איך זה שאהבה נמצאת בכל מקום

לאן שפניי לא יפנו אני אראה ביטוי לאותה מילה

אני כבר מזלזלת במילה הזאת אהבה

שגוררת אחריה הרבה משמעויות שאני לא מסוגלת לבטא

שנאה

קנאה

חרדה

אכזבה

כל אחד עסוק בחיי האהבה שלו

לכל מי שאני אפנה, אמצא לב שבור

משהו שחסר שם בפנים

ואם הם אוהבים ונאהבים למה זה חסר כך?

למה כמו כל דבר רכושני אחר שאנחנו רודפים אחריו ואף פעם לא מרגישים מסופקים ממנו

וגם אהבה כזו

כי גם אם יהיה לנו אהבה אחת נרצה אחרת

וכמה עד שנרגיש מסופקים? איזו סוג של ספיקות זו, מי הוא שקובע את גבול האהבה שאנחנו צריכים לקבל בשביל לחייך בבוקר, בשביל לקבל אנרגיה לפעול.

אהבה היא כמו אנרגיה שממריצה אותנו או מדכאת אותנו עד שאין אנו מסוגלים יותר לנשום בלעדיה

כל אחד מחפש אחת או אחד

כל אחד רוצה אהבה טהורה, אהבה בלבד

בלי השנאה, הכאב, הצער, החרטה, הקנאה, האכזבה..

ומהי בעצם צורתה של אהבה טהורה?

האם אנו יכולים לחוש בה? או שהיא סתם אשלייה

האם היא עד כדי כך טובה או שהאהבה בלי הכאב היא סתמית ונעלמת במהרה כמו אבק ברוח...