אני יודע שעקרונית כבר אתמול היה אמור להיות הפרק האחרון של מלחמת העולם השלישית, אבל קפצו כמה דברים בדרך ולכן אני מקווה להגיע לזה מחר. איך שלא יהיה, יש נושאים שבכותרות כבר מתחילת השבוע והגיע הזמן להתייחס אליהם:

ביום ראשון הכנסת השמונה עשרה תחגוג אחד עשר חודשים להשבעתה, וכמו שאמרתי בפוסט הקודם, במהלך 11 החודשים הללו בעיקר נוכחנו לדעת כמה רונית תירוש היא מטומטמת. קצת אחרי שהכנסת ציינה עשרה חודשים, אמרה תירוש בתכנית של גבי גזית שהיא הגישה מאז השבעת הכנסת מעל חמישים הצעות חוק. חישוב מהיר: 50 הצעות ב-10 חודשים זה 5 הצעות בחודש. בחודש יש בממוצע שלושים יום. דהיינו בממוצע תירוש מגישה הצעת חוק כל ששה ימים, וזה בהנחה שהכנסת לא בפגרות כל שלישי וחמישי. אם מכניסים גם את זה, זה יכול להגיע אפילו לשתי הצעות חוק בשבוע. כשמציעים בכזאת תדירות מתוך רצון להראות שהיא עושה משהו (אגב, זו גישה מטומטמת. יותר חכם להגיש מעט הצעות חוק ולהתרכז בקידום שלהן באופן מעמיק), הסטטיסטיקה וההגיון אומרים שמתישהו אמורה להגיע הצעה אידיוטית בעליל. יומה של תירוש הגיע כבר מזמן בנושא הזה, אבל השבוע הוא הגיע שוב.

רונית תירוש מציעה, יחד עם כרמל שאמה (עוד דביל), שעיתונאים שרוצים ללכת לפוליטיקה יצטרכו לעבור תקופת צינון של חצי שנה.

הנה כמה עובדות שמסבירות למה זה אידיוטי:

רונית תירוש נתנה כדוגמא את שלי יחימוביץ', שראיינה את עמיר פרץ בתכנית שלה ויום אחרי זה רצה לפוליטיקה. תירוש רוצה למנוע מצב כזה, שבו עיתונאים ואנשי תקשורת מנצלים את תפקידם לקידום המפלגה בה הם רצים ואת המצע שלהם. אהה, אוקיי, הבנתי. אני מניח שכשאת לא מתראיינת לתקשורת את לא ממש טורחת להסתכל בה: כל איש תקשורת שיש לו תכנית משלו מקדם בין השאר את הרעיונות שלו. זה מתחיל בתכניות הרדיו כמו גבי גזית, נתן זהבי, חיים יבין ויהורם שפטל שמקדמים את האג'נדות שלהם, נמשך בעמודי דעות בעיתונים ואפילו מגישי הטלוויזיה (אני לא מדבר על חדשות) מביעים את דעתם. אמנם כולם מנסים להיות אובייקטיביים ולהציג שני צדדים כמו שדורשת האתיקה העיתונאית, אך הם גם מוסיפים את הדעה שלהם בעניין. תתפלאו לשמוע, אבל זה לגיטימי. אף אחד מהם לא מתחיל לקדם את המצע שלו רק כשהוא מתכוון לרוץ לפוליטיקה, הוא מתחיל בזה עוד הרבה קודם, וזה משפיע על דעת הקהל ועל התנהגות הכנסת והממשלה (ואין לשכוח שלכל תוכנית מלבד מגיש יש גם מפיק ועורך). מה גם, שהיום העיתונאות האינטרנטית שכותביה עובדים בה בהתנדבות, כמו פרשן, מגזין במה, האייל הקורא ואפילו בלוגים תופסים תאוצה. הם יכולים לקדם את עצמם, כלשונך, ובגלל שהם לא מתפרנסים מזה, את לא תוכלי לעשות כלום. טוב, עם הטיעון הזה סיימנו. הוא אמנם נכון, אבל מה שיחימוביץ' עשתה זה כבר עניין לוועדות אתיקה ולא לחוקים.

