, המורה היה בסדר ולא הלחיץ אותנו. היו ארבע שאלות.את כולן פתרנו בכיתה...אבל לרוע מזלי אני לא טורחת להקשיב בשיעור, ולא ממש זכרתי איך פותרים כל שאלה.  השאלה הראשונה הייתה משוואה עם פרמטרים. לא ממש זכרתי איך פותרים וניסיתי להיזכר בכל התרגילים הדומים שפתרתי אי פעם ולשחזר את מה שהמורה עשה. אני לא יודעת אם עשיתי את זה נכון או לא.

השאלה השנייה הייתה מערכת משוואות עם פרמטרים. אותה עשיתי בטוח טוב ואני יודעת שלפחות יש לי 25. השאלה השלישית הייתה טריגו. עם טריגו אי אפשר לדעת כי אפשר כל תרגיל לפתור באינסוף צורות וכולן יהיו נכונות. את הסעיף הראשון עשיתי נכון. נראה לי. את הסעיף השני......יצאה לי דרך מסובכת וארוכה אבל הגעתי לפתרון. אני לא יודעת אם זה נכון או לא, כי עובדה שהגעתי לפתרון, אבל מי יודע. זה טריגו.

השאלה הרביעית הייתה פרבולה. אני שונאת את החומר הזה. עשיתי את התרגיל....אבל לא נראה לי שהוא מי יודע מה נכון.

לסיכום כללי: נראה לי קצת המצאתי את המתמטיקה מחדש, אבל היי! לפחות אני מוכשרתJ

סיימתי את המבחן קצת לפני הזמן והלכתי הבייתה.

שבאתי הבייתה אכלתי צהריים והתחלתי לראות טלוויזיה. ואז סטאר התקשרה. דיברנו והמשכתי לאכול ולצפות בטלוויזיה.

בערב  נסעתי עם ההורים שלי ועם אחותי הקטנה לאיזה צומת שיש שם המון חנויות ונכנסו ל"פוקס" בשביל להחליף את מה שסימפל וסמארט קנו לי. נתנו לי למדוד מכנסיים....אבל מידה 38 הייתה גדולה עליי והן ישבו עליי רע. והיא נתנה לי שני ג'ינסים אבל הם לא נראו עליי טוב. חיפשתי חולצות שאני אוכל להחליף במקום הג'ינס אבל לא היה שם משהו מי יודע מה. מחר אני אולי אלך לקניון שקרוב לביתי ואחליף שם..... אני צריכה למצוא לי קורבן ללכת איתוJ

אחרי ששתיתי תה ולקחתי את התיק, יצאתי אל הבית הספר. היום היה לנו סיור בביולוגיה במכון הבילוגי בחיפה. הסברים על הביוטופ וכאלו.

ישבנו בחוץ. בהתחלה הרגשתי איכשהו בסדר. המורה חיכתה לכולם ספרה אותנו שוב ושוב ושוב ושוב.... ואז עלינו לאוטובוסים.

ואז סיוטי החל. הרגשתי ממש רע. הראש כאב לי בטירוף וחשבתי שעוד שנייה אני מתעלפת. בנוסף, המכון הארור נמצא בחיפה על הכרמל, ובגלל זה הדרך לא הכי אופטימלית בגלל כל העליות. עד שהגענו להדר הייתי בסדר, אבל משם שהתחלנו לעלות הרגשתי בחילה איומה. הייתי בטוחה שעוד שנייה אני מקיאה על סטאר שישבה לידי. גם כולם הרגישו רע, אבל אני הרגשתי רע במיוחד. שירדנו מהאוטובוס (מלמלתי לעצמי תודה לאל) אמרתי למורה שאני לא מרגישה טוב וחצי חולה. המורה הייתה נחמדה וכל היום היא שאלה אם שתיתי ואכלתי ומה שלומי.

חיכינו שם בחוץ והתחלקנו לשתי קבוצות.

