כבר בערך חודשיים שפתאום התחוור לי שאם לא נטוס לפני תחילת אמצ אוקטובר - טיסת לארץ תעלה לנו כפול. כי אני אצטרך לשלם על קודי בנפרד.
אז בין כל הדרמות השונות עם ההתחרפנות ההורמונלית שעוברת על הגוף שלי (אושר רשמית - לא בהריון. הללויה! אם כי, עוד לא ברור למה השינויים שאלה הגיעו פתאום) לא ממש ידעתי איך ומה ולמה, וכל הכרטיסים הם מלאן כסף. אבל הרבה פחות מלאן כסף מאשר לו הייתי צריכה לרכוש לנו שני כרטיסים.
אז זהו. קניתי כרטיסים ביונייטד, לשעבר קונטיננטל, ובערב החג נהיה על המטוס בדרך ארצה. מעניין אם אני אוכל להביא איתנו רימונים ותפוח בדבש?
או וול, אם לא על המטוס, אז בדרך לשדה. הטיסה היא באחת עשרה בלילה אז נוכל להספיק לחגוג לפני שניסע לשדה. או בדרך 
.
וזהו. זה מאוד מרגש, להיות בארץ בחגים.
וואו, הנה משפט שלא חשבתי שאי פעם יחצה את דל שפתיי.
תראו מה עושה לך להיות הורה!
אז נהיה בארץ, ונראה את פלג, הבן של מעין (שלושה חודשים), ואת יובל, הבן של מיכלי (שבוע) ואת מאיה. מאיה! ואולי גם את באבא, אם כי ממה שהבנתי באבא בהרקיון מתקדם. הרביעי במספר. שתהיה לי בריאה. והיא גם בבית שאן. איך אני אגיע פתאום לבית שאן תגידו לי?
וגם נראה את ההצגה "אפשר לרפא את זה", שאני רוצה לראות כבר מלא זמן, ובגלל שהם עושים עוד סבב הופעות בסוכות, דחיתי את החזרה עד לחמישי באוקטובר.
ווהו, הולך להיות נהדר!
מי רוצה לבוא אתי להצגה, אגב? בוז'רסקי, את בקטע?
וואו, ארץ ישראל שלי, התגעגעתי. גם אם זה לא תמיד נראה ככה.
ושנה טובה ונפלאה לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
