(בטוח שכחתי המון)

אדום בציפורניים. לנקום, לוריאל. בהייה בחלון. נטייה לחולמנות. ספרים. עיתונים. "לאישה". לא יכולה להעביר נסיעה ארוכה בלי מוזיקה באוזניים. מוזיקה ישאלית. גיטרות. מילים שנכנסות לנשמה. סרטים של דיסני. לבכות בסרטים. חוסר אסרטיביות. יותר מדי לוקחת ללב. אכפתיות. רגישות. קומץ קטן של חברים. אבל הם חברי אמת. כותבת. הכל. על הכל. אוהבת לעשות עבודות יצירה. יחסי שנאה- אהבה עם השיער. יחסי אהבה- שנאה עם עצמי. תחתונים של ויקטוריה סיקרסט. חזיות פוש אפ. דיאטות. אנורקסיה. פרוזאק. נטייה לדכאונות. לפגיעה עצמית. בסוף מחייכים. לא מחייכים שרע. מקלחות ארוכות. נס חלש עם הרבה חלב ושניים סוכר. בירה וצ'יפס. עדיפות לווינשטפן. במבה ומים. פחמימות. שוקו של ארומה. חצי יום בלי לאכול. בעלי חיים. בעיקר גורים קטנים ומתוקים. ג'ינס ואולסטאר. עקבי סיכה. לא להחליט מה אני- ילדה או אישה. נערה מתבגרת, עדיין. נחמדות יתר. חוסר יכולת להיות ביצ'ית, למרות שרוצה. לא רואים אותי כמו שאני באמת. ברכות מושקעות. חוסר צביעות. אוהבת את ברצלונה, חולמת על ניו יורק. ותאילנד. ואמסטרדם. לא החלטית. פשרנית. מאוהבת. מפחדת מאנשים חדשים. ביישנית. רק רוצה שיאהבו אותי. דפיוצר בבמה חדשה. בלוג חמש שנים. רוצה להיות סופרת. מחברת שירים בגיל תשע. פחד מכישלון. לא מתחברת בקלות. מי שאני אוהבת יקבל ממני את הכל. לעיתים זה פוגע בי. נוסטלגיות. ברכות ישנות. ביקורתיות. לא מספיק רזה/יפה/חכמה/מוכשרת. לפעמים מסתכלת במראה וחושבת שאני יפה. לפעמים לא. להתלבש יפה מול המראה ולהרגיש כוסית. להצטלם. סווצ'רים בחורף. גופיות תחרה בקיץ. המון תכשיטים בקופסאות. שרשרת אחת. ארבע עגילים. טבעות שהולכות לאיבוד. קעקוע על השכם. פיה. קעקוע שני. מתישהו. פעם אספתי מכתביות. ומדבקות. ופוגים. עד היום אוהבת דברים חמודים שאין להם שימוש.ישנונית. 12 שעות שינה ביום. הופעות רוק. חוף הים.פאבים. ריח של גשם. פוך גם בקיץ. לרקוד מדיי פעם. מטורפת על סדר. בגדים עומדים בארונות כמו חיילים. חיילת לקראת שחרור. צבא זה רע. לנשום אחרי ההתקף חרדה. ללכת לספרייה. ריח של ספר חדש. ריח של חדש. ריח של נקי. חשוב לי להריח טוב. כי אכפת לי ממה שאנשים אומרים עליי, למרות שאני אומרת שלא. חוסר סבלנות. אימפולסיביות. דימיון.שונאת שמפריעים לי באמצע משהו. הרבה חלומות להגשים.

מחר (26.9) אני סוף סוף בת עשרים.

יום הולדת שמח לי.

החג שלי עבר מצוין. הייתי צריכה את הסוף שבוע הארוך הזה בשביל להתרענן ולחזור בכוחות מחודשים.

אין מה לומר, ראש השנה זה ה-חג מבחינתי, אולי בגלל שנולדתי בתקופה זו (ג' תשרי- צום גדליה) ואיכשהו, בתור ילידת סוף ספטמבר כמעט תמיד היום הולדת שלי יוצא בחגים, אולי כי זה הסתיו, שמביא איתו איזה ריח של משהו רענן... זו התקופה.