הקבוצה שלי ירדה בהתחלה לחורש. בהתחלה היה בסדר והרגשתי יחסית נורמלי. היה אוויר ולא היה חם. היה לנו מדריך עם מבטא אמריקאי. הוא הסביר לנו על זואלוגיה. במהלך ההסבר התחלתי להרגיש שוב רע. חשבתי שעוד שנייה אני הולכת לבכות מרוב שהיה לי רע. אח"כ היינו צריכים להתחלק לקבוצות קטנות ולאסוף כל מיני עלים או לא יודעת מה. אחרי שכל קבוצה מצאה את העלים שלה חזרנו חזרה ל"מכון" עצמו. הייתה לנו הפסקת אוכל ובדרך עברנו בגן החיות שיש שם. (אני בטוחה שהייתי במקום הזה בעבר). סימפל כמובן צילמה כל דבר שני שיש שם. לפעמים היא מזכירה לי תיירת יפנית. אכלנו, נחנו, ואז נכנסו למעבדה שיש שם. המעבדה איומה. יש שם ארונות זכוכית ובתוכם פוחלצים! זה הדבר הכי נורא שיש בעולם.....בעעע זה מחריד. היה לנו מדריך אחר הפעם שדיבר ודיבר ולא הבנתי בכלל על מה כי לא טרחתי להקשיב לו. אח"כ שוב התחלקנו לקבוצות והלכנו לדוג מים עכורים מכל מיני ברכות שהיו שם, ואז לחקור את כמות הפוספט, האמוניה, החמצן והפחמן הדו חמצני. אה ולראות איזה חיות יש שם. מרתק.

  אחרי שהוא שוב הסביר נסענו הבייתה.

הנסיעה חזור לא הייתה נוראית יותר מדי. כל המשצ"ים שיחקו את המשחק הדפוק של המשצ"ים מהטיול שהיה להם. זה פשוט מוזר. כולם יושבים לא משנה איפה ומשחקים את זה.

שהגעתי הבייתה אכלתי קראתי ואז הלכתי לישון. ושקמתי הרגשתי רע יותר.

מחר יש לי מבחן במתמטיקה, לא התכוננתי בגרוש ואין לי מושג איך אני עושה את המבחן. פשוט אין לי מושג. אני אבוא רק למבחן..... אבל כל כך כואב לי הראש ואני מרגישה כל כך רע עכשיו.....

ולאחר כל ההמולה עם הבלוג והפרו....הגיע הזמן לעבור לפוסט שתכננתי לכתוב.

אתמול כרגיל היה בית ספר....ומבחן בתנ"ך. המבחן היה על עבודה שניתנה לנו בחופש (ואת רובה העתקתי). למדתי למבחן הזה. השאלה אם למדתי מספיק טוב. כל מה שקראתי פשוט לא נקלט לי במוח. זה קורה לי לפעמים. המבחן....לא היה מי יודע מה. אני חושבת שהתשובות סה"כ נכונות, אבל השאלה אם הן טובות מספיק. ומשום מה נראה לי שלא. אני הולכת לקבל במבחן הזה שישים.

אחרי תנ"ך היה ספורט (אחח איזו דרך נפלאה לסיים את היום) ורוב הזמן פשוט חירמנו את הרצפה.

ואחרי בית ספר עשיתי את הדברים הרגילים, ואה למדתי למתמטיקה קצת.

היום היה יום ממש נורא. התחלתי בתשע עם שיעור היסטוריה. לא הרגשתי טוב. המורה הטיפשה שלי הביאה מקרן שיקופיות ותקעה אותו באמצע השולחן שלי ושל סימפל. מהצד המקרן פולט מין אוויר חם ומסריח ובטח הוא מלא בכימיקלים. כל האוויר הדוחה הזה נכנס לי לפרצוף ונשמתי אותו!! זזתי קצת לכיוון של סימפל כדי לא להיחנק אבל זה לא עזר. ההרגשה הרעה שלי התחזקה והגרון שלי כאב בטירוף. בהפסקה הלכנו לקפיטריה לקנות מים מינרלים. הייתי אולי פעמיים לפני שנה בקפיטריה (פעם אחת שהברזתי עם איינג'ל וסמייל ועוד פעם אני לא זוכרת מתי) ומאז לא הייתי. יושבים שם מלא ערסים ופרחות וברקע יש מוזיקה מזרחית. קניתי מים, ועשקו אותי! ארבע וחצי ₪ לבקבוק קטן! המים קצת שיפרו את הרגשתי והלכנו לבקר את סמארט ושאי. הם דיי נבהלו כי אמרתי להם שהגוף שלי מאורת חיידקים. קבוצת ביולוגיה השנייה לא הייתה כי הם היו בסיור לביוטופ.

