אנירוצה להגיד תודה לעורכי נענע ולמי ששם קישור לבלוג בעמוד הראשי של נענע, כי בדיוק קיבלתי תגובה מאוד יעילה ומועילה על עניין השולחן של איקאה שאני כל כך רוצה לקנות. התגובה היא שהוא לא נוח לישיבה, והאמת זה די נראה ככה. אבל הוא כזה יפה וכזה נוח ופרקטי לדברים אחרים. אוף!
בכל מקרה, בינתיים התקדמתי עוד קצת בסידור הבית ושולחן האוכל הנוכחי שלנו סוף סוף פונה מכל השטויות שנחו עליו עד עתה ועכשיו אפשר לצלם את השולחן האמיתי שלנו:
והאמת היא שכשהכל היה גמור סנטי אמר שהוא בכלל לא רוצה למכור את השולחן הזה. הוא מאוד אוהב אותו. וזה שולחן מאוד איכותי (אם כי, כבר הגיע הזמן ללטש אותו ולהכתים אותו בצבע ולכה מחדש). וזה נכון, גם אני ממש אוהבת את השולחן הזה ואין ספק שהוא מאוד איכותי (עץ מלא, אחרי הכל) וזה יהיה מבאס להגיד לו שלום. אוף.
אבל עכשיו אחרי ההערה בדבר חוסר הנוחות של השולחן של איקאה, אני בהחלט חושבת מחדש על כל העניין. ובסך הכל, שולחן של 121 על 91 ס"מ זה די גדול, אבל סביר. המפף.
גם את הספה סנטי לא רוצה להחליף. הוא אוהב את הספה הנוכחית שלנו. היא נוחה לו. והיא יפה.
אבל היא מפלצתית בגודלה - 223 ס"מ באורך ו-91 ס"מ ברוחב. ענק!
אז אם אותה נצליח למכור, יהיה לי הרבה יותר קל לוותר. בכל מקרה אני מעדיפה עיצוב מודרני יותר, שלא לדבר על קטן ונוח לעיצוב. עכשיו רק נקווה שנצליח למכור אותה 
.
בגזרות האחרות רציתי לספר לכם שעכשיו שהאפרוח בן שנה וחצי אני רשמית חוזרת לרדוף ארי חלומות המשחק. מצחיק איך באנגלית זה נשמע יותר מוצלח וחיובי, ובעברית זה נשמע פאתטי. אבל נו, בקטנה. ערכתי את השואו ריל שלי טיפה מחדש והעפתי משם קטע אחד שלא נראה משהו ועכשיו הריל כולו הוא דקה וחצי, שזה מצוין. בשלישי הבא אני הולכת לסמינר עם המלהק של חוק וסדר מדור מיוחד ובזכות סאניה אני כבר כמה זמן מקבלת את רשימת הברייקדאונז, מודעות האודישנים הרשמיות שרק הסוכנים מקבלים. בדרך כלל בכל אופן. היתרון של זה הוא שככה אני יכולה לשלוח תזכורת למלהק כשיש דמויות שאני מתאימה להן. אפרופו מדור מיוחד (שאירח בשבוע שעבר את השחקנית הישראלית חני פירטסנברג (?) - כבוד!), כרגע הם מחפשים מישהי לתפקיד של מזכירה עכברית ומרושלת. זה בטח כבר ילוהק עד שאפגוש את המלהק בשבוע הבא, אבל היי, תמיד הם צריכים בחורות בסדרה הזו!
אז איך אומרים? לחיי קריירת המשחק המקרטעת שלי.
אה, ועוד משהו, אפרופו קריירות משחק מקרטעות. ג'ייסון וייל, ששיחק בסרט של אליאס שעזרתי להפיק, חזר הביתה לפני כמה חודשים. הביתה זה באטלנטה ג'ורג'יה. והוא לא חזר כי בשנים האחרונות קריירת המשחק שלו החלה לקרטע טיפה ולא היו לו סוכנים משהו, הוא חזר הביתה בגלל נסיבות משפחתיות מצערות. אמא שלו מתה.
אז ג'ייסון באטלנטה, עוזר לאבא שלו, ובינתיים חידש קשר עם סוכנים מהעבר. ופתאום הקריירה שלו התחילה לפרוח. תפקיד אורח מתמשך ב"גדולה מהחיים" וכמה תפקידים רציניים בסרטים. מה אתם יודעים, תעשיית הבידור באטלנטה דווקא עובדת מצוין. רק שמאגר השחקנים המקצועיים המקומיים מוגבל ביחס לניו יורק ואל איי, אז יש הרבה פחות תחרות. בהחלט גורם לי לחשוב על לעשות גיחה קצרה...
קשה, קשה להיות שחקן.
מצד שני, זה אחד הדברים שגורמים לי הכי הרבה אושר בחיים.
והאפרוח כמובן.
אין, פשוט אין על הקודי הקטן הזה!
לאחרונה הוא התמכר לתפוחים. בעיקר מזן מקינטוש גמדי:
רק מה? הוא שונא את הקליפה. או יותר מזה - הוא נורא אוהב לנגוס בה ולירוק אותה על הרצפה. כי כשאני מקלפת לו את התפוח הוא מאבד עניין, אבל כשאני לא, אז חוץ מזה שיש קליפות תפוח בכל מקום, לא נשאר לתפוח זכר. מה שקצת מפחיד, כי גרעינים של תפוח זה לא טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
