למי שתוהה איך זה שאני פה למרות שאמרתי שהיום אני הולך לשח"ם: מסתבר שבאתי רק לקבל תעודת שוטר ותפקיד, ואז שלחו אותי לנסיעה של כמעט ארבע שעות הביתה.

לקבל תעודת שוטר זה מעולה: אפשר לנסוע בחינם באוטובוסים כשלבושים בבגדים אזרחיים, ואין צורך יותר לפחד ממ"צ, כי או שהם יראו אותי על אזרחי או על מדי משטרה (טרם קיבלתי), ואין להם בעצם שום דרך לדעת שאני בשירות חובה, וגם הייתה להם דרך, עברתי מפיקודם של אהוד ברק וגבי אשכנזי לפיקודם של יצחק אהרונוביץ' ודודי כהן (אין לי מושג איזו אפשרות יותר גרועה), ככה שאין למנייק מה לעשות איתי.

לקבל תפקיד, במידה ולא נקבע לך מראש, זה קצת פחות: אני הודעתי להם שלהיות מוקדן או סייר אני לא מתכוון להיות, ושמה שמעניין אותי זה תפקידי מודיעין. כשראיינו אותי בטירונות (ה-ט' ב"טירונות" זה בשביל הטראומה שהקיבה עוברת) אמרו לי שאם אני אלך לשח"ם זה כנראה יהיה לתפקיד כזה ושלא ייתנו לי מוקדן או סייר. עד פה, מעולה. אבל אז מתברר שלא מסתמכים על מיליוני הריאיונות שעשיתי לתפקידים בצבא, אלא מראיינים אותי שם שוב. עד פה, לא נורא, קורה, וגם עדיף בשבילי מאחר וצה"ל עשה ממני מפגין בניעלין (ואני לא מפגין שם). אבל הבירוקרטיה היא לא נחלתו הבלעדית של צה"ל, וכנראה במשטרה רוצים להצדיק את הסטריאוטיפ שניתן לשוטרים, ולמעשה רצו שאני אעשה את הריאיון ביום שבו הקצין שאחראי על זה נמצא במיליון ישיבות ולא יכול לראיין אותי. אי לכך, אחרי שיובשתי בהמתנה, שלחו אותי הביתה ומחר שוב אני צריך להגיע.

במילים אחרות, חוץ מהיחלצות מהמדים הירוקים ומאימת המ"צ, היום הזה היה בעיקר לקום בחמש בבוקר ולהקיף את המדינה בתחבורה ציבורית, כי התחבורה הציבורית בפריפריה יעילה פחות מיחידת מיט"ב.

מחר אני אעבור שוב את הסיוט הזה, אבל לפחות אז זה יהיה על אזרחי, בתקווה שאני אקבל את התפקיד ולא אצטרך לחתום ויתור ולהתעסק שוב עם הבירוקרטיה הצה"לית.

המשך ערב נעים.