אח"כ למדנו לשון ואז היה חלון. למען האמת היה אמור להיות חלון אבל היה חינוך תעבורתי אבל כמעט אף אחד לא התכוון ללכת (מה גם שלא ממש הודיעו) ובמקום הלכתי אל סטאר הבייתה. אח"כ חזרנו ללמוד כימיה ואז היו לנו שעתיים מעבדה. את המעבדה עשיתי עם "הייר" שנראה לי כתבתי עליו פה. הוא ידיד טוב (?) של אנרג'י וסימפל וגם אני לא סובלות אותו. הוא וסימפל רבים כל הזמן וזה המופע הכי מצחיק שיש. הוא ביקש ממני לעשות ביחד את המעבדה ובמילא לא היה איתי אף אחד אז הסכמתי. חוץ מזה הוא חכם. הוא עשה קצת שטויות במעבדה אבל עדיין היה מצחיק.

חזרתי בשלוש וחצי. אכלתי וקראתי עיתון והמשכתי להרגיש רע.

ניסיתי ללכת לישון ושקמתי הרגשתי יותר רע. הגרון כאב לי נורא וגם האוזניים והראש וכל האף שלי סתום והפסקתי לספור את מספר הפעמים שהתעטשתי היום. כל הזמן הייתי עצבנית עם פרצוף כלב מסכן. גם אמא שלי חולה וגם אבא שלי קצת חולה. מה זה? מתקפת וירוסים???

עכשיו קצת השתפרה לי ההרגשה בגלל הפרו והכל....

מחר יש לנו סיור בביולוגיה לביוטופ.

זה לא כיף. זה איום. אני מעדיפה להישאר בבית ולנוח אבל אי אפשר. מעניין אם יש לי חום...טוב זה לא משנה כי במילא אני אצטרך לבוא לבית ספר.

מוזיקת רקע: משינה

אני במצב: עייפה לאחר לימוד לתנ"ך ועצבנית על האחיות המפגרות שלי

הרגע לפני: אתמול, בשמונה וחצי בערך סטאר הגיעה לעזור לי. למען האמת, לא היו משהו מיוחד לעשות. צרבתי דיסקים. דיסק אחד שכולו על טהרת היהודים, מוניקה סקס, מופע הארנבות של ד"ר קספר והדורבנים אחד. ניסיתי לצרוב עוד דיסק. פעם ראשונה שאני צורבת דרך הווינדוס מדיה פלייר. אבל באמצע קיבלתי "אירור" והצריבה נפסקה. שוב שמתי דיסק לצריבה ושוב "אירור". הגעתי למסקנה שיש בעייה עם אחד השירים של נו דאוט. אז ויתרתי עליהם. בתשע בערך התחלתי להתלבש ולהסתדר. סידרנו גם את הממתקים וחיכינו לאנשים שיבואו.

תיאור המצב: לאט לאט אנשים באו. מסתבר שבאו פחות ממה שחשבתי. אבל כמו שכבר אמרתי זה לא הכי מפריע לי. יותר אנשים, פחות אנשים, מה שאכפת לי זה החברים האמיתיים שיהיו איתי בסופו של דבר.  כעיקרון, מה שהיה זה כמו שקורה בכל ה"מסיבות": אוכלים, שותים, מדברים, מסתובבים בבית, נכנסים לי לחדר, נכנסים לחדר של אחותי. העיקר שלאף אחד לא משעמם יותר מדי. האקס נמרח על חברה רחוקה שלי. (אין לה כרגע כינוי). זה היה ממש גועל נפש. עוד אנשים אמרו שזה לא במקום. כאילו, הלווו יש לך חברה.(אוי אני נשמעת כמו פאקצה)  שאני חושבת על זה, אולי הוא עשה את זה שהוא היה איתי? ממש גועל נפש. ולי בכלל זה לא נוח לראות אותו נמרח עם מישהי אחרת שהיא לא אני. אבל הוא לא עצבן אותי יותר מדי. הוא אפילו היה נחמד וקרא לי את הראש אחד שלי, כי העיניים שלי כאבו וצרבו ולא יכולתי לקרוא (המממ האם הטיפות משפיעות רק לאחר שש שעות בערך?). לאט לאט אנשים התפזרו.

