העצבות בלקום ליום מלא אותן חרדות
השמחה בלהתחיל בוקר חדש
העצבות בלאבד חברים ללא יכולת או רצון של קבלת המצב
השמחה בלאהוב את בן הזוג ששוכב איתי במיטה כל לילה, וכל בוקר
השמחה בלהרגיש אנושיות למרות הכל
העצבות בלהיות עצוב
ובלאבד את צלם שמחתך
ובלנוע כל הזמן בין לבין
השמחה בלהכיר את עצמך מחדש
והעצבות בלהזכר באותם הדברים מפעם
אלוהים: אל תפסיק לבחון אותי, אל תפסיק לברך אותי, להזכיר לי, לשכוח לי, לרכך ולהקשיח. וגם סתם לצוף.
תודה על שיש רגעים בהם אני יודעת שיש לי עטיפת אהבה..מוזרה ככל שתהיה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