לאחרונה אני גם נתקפת בנוסטלגיות, נזכרתי המון בתקופת הבית ספר משום מה, אני מניחה שבאיזה שלב אני אזכר ככה בתקופת הצבא.

אגב, התעדכן לי התאריך שחרור- 21.1.08. חודש קיצור, מה שאומר שאני מקבלת סמל ב- 21.11. רק חודשיים לפני!

ערב החג  היה נחמד מאוד. חזרתי הביתה מהצבא בבוקר, כשאני כולי הרוגה מעייפות (עקב שמירה בלילה).

קראתי עיתונים, התקלחתי, שמתי לק סגול, וניסיתי לישון קצת, אבל לא ממש נרדמתי.

את החג חגגנו אצל סבתא.

הייתה גם סבתא רבא, ואחות של אמא שלי עם בעלה והילדים, וזה תמיד כיף לראות אותם.

תכלס עבר דיי כיף, אני חושבת שכולם נהנו.

יום למחרת היינו אצל אח של אבא שלי, והיו שם הרבה אנשים- האחיות של גיסתו של אבא שלי עם הבעלים והילדים, והיו כמויות מטורפות של אוכל! לא להאמין! רק למנה הראשונה היו שלושה סוגי דגים!

בכלל, השתדלתי להקפיד, אבל זה לא ממש יוצא... למרות שהייתה ירידה של 200 גרם. הידד.

ביום שישי נסענו כל המשפחה+ חברים של ההורים לים, בחיפה.

היה ממש כיף, לצערי לא ביליתי בים מספיק השנה, אבל הייתה לי הזדמנות להשוויץ בבגד הים החדש שלי וגם לצלם עם אחותי תמונות.

בערב יצאתי עם חברים לפאב, היה סביר, לא מי יודע מה.

היום עמרי חגג לעצמו יום הולדת בצורת פיקניק באיזו חורשה.

אני לתומי חשבתי שזה מין פארק נחמד כזה, מסתבר שהיינו צריכים לעבור מסע כומתה (בשבילי כל הליכה בטבע שנמשכת יותר מ-10 דקות היא מסע כומתה) ובעיקר לא חשבתי שנצטרך לעבור גשר רעוע ומפחיד.

אבל חוץ מזה נהניתי למדיי, זה אחלה רעיון, אני חושבת אם לעשות משהו ליום הולדת שלי, פשוט אין לי כוח להתחיל לארגן. אני עצלה.

חבל שנגמר החופש...

אם יהיה לי כוח אני אעלה עוד תמונות שלי מהיומיים האחרונים (לבקשת הקהל?)

כמו שהבטחתי, סט התמונות המלא באדיבות אחותי...

קודם התמונות הלא ערוכות:

(מהפוסט הקודם)

התמונות הערוכות:

(מהכותרת למעלה)

שנה טובה וחג שמח לכולם!

הפוסט הקודם לא היה אופטימי במיוחד, ואני לא חושבת שהפוסט הזה יותר טוב מקודמו.

אני מנסה להעביר את ה4.5 חודשים האלו, אבל זה קצת קשה שאת פשוט לא אוהבת את המקום שלך, את המפקדים שלך ואת האווירה באופן כללי.

נפרדנו מעוד מפקד שלי, עשינו לו ביום חמישי ערב פרידה (הייתי עם גופייה, וזה משעשע שעדיין, למרות שכולם כבר מכירים אותי, מופתעים מזה שיש לי קעקוע). מאז יום חמישי בלילה אני סובלת מכאבי בטן וקלקולי קיבה, וזה מתחיל להציק לי.