רגע השיא: אני וסטאר בהופעה חיה. שמנו את השירים מכוכב נולד והתחלנו לשיר ולחקות את המתמודדים. זה היה מצחיק. אם הייתי רואה את עצמי הייתי בטוחה שאני שיכורה כי אני בדר"כ לא עושה דברים כאלו. בעצם, גם שאני שיכורה אני לא מתחילה לשיר.

תהייה: האם אני מסטולה טבעית?

סוף הערב: בסוף הערב נשארנו אני, סטאר, בריין וטוק נשארנו. אני התחלתי לאכול בורקסים, פשוט מתתי מרעב ולא אכלתי שום דבר, וגם נתתי להם לאכול עוגה שמשום מה לא הוצאתי מהמקרר. התחלתי לסדר ולנקות את הבית, ודווקא לא היה באלגן והיה מסור יחסית, והם עזרו לי.

בשתיים ומשהו באו החברים של סטאר. הם בערך חברים שלי. הם באו, אמרו מזל טוב, אכלו, שתו, אמרו תודה והלכו. אני לא ממש סובלת אותם ויש לי חתיכת אידאולגיה עליהם אבל זה כבר סיפור אחר. סטאר הלכה איתם אני לא יודעת לאיזה בית הם הלכו. בריין וטוק נשארנו אצלי ודיברנו עד ארבע וחצי.

בארבע וחצי אני: עייפה ומותשת. נופלת על המיטה.

נזקים: כאמור, שום נזק לא קרה, מלבד עיתון ה"ראש אחד" שלי שהתקמט והדיסקים ההרוסים.

רווחים: יצאתי עם סכום נכבד של 320 ₪. סימפל וסמארט קנו לי מכנסיים בפוקס וחולצה. אבל אני מחליפה אותם. המכנסיים הדוקים עליי יותר מדי (ואמא שלי רוצה שנחליף גם את הצבע כי היא לא סובלת צבע חום. דווקא הצבע הזה נחמד. למרות שאין לי דבר חום בארון) והחולצה....החולצה כהה מדי דבר ראשון. כחול כהה לא הולם אותי. ובנוסף על החולצה יש ציור של גולגולת. ההורים שלי אומרים שהיא נוראית. אבא שלי אמר שהגולגולת החומה הזאת (היא באמת בצבע חום?) מזכירה לו את המדים של הנאצים, של האס –אס שהלכו עם גולגלות חומות. ואמא שלי הזהירה אותי "אוי ואבוי לך אם את הולכת עם זה בראש השנה". אין לי ברירה אלא להחליף את החולצה אחרי שאבא שלי הזכיר את עניין הנאצים. אני פשוט לא מסוגלת ללכת עם זה. (כמובן שאני אמציא להן תירוץ אחר למה החלפתי את החולצה).

יציאת השנה: מישהי הביאה לי שעון בצורת ריבוע, בצבע ורוד עז, שבמקום המספרים של השעות יש כאילו נקודות בורוד גם כן, שעשויות מפלסטיק, ו...מסביב לשעון יש פרווה ורודה. זה מגוחך. אמא שלי אמרה שאפשר לשמור את זה ולהביא את זה מתנה למישהו אחר, כמו אחת החברות של אחותי הקטנה. אני בספק אם זה יתאים לגילן.

המתנה הכי שווה: איינג'ל וסטאר קנו לי פרו. שבוע הבא כבר יהייה לי מנוי פרו וגם אני אזכה להיות מודגשת אצל מאליסJ

הכי כיף: הברכות. כל ברכה קראתי לפחות עשרים פעם, רק כדי להזכיר לעצמי איזה חברים חמודים יש לי.

מוזיקת רקע: היהודים.

אני עכשיו: מסיימת את הפוסט הזה ועוברת לעשיית הדו"ח בביוט'. (שוב).

סיכום: היה טוב וטוב שהיה

שורה תחתונה: כנ"ל.

ברבע לשמונה בבוקר אני ואמא שלי התייצבנו אצל הרופא עיניים שלי. היו אצלו אנשים. מאוחר יותר באה המזכירה שלו והיא שמה לי טיפות עיניים ואחרי רבע שעה עוד פעם. אני גאה בעצמי!  עמדתי בזה בגבורה! אח"כ הרופא בדק לי את העיניים  וזה היה מעצבן ואח"כ הוא בדק לאמא שלי את העיניים. שסוף סוף יצאנו מהרופא, לקחנו מונית לקניון.