אני גם רוצה להזכיר לרונית שכשהיא הייתה מנכ"לית משרד החינוך (וכולנו זוכרים כמה "מוצלחת" היא הייתה) ונאלצה להתפטר, היא לא עברה תקופת צינון של חצי שנה אלא של מאה יום, שזו בערך "תקופת הצינון" שלקחו אנשים כמו ניצן הורוביץ ואורי אורבך בבחירות האחרונות. מה גם שבעוד שלמנכ"לי משרדים, גנרלים ושאר דברים שבימינו צריכים לעבור תקופת צינון כזו או אחרת יש פנסיה שמנה שמובטחת, לעיתונאים אין. במה בדיוק התכוונת שהם יעבדו עד הבחירות? בגינון? הם הרי צריכים להתכונן לבחירות.

חנוך דאום בטור שלו היום העלה נקודה מעניינת נוספת. אנחנו לא בארצות הברית. מה פירוש הדבר? שאתה לא יכול להבטיח שהבחירות יתקיימו בזמנן. אני מזכיר לכם שהבחירות האחרונות שהתרחשו בפברואר 2009 נקבעו בסוף אוקטובר או בתחילת נובמבר 2008. זה פחות מחצי שנה, אם תבדקו. כלומר שעיתונאים יוכלו לרוץ רק לפני בחירות שיתרחשו במועדן, בעוד שכל השאר יוכלו לרוץ גם לבחירות שהוקדמו (שהרי גנרלים יכולים לפרוש ואין להם דאגה כלכלית אחרי זה). לו היינו בארצות הברית בהן ניתן כבר היום לדעת מתי יהיו הבחירות של 2020 פחות או יותר, ההצעה הזאת עוד איכשהו הייתה יכולה להיות הגיונית.

ולסיום: הבה נגיד שבאמת צריך למנוע באמצעות חקיקה מצב של קידום אישי תוך כדי שימוש במעמד ובתפקיד. אבל אם אנחנו הולכים בגישה הזאת, הגברת תירוש, למה לא לעשות תקופת צינון גם לעורכי דין? הם הרי עלולים לקדם יותר, במסגרת החוקית כמובן, תיקים של אנשים שיכולים לעזור להם לרוץ לפוליטיקה אחר כך. וראשי ועדי עובדים עלולים להשתמש במעמדם כדי שכל העובדים אותם מייצג אותו ועד יצביעו להם.

בקיצור, חסל זבלת שכל.

גדעון סער מתכוון להחזיר את התלבושת האחידה לחיי התלמידים. האם זה טוב או לא אני מתכוון להגיד. אבל אני כן רוצה להתייחס שנייה למי שנתן לנו בתחילת הדרך תקווה לשינוי בחינוך, שהביא כמה נימוקים דביליים:

"הדבר ייצור אווירה לימודית, של משמעת וגאוות יחידה" - פחות או יותר כך התנסח מר סער. הצחקת אותי. ככה אתה רוצה לשפר את מצב החינוך? אוי לי. הרי לא חסרים בתי ספר בעולם המערבי שאין בהם תלבושת אחידה וההישגים שם גדולים בהרבה משלנו. אתה רוצה ליצור אווירה לימודית? תן למורים סמכויות ענישה ותן למישהו שמבין בנושא ליצור תכנית לימודים שלא משעממת כמו מתן וילנאי. משמעת? בלי כלים אמיתיים לטפל בבעיות משמעת, מר סער, תלמידים אלימים יתנו מכות לאחרים עם תלבושת או בלי תלבושת.

"הדבר ייצור תחושה של שוויון" - פה כבר ממש התפוצצתי מצחוק. התלבושות יתנו תחושה של שוויון! גדול! לרגע הצלחתי לשכוח שמי שאמר את זה נותן יד כשר חינוך להפרטת המערכת ולבצבוץ בתי הספר הפרטיים שעולים הון ולמעשה מיועדים לעשירים בלבד. וואו, זה שוויון.

אני לא אומר שתלבושת אחידה זה כן טוב או לא טוב, אבל באמת אל תתלה על זה את מה שאתה לא יכול.

שבת שלום.