עכשיו אפשר גם לספר לכם שביום שלישי כלו כל הקצים. טוב, נסחפתי בדרמטיות כהרגלי בקודש. בסך הכל מאסתי בבלגאן וחוסר הסדר של הבית, אבל במיוחד קצתי בלכלוך שהוא תוצאה של חוסר הסדר שמרקיע שחקים. מבינים, בלגניסטית אני בהחלט, אבל מלוכלכת - זה לא. ולאחרונה פשוט נהיה בבית כל כך מלוכלך שזה דוחה. אז כבר חודש בערך שאני מנסה לשחד את סנטי לקחת את קודי לטיול בפארק או לאח שלו או לא יודעת לאן, רק שילכו מהבית שאוכל לנקות.
"כן, כן. לנקות." הוא צוחק עלי. "סתם את רוצה זמן איכות לבדך על המחשב, לכתוב את השטויות שלך והבלוגים שלך וכל הזבל הזה."
וכלום לא עזר, לא הצלחתי להסביר לו.
אז ביום שני עברתי ליד הגנון הקטן שאליו הלך בן-בן בקביעות ואחר כך הוכנסה לשם גם צ'ארלי הקטנה והמעלפת (שכבר נתונה לה הרשות להיות החברה של קודי ביום מן הימים, אם הם ירצו בכך. בינתיים, היא מאוהבת קשות, הוא לא ממש מתייחס) ואז יא לי לאסוף אותה משם ולשוחח קצת עם המנהלת. שאלתי אותה אם יהיה אפשרי להכניס את קודי לכמה שעות באופן חד פעמי כדי שאוכל לנקות את הבית. לא היה לה ממש זמן לדבר אז סיכמנו שנדבר אחר כך, אבל כשהתקשרתי היא לא היתה, אז בשלישי פשוט התייצבתי. מריאולה, המנהלת דנן, קצת קיבלה את זה בהפתעה ומחתה טיפה שלא התקשרתי. הסברתי לה שניסיתי פעמיים אבל היא לא היתה.
"טוב נו, בסדר." היא התרצתה.
קודי ישר רץ למשחקים וכשאמרתי לו "ביי ביי!" נופף לי בשמחה. הלכתי.
זה היה קצת אחרי עשר וחצי בבוקר.
בסביבות שלוש וטיפ טיפה באתי לאסוף אותו. הגנון עצמו פועל משבע בבוקר עד שש בערב, והעלות שלו היא כמאתיים וחמישים דולר בשבוע. סך הכל, זה מעולה. אם וכאשר אמצא עבודה (לא נראה שזה קורה בקרוב , למרות שאלוהים עדי, אני מנסה!) גם אם היא לא תגיע עם ביטוח רפואי מוצלח אוכל לעבוד ולהרוויח במגבלות הביטוח הלאומי, של עד ארבע מאות דולר בשבוע. מה, אפילו יישארו לי מאה ומשהו דולר לחשבונות! ואם זו תהיה עבודה שכן נושאת בחובה ביטוח רפואי טוב - מה שאומר קריעת תחת של שעות, גם זה בסדר. שבע עד שש בהחלט יכסה משרה מלאה. הללויה. כלומר, עכשיו רק נשאר למצוא עבודה...
אז היינו ב"שלוש וטיפ טיפה" והגעתי אל הגנון ובאמתחתי הספק מלבב - המקלחת קורצפה, חדר השינה קורצף אף הוא, ולמעט הבגדים שלי שאין איפה לאחסן אותם, כל הבגדים של כולם היו מסודרים בשידות ובארונות. הסלון היה מסודר ומצוחצח והכביסה עשויה. רק המטבח עוד היה גהינום עם פירורים ואבק וכלים מלוכלכים בכיור למכביר. אבל בסך הכל, היה נקי, היה אפשר לנשום והיה לי יופי של הספק. ואפילו לא לקח לי כל כך הרבה זמן. כולה היה בגנון ארבע וחצי שעות (נדמה לי. אולי חמש וחצי? כישורי החשבון שלי בקנטים).
אבל ווע ווע, איזה בכי קיבל אותי!
המטפלות אמרו שמהשניה שהלכתי, או שהוא הפנים שהלכתי, התחיל בכי קורע לב. כשהם התחילו בפעילויות הוא התעניין במה שהם עושים ואחר כך מצא לעצמו משחקים ועניינים. אבל בגדול מריאולה מסרה שהוא מאוד מפונק. האמת היא שבשבוע שבועיים האחרונים הוא התחיל באמת לעשות מה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, ולא להקשיב או לשים לב למה שקורה סביבו. אני רואה את זה בעיקר כשאנחנו הולכים לכל מיני שיעורי מוזיקה. מצד שני, להגיד שהוא מאוד מפונק זו די הגזמה. אני חושבת.
מה אומר ומה אגיד?
באותו ערב הוא קצת קדח לי מחום לא ברור. ייתכן שזה בגלל הגן, ייתכן שאלה השיניים שכבר שבועיים מציקות לנו. את אתמול הוא בילה בהתנהגות קרעכצית ומציקה למדי וגם היום התחיל ככה, אבל אז הוא נרגע. או וול. נראה מה יקרה אחר כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
, למרות שאלוהים עדי, אני מנסה!) גם אם היא לא תגיע עם ביטוח רפואי מוצלח אוכל לעבוד ולהרוויח במגבלות הביטוח הלאומי, של עד ארבע מאות דולר בשבוע. מה, אפילו יישארו לי מאה ומשהו דולר לחשבונות! ואם זו תהיה עבודה שכן נושאת בחובה ביטוח רפואי טוב - מה שאומר קריעת תחת של שעות, גם זה בסדר. שבע עד שש בהחלט יכסה משרה מלאה. הללויה. כלומר, עכשיו רק נשאר למצוא עבודה...