בהתחלה נכנסו לשירותים ולקחתי לאמא שלי את האיפור ואיפרתי את עצמי, ואז נכנסו לסופר פארם וקנינו טיפות לעיניים ועיפרון שחור לעיניים בשבילי. אח"כ ישבנו בבית קפה הקבוע של הורי ואכלנו ארוחת בוקר.

ואז נכנסנו ל"סטאף". פתחו אצלנו סטאף, וזה ממש כיף – זו החנות האהובה עליי בשינקין. אני כל כך אוהבת את השטויות הקטנות וכל "הפיצ'יפקעס" האלו. בכל אופן הסתובבתי שם ובחנתי היטב את המוצרים. קניתי עגילים בצורת חישוק מפלסטיק בצבע תכלת ובתוכם יש עוד חישוק בצע ירוק-כחול שמחובר אליהם חוט כזה מכסף שאיתו מכניסים את העגיל לאוזן.

אחרי כן הסתובבנו עוד בחנויות וחיפשנו נעליים. כל הנעליים הן של פרחות!!! ואז הלכנו למשביר. אני ואמא שלי יכולות להסתובב שעות במחלקה של התחתונים והחזיות. חיפשנו לאחותי חזייה, לקחתי לעצמי חזייה בצבע לבן עם כתפיות שקופות וקניתי גם שלושה חוטינים של קדס בצבע ורוד, תכלת ואדום כתום. במבצע. וזהו. הסתובבנו שם הרבה זמן.

אח"כ הלכנו לחנות נעליים וראיתי סנדלים (גם כן במבצע) עם פלטפורמה דיי גבוהה בצבע בז'. (לא זה לא של פרחות) אמא שלי לא ממש אהבה את זה. היא כל הזמן שאלה אם אני בטוחה שאני רוצה, אמרה לי שהצבע "מת" ובדקה אותן שוב ושוב בתקווה למצוא פגמים כדי שאני לא אקח אותן. אבל כן לקחתי.

המשכנו להסתובב ולהביט בחנויות, ומאוחר יותר סבתא שלי באה והביאה איתי את הג'ינס החדש שלי מהתופרת, ונכנסו לעוד חנות של כלי בית כי סבתא שלי הייתה צריכה מפיות וישבנו שוב לשתות קפה והיינו ב"אפריל" כי סבתא שלי הייתה צריכה קרם לחות.

חמש שעות לערך היינו בקניון. היה מאוד נחמד. היה יותר נחמד לדעת שכולם לומדים ואני מכייפת.

שבאתי הבייתה וסידרתי את הדברים התחלתי לסדר את החדר שלי, ואז סטאר התקשרה אליי. דיברנו ואחר כך הלכתי לסדר את החדר של אחותי הקטנה. נכון שאף אחד לא יהיה בחדר שלה, אבל ישגע אותי שיהיו בבית שלי ואנשים וחדר אחד לא יהיה מסודר. ניסיתי לסדר את החדר שלה כי הוא היה מבולגן בצורה נוראית. בסוף הצלחתי. נכון, הוא לא נקי ומצוחצח אבל לפחות יש לו צורה אנושית.

אני צריכה לצרוב דיסקים ולסדר את הבית ועוד הרבה דברים.

אה ולהירגע.

היום אני וסבתא שלי הלכנו לקנות לי בגדים לכבוד היום הולדת. נכון שזה נשמע מוזר "סבתא שלי" אבל סבתא שלי לא כמו הסבתות הרגילות. היא צעירה והיא גם נראית ככה.

