אז בישראבלוג עלה פרויקט סיכום שנת 2012 בטלויזיה ואני כתבתי טיפה על כל מיני סדרות וביניהן על גרים, שאני ממש ממש מחבבת. ואז, בתגובות, בוז'רסקי ציינה שהיא דווקא מעגיפה את "עד עצם". וזה מעלה לי רעיון - למה לא לכתוב על שתי הסדרות האלה בצורה מסודרת ולראות מה אחרים חושבים בנדון?
אז הנה זה, ממש כאן! שתי הסדרות מדברות פחות או יותר על אותו הדבר ויש להן משהו מאוד משותף - אגדות האחים גרים וימינו אנו. זוכרים את "שלגיה במאה העשרים"? לא. ברור שלא. איך תזכרו בכלל? אבל פעם היתה כזו סדרה. והיא דווקא היתה חמודה לאללה. אם כי, צ'מעו, "חמודה לאללה" לאור זה שהייתי ממש צעירה ולא ידעתי כלום על טלויזיה. אפילו לא היו אז ערוצים ברבים בארץ! נדמה לי שגיליתי אותה דרך "רואים שש שש[1] המיתולוגית". ~אנחה~ אז בשנת 2012 מישהו ראה את הטרנדים של הוליוד ושל הקולנוע של לקחת סיפורי ילדים ולהציג להן גרסאות אפלות יותר ובוגרות יותר ('איב"י', אליבא דעין הדג) ובמקרה עלו לשידור שני פיילוטים של סדרות שמגוללות את סיפורי האחים גרים. האחת מתהדרת בקאסט מוכר למדי (ג'ניפר גודווין פליטת "אהבה גדולה", ג'ניפר מוריסון פליטת "האוס" ועוד ועוד) והשניה בקאסט כמעט אלמוני, שהשחקן הכי מוכר בו (סיילאס וויר) מוכר בקושי מתפיקי אורח אירעים פה ושם. האחת קוראת לאגדות בשמן ובה אנשים שלא מוכנים להאמין בקסם וחושבים שמי שן מאמין בו קצת משוגע, והשניה שמשתמשת בסיפורי האגדות (לפחות בהתחלה) אבל עושה עליהם פראפרזה. ומי שנחשף לקסם בטוח שהוא משתגע. נחמד, אפקט המראה הזה.
ראי ראי- עם שתיהן היתה לי התחלה קצת צולעת, אבל בעוד שב"גרים" על סיום הפרק הראשון היתה תגלית מעניינת שרימזה על המבנה הפחות פרוצדורלי שגלום בה, עד עצם היום הזה" די המשיכה לצלוע. אם זו ההנחה שאגדות מדברות רק "דיסנית" ולא שום שפה אחרת, או הילד המעצבן הזה שהם משום מה ליהקו, או שזה המשחק הכל כך לא מוצלח של עוצלי גוצלי בגרסת האגדות. גוועלד! כך או כך, בעוד גרים הלכה והשתפר לדידי, עד לכדי הגעה למצב של העדפה לצפות בפרק של גרים מאשר בפרק של כמעט כל סדרה אחרת שבמקרה היתה זמינה לי - עד עצם היום הזה זכתה מן ההפקר רק כשלקח לדקסטר או המתים המהלכים או האישה הטובה יותר מדי זמן לרדת. וזה לא ששלוש הסדרות שציינתי כאלה מצוינת או מה, כן? אבל הן היו לי יותר בוערות מאשר עד עצם היום הזה.
רק הקטע של ההתחלה עם המשחק הזה על הסיפורים השונים מהאגדות (גילדה במקום גולדי לזהבה ושלושת הדובים, איך שלא קראו לסינדרלה שלהם וזה שהיו לה במקרה שתי אחיות חורגות, כאלה מן) קצת עצבן אותי. והעובדה שאין שם כמעט בכלל בני אדם רגילים. כולם סוג של חיות כאלה ואחרות קצת הקשו עלי. אבל בגדול, הכי בגדול - ממנה אני יותר נהנית. ומה איתכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
