כלכלה.
המילה שמעוררת סלידה כמעט כמו מתמטיקה. מי רוצה ללמוד דבר כזה? להבין? למה?
אז זהו, שכדאי. מאוד. בשביל להבין תופעות חברתיות וסביבתיות, חייבים לדעת ולהבין כלכלה. לפחות את הבסיס. שנדע מה הרעיון מאחורי התוכניות, מה האינטרסים, איך דנים דיון כלכלי, ולמה ההם שם באוצר כל כך טועים. לכן למשל המלצתי ללכת לכנס של מגמה ירוקה על חברה כלכלה וסביבה. או כמו שאמר ג'יימס קארוול, יועצו של קלינטון - "זו הכלכלה טיפש".
אמנם סיימתי תואר בכלכלה השנה, אבל אני מרגיש שאני צריך לדעת עוד. צר לי, באוניברסיטאות מלמדים מעט מאוד, וחלק מאוד צר של הכלכלה. המרצים גם לא מספרים לך, שחלק מן התיאוריות הן מאוד ישנות, לא רלוונטיות, וכל מה שאתה לומד הינו כמו דברי אלוהים חיים. תפיסה צייתנית למה שנלמד, במקום תפיסה ביקורתית. חגי קוט כתב על זה נהדר בנאום שלו בטקס קבלת התארים באוניברסיטת תל אביב. מומלץ מאוד.
כך שאתמול הייתי בכנס הראשון של סדרת כנסים של מכון ון ליר בירושלים, אשר נקראת - 11 מחלוקות בכלכלה (מומלץ מאוד, כניסה חופשית), אשר מציגה את המחלוקות העיקריות בכלכלה. זה שיש מחלוקות בכלכלה, אותי זה לא הפתיע, אבל בלימודי לא סיפרו לי שיש מחלוקות. הייתי צריך לחקור זאת לבד. בתל אביב ובירושלים מלמדים אותך אולי 3 תאוריות (במקרה הטוב), שמסבירות תופעה אחת, וטוענים שזה מסביר את הכל, בצורה מספקת.
אחד הדוברים הראשונים היה פרופ' יוסף זעירא, מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית. כשקראתי את ההזמנה לסדרת הכנסים, וראיתי שהוא מרצה בכנס, שמחתי על כך, משום שהוא היה אחד מהמרצים שלי שנה שעברה, ובאופן נדיר ביותר, אף נהנתי מהקורס שהוא לימד.
שמה של ההרצאה היה - "הכלכלה - מדע, מקצוע או אידיאולוגיה". זעירא טען (ובצדק לדעתי), ששלושתם. זהו גם מדע, כחלק ממדעי החברה, גם מקצוע, כי זהו העבודה של הכלכלן, וגם אידיאולוגיה, משום שלכל כלכלן, יש את התפיסה הכלכלנית האישית, את המחשבה האישית, שיוצאת מתוך המודלים הכלכליים.
זעירא הציג את הביקורת על הכלכלה, מהצד של האקדמיה. מאוד הופתעתי שיש לו כל כך הרבה ביקורת על צורת הלימוד והמחקר של הכלכלנים, אך כנראה שהוא במיעוט. משום שכיצד הכלכלנים יוצאים מהחוג לכלכלה עם תפיסת העולם צרה כל כך?
בנוסף הוא דיבר על אתיקה. מדוע לרופא יש אתיקה, ואילו לכלכלן אין? הרופא מחוייב לחולה, בשבועת הרופא. אך למי מחוייב הכלכלן? למקצוע? לחברה? למדינה? למעסיק?
הוא גם תקף את "נערי האוצר", אשר לדבריו חוטאים למקצועם, ומשתמשים במדע הכלכלה לצרכים פוליטיים. הוא טען כי לא ניתן לראות בכלכלה כ"אמת טהורה", וכמו כל מדע אחר, גם פה יתכנו טעויות ושינויים.
מי שנאם כנגדו, דותן לשם, מהתוכנית לפרשות באוניברסיטת בר ואילן, וממכון ון ליר, ביקר את הכלכלנים ואת מדע הכלכלה בצורה יותר ראדיקלית. הוא טען כי יש לשלב בה דיספלינות אחרות, לראות אותה בצורה יותר ביקורתית.
הוא הזכיר את דבריה של מירב ארלוזורוב, סגנית העורך של עיתון דה מארקר, שהשוותה בין הכחשת שואה להכחשת הכלכלה, ואני אצטט:
"לטעון שהכלכלה היא לא מדע זו בורות. זה נכון שהיא לא מדע מדויק ושיש הרבה מודלים ואי דיוקים, אבל להגיד שהכלכלה זה לא מדע זה מביש. להכחיש את מדע הכלכלה זה כמו להכחיש את השואה...זה לא נכון שהכלכלה היא תפיסת עולם יחידה, זה כן נכון שהכלכלה היא מדע. זה עדיף על חרטוטים. זה נכון שהכלכלה השלטת היא המודל הימני, כי זה המודל שהצליח ביותר בכל העולם. הבעיה שלנו היא שאנחנו לא יודעים לנהל את הכלכלה שלנו, שאנחנו רוצים להיות שמאלנים ונחמדים ומחלקים כסף לכל מי שלא מגיע לו."
אחת השאלות היותר טובות שנשאל זעירא מהקהל היתה על תופעת "ההשתקה" באקדמיה. כל מי שחלילה מבקר את התיאוריה שהמרצה מנסה להעביר, זוכה למבט ותגובה כאילו הוא אומר דברי כפירה. נראה לי שמתן ביקורת על המרצה הינו חדר 101 של כל סטודנט. שהרי, גם בעיני המרצה, כל ביקורת על התורה הימנית, הינה דומה להכחשת שואה.
הבעייה העיקרית של מדע הכלכלה הוא שבאקדמיה מלמדים אותו כאילו החומר הנלמד הינו דברי אלוהים חיים, ואחר כך, בתמימות לא מובנת, אנשי אקדמיה לא מבינים למה נערי האוצר "משתמשים" בכלכלה כדי לקדם את האידיאולוגיה של האוצר. בזה אני חושב שפרופ' זעירא נאיבי. הוא אמנם טען כי הכלכלה מתפתחת, ומשתנה, אבל כאשר החוג לכלכלה מלמד אדם להיות צייתן במקום להיות ביקורתי, אל תתפלא אם הוא יהיה אחר כך צייתן של גוף אחר, ואפילו נגדך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