בהתחלה הלכנו לחנות של חברה שלה. לחברה שלה יש חנות שהיא מוכרת שם בגדים של "סאקס". החברה שלה חמודה אבל פרחה. היינו צריכות לחכות חצי שעה עד שהיא פתחה לנו את החנות. בכל אופן, בהתחלה היא הביאה לי למדוד מכנסיים מזה מוזרים. בצבע ג'ינס, מתרחבים, שבלמטה שלהם יש גומי, והלמעלה בבבד אפור. כן זה מוזר כמו שזה נשמע. מדדתי וזה עשה לי גוף איום. אז היא נתנה לי ג'ינס. הוא היה נחמד אבל השמין אותי ולא ממש אהבתי אותו. בכל אופן אני לא נוהגת ללכת עם ג'ינסים בהירים מאחר והם משמינים אותי. ואז היא נתנה לי למדוד ג'ינס אחר שבקושי נסגר עליי והיה נמוך בטירוף. גם אם הוא היה מצליח להיסגר עליי כל התחת שלי היה יוצא החוצה. הג'ינס השלישי לא נסגר עליי גם. אני לא שמנה (באמת שלא. לפחות לא שמנה יותר מדיי) והג'ינסים של "סאקס" נמוכים מאוד ועשויות בגזרות שמתאימות לכוסיות. (חוץ מג'ינס אחד שלהם שיש לי והוא יושב עליי יפה) ולי, בכלל יש בעיות עם מכנסיים. אני נמוכה, ככה שכל מכנסיים נשפכים וארוכים ותמיד צריך לקצר המון, ויש לי מותניים מאוד צרות עם תחת גדול וירכיים טיפה מלאות. (זה לא כזה מעוות כמו שזה נשמע. אני סתם מגזימה). בכל אופן, קשה לי למצוא מכנסיים שיושבות עליי יפה וטוב. אני מאוד ביקורתית. בכל אופן היא ניסתה להראות לי חולצות, אבל אף חולצה לא ממש אהבתי. אח"כ היא הביאה לי למדוד מכנס כמו דגמ"ח לבן אבל אני לא אוהבת לבן. המוכרת אמרה שאני שמרנית. אני כל כך לא! אני פשוט יודעת מה מתאים לי ואיזה גזרה ואיזה צבע נראים עליי טוב. ומצטערת שאני לא אוהבת בגדים של פרחות.

אבל בסוף ראיתי חולצה, שהיא יכולה לתפקד כעליונית, ממש מדהימה. היא בצבע תכלת, הרוכסן שלה באדום, יש עליה עוד גוונים בצד בלבן ובכחול, מאחורה יש ציור של פנים של דובי ומעל כתוב "סאקס" (באנגלית כמובן) בצבע לבן. היא ממש מדהימה! נדלקתי עליה ולקחתי אותה.

אח"כ נכנסנו לחנות אחרת שהייתה ליד. מדדתי ג'ינס אחד אבל הוא לא נראה עליי טוב. ואז מדדתי ג'ינס שני, כהה הפעם. הוא היה נמוך לי קצת אבל הוא ישב לי מדהים על הגוף. לקחתי מידה יותר גדולה והאפקט הנמוך פחות הורגש. המוכרות היו ממש חמודות והם חשבו שסבתא שלי זאת אמא שלי!! אח"כ ניסיתי למדוד גופייה אבל היא הייתה ממש מוזרה. בכל אופן הסתכלתי שם ואז ראיתי גופייה ממש חמודה בצבע ורוד ובגב יש רשת בלבן! ממש יפה. אז לקחתי אותה גם.

אח"כ הלכנו לתופרת שתעשה לי מכפלת לג'ינס וזה יהייה מוכן מחר.

וזהו.

ההרגשה שלי השתפרה מאז אתמול. אחרי שיחה עם סטאר ושיחה עם מאליס אהובתי ואחרי קריאה של התגובות, המסקנה המתבקשת מכולן הייתה שהוא פשוט לא שווה את זה. הוא חתיכת זבל ולא מגיע לו ידידה כמוני והוא לא שווה את זה. הוא משחק משחקי כבוד – שישחק. נראה מה הוא יקבל בסוף. אני ביקשתי סליחה, אני השפלתי את עצמי והורדתי מהכבוד שלי והוא רוצה להמשיך לשחק. שישחק. אני צריכה להפסיק לתת לו לדרוך עליי ולהראות לו שאני נפגעת. אז סבבה. שיהיו לו חיים טובים. הוא כזה צבוע. משחק אותה. מצד אחד מראה לי שהוא לא שם עליי זין ומצד שני מתעניין בי. אין, פשוט אני נדהמת מכמות החולירות שמקיפות אותי. 

סוף סוף יש לי כרטיס קול! אני כרגע בהורדה אינטנסיבית של שירים. הורדתי נראה לי איזה עשרים שירים של אואזיס ומחר אני אצרוב.

יש לי מצב רוח טוב

עשיתי שופינג

מחר המסיבה שלי

יש לי את המוזיקה שלי

ו fuck everything

אין, אין כמו שיעורי ספורט שמהווים לכל תלמיד ממוצע את נקודת השבירה שלו.

