אתמול אבא התקשר אלי. תהיתי מדוע ואיך לא שמעתי ממנו כל החג, למעט הד"ש שמסרה לי תמתם בשיחת הגוגל החפוזה שלנו לפני שיצאה לכיוון הבית שלו בעתלית, "אבא מוסר לך ולקודי חג שמח!"
מאוד שמחתי לשמוע את הקול שלו למרות שהוא לא נשמע משהו. אחרי קצת הא ודא, הקול שלו הרצין. מייד ידעתי שעומד לבוא משהו רע, ואכן לא טעיתי. אחיו היחיד נפטר בשבת.
אח של אבא שלי, הזכרתי אותו כאן בחטף, כשסיפרתי על מותה של סבתא. הוא היה סכיזופרן ולפני בערך עשרים שנה תוך כדי התקף פסיכוטי התנפל על סבתא (כלומר, הצ'יינג'לינג שהתחזה לסבתא. או הזאב הרע שהתחזה לסבתא אולי?) ודקר אותה עשרות פעמים בחזה. סבתא שרדה את ההתקפה, אבל מצבו של הדוד עוד הורע אחרי כן. לא שלפני כן היה במצב מזהיר. הוא היה מכור ללוטו וללונדון. לפחות, בשנים האחרונות.
אני זוכרת אותו כילדה.
אני זוכרת שקנה לי אופניים אדומות.
אני זוכרת שנהג לומר לי שאהיה גבוהה. טפי! לא שזה היה סביר שאני אצא גמדה - בסופו של דבר אמא שלי היתה גבוהה וגם אבא לא נמוך, ודוד אבי עצמו היה ענק שכזה, מטר תשעים היה. וחשוב מזה, מבנה הגוף שלי הוא כזה שבו הרגליים הן ארוכות. אבל נו, הקפאין שאמא שתתה בהריון, הסיגריות שהיא עישנה, התת תזונה בילדות המוקדמת שלי - או הגורל - חשבו אחרת.
אני זוכרת שהיה מניף אותי על הברכיים שלו ועושה אווירון בבית של סבא וסבתא. אני זוכרת ששאל אותי שם פעם שאלה בסגנון - לו הציעו לך סוכריות, מה היית מעדיפה? אחת במיידי, או לחכות שבוע ואז לקבל כל שבוע סוכריה אחת? וגם - איזו אופציה הייתי בוחרת לו הייתי צריכה לקבל עונש - עשר מכות חזקות על הטוסיק ודי, או לקבל רק מכה אחת, אבל כל יום במשך שבועיים. דברים בסגנון.
אני זוכרת שהיה לו קראש מטורף על ריטה, כשהיא רק הגיחה לאוויר עולם הפזמונים עם הכתף החשופה שלה.
אח, דוד אבי.
אחר כך דברים הידרדרו. לאט לאט, אבל בלי לעצור. עד שבשבת היה לו קריש דם במוח ושם זה נגמר. תודה לאל, בחטף. בשבריר שניה. ועכשיו הוא למעלה, בקזינו הגדול בלונדון שבשמיים, ואני יודעת שהוא רק מנצח כל הזמן.
אז מה הטוב?
הטוב הוא בעיקר שהיום מישהי בפורום של ההורים בשכונה פרסמה שהם רוצים לתת את מערכת התופים של הבן שלהם למישהו לשנה שנתיים ככה, כי הוא עבר לנגן על קלידים. ואין להם מקום. ולא שלנו יש מי יודע מה מקום, אבל קודי חולה כלי נגינה. אתמול הוא ניגן על הגיטרה של יהלי, הבן של עופרית. וכשיהלי לקח לו את הגיטרה, הוא מייד עבר לגיטרה של אמא שלו, שלא היתה יכולה להתעלם מהעובדה שהוא פורט על הגיטרה לא סתם, אלא לפי קצב מסוים. וכמובן, היה את אותו ג'אם סשן מטורף עם רוק סטאר כשהיינו בארץ, ובמגרש המשחקים הוא מאוד אוהב לתופף על התופים שניצבים במרכז. אז כבר הרבה זמן אני רוצה לראות איך הוא יגיב אם יהיו לו תופים. אבל מה, לקנות לו פתאום תופים עכשיו? בגיל שנה וחצי?
ראב ראבאק.
אבל כשהאמא הזו פרסמה אמרתי לעצמי, למה לא?
ובעזרת אורנה אמא של צ'ארלי העברתי את מערכת התופים אלינו הביתה, וקודי עלה על גדותיו משמחה, נרעש, נרגש ותופף כל הזמן. וזה עוד לפני שחיברתי וסידרתי את הכל. על תופים מפוזרים ברחבי הבית ועל המצילתיים המתוקות. עם הידיים שלו, או עם כלים שמצא - או כשנתתי לו, אז עם מקלות התופים.
יודעים מה?
מגיע לכם סרטון...
איכ, אבל אני לא רוצה להעלות את זה ליו טיוב או לדף הפייסבוק שלי. לא רגע. רק כאן, בבלוג. וכאן בבלוג לא ניתן להעלות קבצי סרטים.
סורי, תאלצו לחכות.
ומה היפה מכל אתם שואלים?
נו, בחייאת. מה אתם חושבים שהוא היפה מכל?
קודי שלי, כמובן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