עכשיו הוחלט שאנחנו צריכות להישאר כל עוד יש לו"זים והם במשרד. מה שאומר- אני לא עושה יותר יומיות, לפחות לא אצא כל יום הבייתה, וזה מבאס, כי שנה וחצי עשיתי יומיות, ועכשיו אני צריכה להתרגל למשהו אחר. תקראו לי מה שאתם רוצים, מפונקת ולחוצת בית, זה ממש לא אכפת לי, זה עדיין מבאס אותי. מה גם שיש לי את בעיית האוכל, יש גבול לכמה לחם קל אני יכולה לאכול, וכמה במבה ושוקו אני יכולה לקנות בשק"ם. אבל זה המצב כרגע, גם שיחה עם המפקד הישיר שלי לא הובילה לכלום, הוא אמר שהחודש הזה יש חגים וזה יעבור לי מהר, ואני ממש לקראת שחרור, ושזה לא כזה נורא כמו שאני חושבת. בסדר. אני מקווה שהזמן הזה יעבור מהר כמו שהוא אומר, למזלי אני כבר מריחה את הסוף.

אז ביום שני נשארתי עד 19:00 במשרד (11 שעות יצא לי לשבת שם), ואז הלכתי לבקר את החבר שלי. זו באמת נק' האור שלי, ישבנו ודיברנו, גם על אז, על הפרידה. קיבלתי את הביטחון לדבר איתו על זה. ואני שמחה שעשינו את השיחה, כי עכשיו יותר טוב לנו ביחד.

אני כל כך אוהבת אותו, ואני מרשה לעצמי להיות קיטשית איתו, ולקנות לו שוקולדים בצורת לב כשהוא עצוב, ובעיקר לחבק אותו חזק בלילה ולהירדם עם הריח שלו עליי.

גם מבחינת החברות כיף לי. ביום חמישי התעוררתי בלילה, גם מהכאבי בטן אבל גם מהבאסה התחלתי פשוט לבכות, וביום שישי לא היה לי חשק לכלום. בהתחלה רועי אמר לי שיוצאים ואמר שהוא ייקח אותי, אבל אז הוא נרדם, ובאמת שלא היה לי כוח לזה. במשך שעתיים שכבתי במיטה שלי ובכיתי, עד שמורן התקשרה אליי, וזה עודד אותי במקצת.

ביום שבת הייתי בפאב שאני ממש אוהבת, עם מורן וליאור, והיה נחמד, התלבשתי בבגדיי החדשים ונראיתי כוסית (גם מורן אמרה!), ושתינו בירה ואכלנו צ'יפס וזה השילוב המושלם.

היום היה לי יום חופש, אז אתמול אני והילה רצינו לצאת. איכשהו יצא, שבאנו אל מורן ב12:00 בלילה, שאנחנו לבושות בפיג'מות (בוקסר+גופייה).

כמובן שמורן פתחה לנו שולחן, אני שתיתי נס חלש ואכלתי עוגה ובורקס, הן עוד המשיכו לבלוס, וכמובן שריכלנו והסתכלנו בפרופילים של אנשים שאנחנו שונאות ב"מקושרים", כי כל כך לא התבגרנו. זה הזכיר לי את הימים שלפני הגיוס, שהיינו יושבות יחד עד שעות הבוקר ומדברות על שטויות.

ואז כדי לעשות לעצמנו רע, הסתכלנו בתמונות של חברה שלנו, שהיא כוסית על. זה לא פייר. גם אני רוצה! זה סתם עשה לנו באסה, בעיקר אחרי איך שאכלנו מלא.

אני דווקא משתדלת לשמור, אני לא היסטרית בקטע הזה, המשקל שלי יציב על ה-46, ואני מרוצה מהעניין פחות או יותר.

"יש לי חשק עז לקחת ממך מספר טלפון, אפשר?"

איכשהו, זה תמיד מביך אותי שמתחילים איתי. קשה לי מאוד להיות בטוחה בעצמי, להאמין שאני נראית טוב. תמיד אני חושבת שזו איזשהי בדיחה, שזה לא באמת קורה לי.

תמיד קינאתי בבנות יפות, שכל בגד נראה עליהן יפה והשיער תמיד מסודר והשחור בעיניים אף פעם לא נמרח, גם לא בקצת. תמיד חשבתי איך זה להרגיש להיות יפה, יפה באמת.

מתחת להכל אני אותה ילדה חסרת ביטחון עם המשקפיים שבטוחה שהיא מכוערת.

(אני ממש אוהבת את התמונה הזאת, למרות הטשטוש וחוסר העריכה. בקרוב סט התמונות הערוכות)