אין תלמיד אחד שאוהב אותם, אין תלמיד אחד שלא התחמק/הבריז/זייף מחלה.

זה מתחיל בחדר ההלבשה. ארבעים בנות לערך, שצריכות להחליף בגדים. או, כמה כיף לפשוט את החולצה שכל העולם בוהה לך בחזייה (הסקסית אם בא לך להשקיע לבית ספר). ואח"כ יש את אותן בנות ששמות דיאודורנט (הערה ביולוגית: לא שמים דיאודורנט על גוף מזיע. הזיעה סתם מריחה יותר חזק וזה כבר לא אפקטיבי). וכל הריחות "המבושמים" נותנים הרגשה של חדר שירותים. (כלומר הם מריחים כמו מטהרי אוויר).

והתלבושת. חולצה לבנה עם סמל בית ספר ומכנס ספורט. זה דיי מובן, אבל לא משנה מה תלבשי, תמיד אותה תלבושת ספורט תיראה עלייך זוועה, אלא אם כן את כוסית על.

ובכן, לפני השיעור המורה מדברת איתנו קצת. המורה שלי לספורט דווקא מאוד חמודה. היא קוראת שמות, ואז עושים ריצה. אוקיי, ריצה זה בסדר.

ואז

ס-י-ו-ט.

אירובי.

המורה אומרת שזה לא אירובי אלא "עיצוב גוף" אבל כל עוד יש מוזיקה קצבית ברקע ועושים תנועות מגוחכות, בשבילי זה אותו הדבר.

ובכן, גם הקבוצה השנייה הצטרפה, ועוד כיתה של בנות מי'. (מאיפה הן צצו?).

לא להאמין עד כמה מגוחכת הרגשתי. אני נטולת קורדינציה וחוש קצב ושאני מנסה לעשות את כל התנועות המטופשות האלו, אני מרגישה כל כך מגוחכת, כמו ברווז גדול שמנסה לרקוד. והכי גרוע, זה לדעת שמי שצופה מהצד חושב שאת מגוחכת.

תודה לאל ושיעור הקפיצות הסתיים.

ואז שוב ללכת לחדר הלבשה.

תמיד שהשיעור נגמר חדר הלבשה עמוס. כנראה שזה האופי הישראלי, אבל רוב הבנות צועקות, מזייפות שירים בקולי קולות, נדחפות ודוחפות בזמן שמנסים להכנס פנימה. כמובן חדר ההלבשה שוב מסריח מזיעה וממטהרי אוויר, ושוב צריך להחליף חולצה לפני כולם.

ושיעור ספורט הזה באמת שבר אותי. לכן אני בבית עכשיו. הברזתי ממתמטיקה. הראש שלי כאב וממש לא היה לי כוח לעוד שעתיים ובמילא אני לא עושה בשיעור כלום ואני מבינה את החומר הנלמד. נכון זה לא חכם להבריז ממתמטיקה, בעיקר שיש מבחן שבוע הבא ובעיקר כי עוד לא עבר חודש מאז תחילת הלימודים. מה קורה לי? אני הופכת למבריזנית כרונית. זהו אני לא מבריזה יותר.

תכף אני אלך להתקלח ולאכול משהו.

עדכון נוסף בערב. (מקווה).

תקנאו בי

אני הברזתי ואתם לא.

סמייל

מזל טוב...

אני

תודה רבה.....

אני :

מה קרה שהחלטת לדבר איתי......

סמייל

לא מדבר איתך את עדיין זונה........פשוט, עזבי....

אני

טוב

אם אתה רוצה....

אני

יעזור אם אני אבקש סליחה?

סמייל

ממש אבל ממש לא........

אבל את יכולה לנסות....

אני

לפחות ניסיתי

כי אני באמת מצטערת

אבל אם זה לא עוזר......

סמייל

יפה, זה לא עוזר..........

ואני יודע שאת לא מצטער ואם היית יכולה היית עושה את זה שוב....

אני

אני כן מצטערת על זה

אם הייתי יכולה הייתי מחזירה את הזמן הרבה הרבה לאחור וגורמת לזה לא לקרות.....

סמייל

הכוונה לזה שסיפרת ל___(סימפל) לא למה שעשינו.....

