החיים שלנו הם שביל.

ממש שביל . ואנחנו צועדים לנו. וכל הזמן נכינסים אנשים לשביל . ויוצאים . וככה זה . וליפעמים אנשים שרק נכינסו יוצאים מהר מדיי ובאמת שאננחו אל ידועים אם יום אחד ניתקל בהם שוב . ואולי ניקשור איתם איזשהו סוג של קשר שאולי פעם פיספנו. והכל ניראה נרוא מובן מעילו. ואנחנו לא עוצרים לחשוב שנייה , רגע אולי אננחנו מפספסים פה משהו?! אולי אנחנו הורסים במו ידינו משהו שהיה יכול להיות כל כך טוב. אל חלק מהאנשים אנחנו מיתייחסים ברצינות , נותנים להם לחדור לנו אל הנשמה ולהיקשר אלינו במין חבל כזה . ואל חלק אנחנו אדישים, לא רואים אותם מימטר, וישנו גם תמיד את הבן אדם או שניים   ששהיינו רוצים אותו עמוק יותר שלנו , עמוק יותר כחל ק מאיתנו . והוא לא , ככה זה . ואם הוא עושה רע , נורא רע וכבר מימזמן לא טוב , ורק מין סוג של כאב בטן מהול בהמון עצבים ושרידי רכות ישנה, אז אולי כבר הגיעה זמן לעשות מין סוג של קיק כזה ולהיתנתק באמת?! . כי טוב לנו עם מי שאנחנו ,אנחנו גאים על מה שהשגנו עם הזמן . אז מה הטעם לנו באותם חלקים קטנים -גדולים שעושים לנו רע . פשוט ליבעוט אותם החוצה מהנשמה . וגם מהלב אולי בעיקר, אפשר ואפילו בריא .

בהצלחה לנו - לכל אלה שנימצאים במצב שכזה .

בהצלחה גם לי .