סמייל

ואת ידעת בפירוש שאני לא רוצה שאף אחד ידע בשום פנים...

אני

אני יודעת

הייתי מוחקת גם את זה

כי זה סתם הרס

סמייל

ואת היית מספרת לה אל תבלבלי לי שטויות...

סמייל

את נסחפת והיא הייתה מוציאה את זה ממך

אני

סיפרתי לה כי לא הייתי לי ברירה

היא אמרה משהו כמו

"מי תוכל לנשק את__(סמייל)"

או משהו כזה

אני

אז הייתי חייבת לומר משהו על זה

סמייל

היית "חייבת"?

סמייל

ממש, טיפשה!

אני

‏לא חייבת ממש

נכון זה היה מטופש אני מודה

אבל עובדה שזה לא גרם נזק לאף אחד

סמייל

זה גרם לי נזק......

אני לא רציתי ואני עדיין לא רוצה ש___(סימפל) תדע.......

סמייל

!

אני

בסדר

אבל היא יודעת

אני לא יכולה לשנות את מה שאמרתי

אני לא יכולה לגרום למילים לחזור חזרה לפה שלי

אם הייתי יכולה

הייתי עושה את זה

ובאמת לא הייתי צריכה לספר לה

ואני באמת מצטערת

וחבל....

סמייל

יפה, חבל..

אני

נכון

אז אם אתה רוצה להמשיך לא לדבר איתי.....אז זו בחירה שלך.....

אני מצידי לא רוצה לריב איתך

אבל כמו שאמרתי

הכל תלוי בך

סמייל

מצטער,

אין לי בעיה לסלוח לך באמת שלא אבל אני יודע שאם אני אסלח לך ואת תדעי משהו אחר עלי את גם תלכי וספרי כי זו פשוט את ואני לא רוצה לקחת את הסיכון הזה...אני את הלקח שלי למדתי...

אני

אז אל תספר לי כלום

תלמד את הלקח

אני לא רוצה לריב איתך

לא נעים לי כל הריב הזה

אני לא אומרת שאתה צריך להיות ידיד הנפש שלי עכשיו

אבל באמת

לא נעים לי לריב

אני שונאת את המצב הזה....

רק שלא יהייה בינינו כסאח

סמייל

היית צריכה לחשוב על זה לפני זה....

לפני שהיית "חייבת" להגיד ל___(סימפל)....

ידעת טוב מאוד למה זה יוביל.....

אני

נכון ידעתי

אבל לא חשבתי שתעלה על זה

לקחתי את הסיכון

ומסתבר שלקחתי סיכון גבוה מדיי

סמייל

היה כבר עדיף אם היית באה ואומרת לי...

זה יותר גרועה שהסתרת ואת רק הורסת לעצמך.....

אני

אני יודעת

אבל פחדתי מהתגובה שלך

פחדתי שתכעס עליי ולא תדבר איתי

לא חשבתי שתגלה את זה

לא חשבתי שיש סיכוי שתעלה על זה

סמייל

אני חכם.........איך לעזאזל חשבת שאני לא יעלה על זה יא מפגרת......

עזבי חבל על הדיבור.....

אני

מסתבר שלא חשבתי שאתה כזה חכם......

אין מה לדוש בזה עכשיו

במה שהיה

במה שעשיתי

עד כמה אני דפוקה

אני רק ביקשתי סליחה

ואמרתי שאני מצטערת

ואני רק רוצה שתסלח לי

ושלא נריב יותר

וזהו....

סמייל

מה אני אגיד לך, לא נראה לי...

סמייל

חכי שנייה , אני אתייעץ פה....

אני

אוקיי

איך שאתה רוצה

זה תלוי בך __(סמייל)

אני

ניסיתי הכל

סמייל

זה טוב ויפה שניסית אבל זה לא עוזר...

אני

אוקיי

אני מצידי ניסיתי

אתה רוצה להמשיך בריב?

החלטה שלך

סמייל

אני לא רב איתך, אני פשוט לא מדבר איתך...

אני

מבחינתי זה אותו הדבר

אתה ריב איתי

אתה לא מדבר איתי

הכל אותו שיט

אתה רוצה להמשיך בזה?

אין בעיות

סמייל

סבבה

***

אני מרגישה ממש חרא.

אני סתם בוכה עכשיו.

על הכל.